פס"ד בתובענה להשבת קטינים לגליל העליון בתום תקופת הפינוי

לפני שתי תובענות בעניינם של הקטינים שבכותרת, שהגיש אביהם: האחת תביעה להרחבת זמני שהות והשניה, תביעה להשבתם של הקטינים לגליל העליון, עם תום תקופת הפינוי, בשל מלחמת חרבות ברזל.

העובדות

1. הצדדים הכירו בשנת 2006, ונישאו בסמוך להיכרותם. מנישואין אלה נולדו 4 ילדים, נו' (כיום בגיר, בן 18), ני' (בן 16), ש' (בן 13) וב' (בן 8).

2. תחילה התגוררו בק', בשנת 2008 עברו לקיבוץ *** שם התגוררו עד 2018.

3. בעקבות סכסוך שפרץ בין הצדדים, עזבה האם עם הילדים בחודש מאי 2018 ל****. לאחר כחצי שנה, ובתיאום עם האב שבה לגור עם הילדים בבית בקיבוץ והאב עבר להתגורר ב****.

4. הצדדים התגרשו והגיעו להסכם גירושין שקיבל תוקף של פס"ד ביום 1.11.2018 בפני כב' השופט ארנון קימלמן (י"ס 23169-08-18).

5. בהסכם נקבע כי הקטינים ישהו באחריות בלעדית של האם עד הגיעם לגיל 18 ונקבעו הסדרי שהות לפיהם ישהו אצל האב בימי ראשון כולל לינה (משעה 17:00 ועד למחרת בשעה 12:00), בימי שלישי ללא לינה (משעה 17:00 – עד 21:00), ובכל סופ"ש לסירוגין (מיום חמישי משעה 18:00 עד מוצא"ש).

6. ביום 4.6.20 הגיש התובע תביעה לקביעת זמני שהות שוויוניים בטענה כי בעת החתימה על ההסכם לא יכול היה להתחייב להסדרי שהות רחבים בשל מצבו הנפשי שנגרם מעצם הפירוד (תלה"מ 11894-06-20).

7. התיק הועבר למותב זה בהחלטה מיום 26.7.20.

8. ביום 25.1.21, הגיעו הצדדים להסכמה, לה ניתן תוקף של פס"ד. בהתאם להסכמה זמני השהות ישונו בהסכמה באופן הבא: בסופ"ש אחת לשבועיים הילדים ישהו אצל האב מיום חמישי בשעה 16:00 עד יום ראשון בשעה 09:00, ובאמצע השבוע במקום פעמיים הוסכם שאלה יתקיימו מיום שני בשעה 17:00 עד יום שלישי בשעה 17:00.

9. יצויין כי הקטינים התחנכו בחינוך ביתי, והמחלוקות והמתח בין הצדדים לא היטיבו עם מצבם. בתסקיר שהוגש בשעתו באותו הליך (מיום 17.9.20), נכתב כי בשנה האחרונה אין תקשורת בין ההורים ודבר זה פוגע באופן ישיר בתפקודם של הקטינים. בנוסף, הקטינים חשופים לקונפליקט ההורי שהחריף לאחר הפרידה ואף הגיע למקרי אלימות במעורבות המשטרה ולתוכן פוגעני כנגד ההורה השני וכי ההשפעה ניכרת בעיקר על האחים הגדולים נו' וני'. עוד צויין כי הקטינים משמשים כשליחים בין ההורים להעברת מסרים. עם זאת העו"ס ציין כי להתרשמותו "מדובר בשני הורים מתפקדים ואכפתיים כלפי ילדיהם ורוצים את טובתם" והביע תקווה כי בעתיד, לאחר סיומם של המאבקים שנוהלו בערכאות המשפטיות, ימצאו את הדרך לתקשר באופן  מיטיב עבור ילדיהם. 

10. בין הצדדים התקיימו הליכים נוספים הנוגעים לאכיפת הסכם הגירושין והליכים רכושיים, במסגרתם הצדדים הגיעו להסכמה לפיה האב יהא פטור מתשלום מזונות החל מיוני 2022 בשל ויתור על חלקו בדירת המגורים המשותפת. להסכמות אלה ניתן תוקף של פס"ד – ר' פס"ד שניתן ע"י כב' השופט רן ארנון ביום 31.5.22 - תמ"ש 28124-09-21, תמ"ש 9403-11-21).

11. בין לבין נעשה נסיון נוסף של האם להתגורר עם הקטינים ב*****, ולאחר זמן קצר, בחודש 09/23, הם שבו לקיבוץ ****.

12. עם פרוץ מלחמת חרבות ברזל, ופינוי הקיבוץ, עברה האם עם הקטינים ועם בן זוגה ל יישוב כ' (לדירה שניתנה לה ללא עלות). אף האב פונה מ*** ועבר להתגורר במרכז הארץ (למשפחתה של בת זוגו), ולאחר תקופה מסויימת עבר אף הוא, ליישוב כ', על מנת להיות סמוך לילדים.

13. מספר חודשים לאחר שהאב עבר ליישוב כ', נאלצה האם, לפנות את הדירה בה התגוררה (לבקשת בעל הדירה), ועברה בחודש 04/24 להתגורר בישוב צ' במועצה אזורית ***.

14. ביום 1.11.23 הגיש האב בקשה לסעד דחוף להסדרת זמני השהות על רקע פינויים של הצדדים ממקום מגוריהם. בהחלטת כב' השופט רן ארנון מיום 23.11.23 נקבע כי אין לשנות את זמני השהות שנקבעו בהסכם הגירושין, אף בשעת חירום (י"ס 2063-11-23).

15. ביום 23.1.24 הגיש האב את התביעה שבכותרת להרחבת זמני שהות. התיק הועבר למותב זה בהחלטה מיום 14.2.24.

16. עם תום תקופת הפינוי, שב האב לגליל העליון ושכר דירה בקיבוץ **** עם בת זוגו.

17. שינויים אלה הוסיפו לעוצמת הקונפליקט שבאה לידי ביטוי הן בדיון והן בבקשות השונות שהוגשו לבית המשפט. נוכח הקושי לקיים תקשורת בין הצדדים, ובשים לב למצבם של הקטינים כפי שדווח בעדכון שהוגש לתיק, הופנו הצדדים בהסכמה לטיפול אצל המומחית, ד"ר ענבל קיבנסון.

18. ביום 9.6.25 התקיים דיון הוכחות בסוגיית הרחבת זמני השהות.

19. עוד טרם ניתן פס"ד, ביום 19.6.25 הגיש התובע תביעה להשבת הקטינים לגליל העליון (תלה"מ 46241-06-25) לצד תביעה כספית כנגד האם להשבת מחצית מהמענקים שהתקבלו עבור הקטינים מאז אוקטובר 2023 (תלה"מ 46265-06-25). 

20. במסגרת התביעה להשבת הקטינים, הגיש האב בקשה למתן סעד זמני להשבת הקטינים לגליל העליון. הבקשה נדחתה, הובהר כי החלטה בעניין מגורי הקטינים לאחר תקופה ארוכה של פינוי ושינויי מגורים מחייבת קבלת המלצות טיפוליות ובחינה מעמיקה, וכי סעד זמני המורה על השבת הקטינים עד להכרעה, תערער את יציבותם של הקטינים.

21. ביום 30.9.25 נחקרה העו"ס לסדרי דין ממ.א *** והושלמו חקירות הצדדים בעניין מקום המגורים, ונקבע כי מאחר ששאלת הרחבת זמני השהות קשורה בשאלת מקום המגורים ההכרעה בשני ההליכים תינתן במאוחד.

     

    תמצית טענות הצדדים:

22. לטענת האב יש לקבוע זמני שהות שוויוניים מאחר שהוא מרגיש מודר מחיי הקטינים, נוכח פעולות חד צדדיות מצידה של האם, הקובעת את סדר יומם ופעילותם ללא התחשבות באב, וכן עתר להשבת הקטינים לגליל העליון שהיה מרכז עולמם לפני המלחמה כשלטענתו המעבר היה זמני בלבד, ללא תיאום עימו, ולמשך תקופת המלחמה.

23. האם מתנגדת להרחבה בטענה כי שינוי בזמני השהות יפגע בחינוך הביתי, לדבריה האב אינו מקיים הסדרי שהות עם בנו הבכור נו' מזה שנתיים ובתחילת המלחמה נעלם מחייהם למשך 5 שבועות. כן ביקשה סיוע בניהול התקשורת בין הצדדים, על רקע הרשעת האב בפלילים בגין התנהגותו כלפיה. האם מתנגדת לחזרתם של הקטינים לאזור הגליל העליון בטענה כי לאחר מעברים רבים, הקטינים השתלבו היטב מבחינה חברתית בצ' המהווה את מרכז חייהם מזה תקופה ארוכה. עוד טענה כי המשפחה בהליך טיפולי באמצעות גורמי הרווחה באזור *** ואף הקטין ב' עבר מחינוך ביתי למסגרת חינוכית שם, לדבריה אין מדובר בדין עצמי, אלא תוצאה של נסיבות התקופה, בנוסף המשפחה סבלה מהתנכלות מתמשכת בקיבוץ, וכי המגורים בצ' קרובים יותר לרמב"ם שם היא בן זוגה ושניים מילדיהם מטופלים (נו' במרפאת צליאק וש' במרפאה לאלרגיה לדבורים).

     

    המלצות התסקיר מיום 25.3.24 (הוגש ע"י לשכת הרווחה במ.א גליל עליון)

24. מהתסקיר שהוגש לתיק עלה כי הצדדים מקיימים את זמני השהות שנקבעו בפסק הדין מיום 25.1.21, כאשר בעת עריכת התסקיר הצדדים התגוררו ביישוב כ' , וצויין כי האם עתידה לעזוב בשבועות הקרובים ליישוב צ'.

25. העו"ס ציין כי חרף הזמן הרב שחלף מאז הפרידה "כיום הקונפליקט בין ההורים ממשיך להתקיים בעוצמה גבוה מאוד וזאת בדומה לתסקיר הקודם לפני ארבע שנים ואולי אפילו יותר מבעבר".

26. עוד צויין כי "מאז הפרידה, ההורים אינם מצליחים לנהל תקשורת לטובת ילדיהם, דבר אשר פוגע באופן ניכר בהתפתחותם הרגשית והנפשית של ילדיהם המשותפים" בנוסף צויין כי "עולה באופן מובהק, לאורך הכנת התסקיר כי הילדים מעורבים בקונפליקט וחשופים לסכסוך ההורי המתמשך" העו"ס התרשם "מקושי בתקשורת מכבדת מצד שני ההורים וחשיפתם של הילדים לחוסר הערכה של ההורים אחד כלפי השני", וכי "האם ממשיכה להביע חוסר אמון בסיסי לכל יכולותיו התפקודיות וההוריות כלפי האב, מצב שמקשה להגיע להחלטות משותפות עבור ילדיהם".

27. עם זאת צויין כי "שני ההורים הם הורים מתפקדים ונראה כי יכולתם ההוריות תקינות ושניהם רוצים להטיב עם ילדיהם, אך בשל המאבק המתמשך הם עסוקים בחילוקי דעות ביניהם ומתקשים לראות את זכותם הבסיסית של ילידהם לקשר רציף ומיטיב עם כל הורה בנפרד".

28. בתסקיר צויין כי קיים נתק מסויים בין הבן הבכור נו' לאב, הבן מסרב להגיע לבית האב, לדבריו בשל אירועים שאירעו עם בת זוגו של האב. אם כי קיימת ביניהם תקשורת והם לעיתים מצליחים להיפגש בחוץ בתדירות נמוכה ובלתי קבועה. לגבי הבן השני ני' צויין כי בעבר היה ילד שמח מאד וחברותי אך בשנים האחרונות מצבו הרגשי אינו טוב, נחשף לתכנים אלימים בין ההורים ולמסרים פוגעניים מצידם האחד כלפי משנהו, והוא שימש כשליח בין ההורים להעברת מסרים, דבר זה ככל הנראה ישפיע ומשפיע וכן פוגע בתפקודו היומיומי. צויין כי הילדים הקטנים הביעו רצון להרחבת זמני השהות עם אביהם.

29. ההורים השתתפו בתהליך תיאום הורי למשך מספר חודשים שבו אמנם הגיעו להסכמות אך בעיקר השתמשו בבמה זו ככלי ניגוח והתנצחות זה עם זו. כמו כן, אף נקודת המבט על צורכי הילדים לא השתנתה בעקבות המפגשים.

30. לאור האמור הומלץ לגבי הבן הבכור נו' שאינו מוכן להגיע לבית האב כי באחריות האב לתאם עם נו' מפגשים שבועיים בתדירות גבוהה יותר. באשר לני', כרגע הינו משויך לזמני השהות של יתר אחיו, יש לעשות את המאמץ כי התנהלות זו תמשיך להתקיים ולא ייגרם פיצול נוסף בין האחים.

31. באשר לקטנים אשר הביעו רצון להרחבת זמני השהות אצל האב, לאחר בחינת החלופות, הומלץ על הרחבת הזמנים לפי החלופה השלישית, קרי הרחבת זמני השהות באמצע השבוע באופן בו הילדים ישהו אצל האב ברציפות מיום שני בשעה 17:00 ועד ליום רביעי בשעה 17:00, ובסופ"ש לסירוגין מיום חמישי בשעה 17:00 ועד ליום ראשון בשעה 9:00.

32. הודגש כי על ההורים מוטלת האחריות לאפשר לילדיהם לשהות אצל כל אחד מההורים באופן משמעותי לטובת ההתפתחות הרגשית והנפשית, וכן לגרום לילדים להרגיש בטוחים וללא אשמה בקשר שלו עם ההורה השני.

33. כן הומלץ בשלב זה על הדרכת הורים בנפרד ובמידה ותהיה הסכמה בעתיד לשוב להליך תיאום הורי.

     

34. ביום 9.11.2024 (לאחר מעבר האם לצ') הוגש עדכון של העו"ס: מהעדכון עולה כי לא חלה כל הטבה ביחסים בין הצדדים והם ממשיכים להטיל את האשמה כל צד על משנהו ואינם מסוגלים לקחת אחריות על חלקם במצב כשלכך נוספו נסיבות חדשות של מעברי מגורים שמעצימים את הקונפליקט רב השנים ביניהם. צויין כי "הילדים שבשנה האחרונה עברו מספר מקומות מגורים, ממשיכים לעבור טלטלות רבות אשר עלולות להשפיע על מצבם הנפשי והרגשי. ניכר כי כל צד מושך לכיוון מנוגד לשני דבר אשר מקשה עוד יותר בתקופה לא יציבה זו". האם עושה מאמצים לחבר את הקטינים בצ' כדי שירגישו ביטחון ושייכות ככל האפשר ודבר זה מנוגד לרצון האב אשר מעוניין ככל הניתן לחזור לביתו ב***.

     

35. בדומה לתסקיר צויין גם בדו"ח זה כי מדובר בשני הורים מתפקדים בעלי יכולת הורית תקנית ורוצים להטיב עם ילדיהם, אך בשל המאבק המתמשך ביניהם, מתקשים לראות את טובתם של ילדיהם. עוד צויין כי לאור הפגישות והתסקירים שנערכו ספק אם קיים רצון כנה של שני ההורים לסיים את הסכסוך ביניהם והומלץ על הפניית ההורים להליך תיאום הורי או למסגרת טיפולית אצל מומחה בתחום היי קונפליקט.

     

    חוות דעת מטפלת בתחום היי קונפליקט:

36. חווה"ד הסתכמה בשני עדכונים לקוניים מהם עולה כי לא ניתן לסייע בידי הצדדים אשר עוסקים באופן כמעט בלעדי בקונפליקט הבלתי פתור ביניהם, באופן שלא מאפשר קידום הליך טיפולי אפקטיבי.

37. בעדכון מיום 6.2.25 צויין כי משיחה שערכה עם כל אחד מהצדדים בנפרד למדה כי קיימת ביניהם מערכת רווית אי הסכמות, קשיים משמעותיים בפתרון קונפליקטים ותקשורת לקויה עד מאוד, כשלתוך זה נכנסים הילדים.

    עוד צויין כי שני ההורים לא היו שבעי רצון מתהליך טיפולי קודם, ונראה כי שני ההורים מייצרים בטיפול עמדה של זירה משפטית להוכחות והתנגחויות וקיימת ציפייה בקרב כל אחד מהם שהמטפל ישפוט את מציאות חייהם.

    המומחית הבהירה לכל אחד מהם כי דבר זה אינו אפשרי וכי האחריות בסופו של דבר מוטלת על כתפיהם ולא על כתפי המטפל.

    בעדכון מיום 8.6.25 , הבהירה המומחית לאחר מספר מפגשים עם הצדדים, שנערכו בקושי רב נוכח הקושי לתאם מועד משותף, כי לא ניתן לסייע להורים משום שהם נוהגים לעסוק אך ורק במתן הוכחות ל"שקרנותו" של ההורה האחר "וכל אימת שהורה אחד טוען X השני טוען Y" באופן קוטבי ומנוגד המייתר את ההליך הטיפולי וגורם לו להיות זירה משפטית.

    ההורים עסוקים אך ורק בכך וכמעט שאינם מתפנים לחשיבה אודות ילדיהם.

    בעניין הרחבת זמני השהות – המומחית סברה כי יש לקיים זמני שהות שוויוניים בשל מאבקי הכוח בין ההורים "במצב מסוג זה, בו אי חלוקת זמני שהות באופן שוויוני גורמת לעוד ועוד התנצחויות, מאבקי כוח וניסיונות להשיג סטטוס וכוח האחד על פני השני, אני סבורה כי קיימת חשיבות רבה לחלוקה כמה שיותר שוויונית בין ההורים. זאת על מנת שלא לאפשר למי מההורים לטול עמדה כוחנית ופטרונית כלפי האחר. איני סבורה כי להורה אחד יש עדיפות על פני רעהו ובמקרים מסוג זה עדיפה החתירה לחלוקה כמה שיותר משותפת".

    בצד זה ציינה כי אינה סבורה כי קיימת פרוגנוזה חיובית כלשהי אודות היחסים בין ההורים ומשכך חשוב שהחלוקה תהיה הרמטית, לא נוטה כלפי הורה אחד ומייצרת כמה שפחות חיכוך וכי אין לה הרבה במה לעדכן משלא ניתן להגיע עם ההורים להסכמות כלשהן.

     

    המלצות העו"ס מיום 26.08.25 בעניין מקום מגורי הקטינים (הוגש ע"י עו"ס לסדרי דין במ.א ***):

     

38. מהתסקיר עולה כי הצדדים מקיימים את הסדרי השהות שנקבעו בפסה"ד מיום 25.1.21,

39. האב שיתף בתחושת ניתוק מהסביבה החברתית של ילדיו ומדווח כי מרגיש "אורח" בחייהם. לדבריו האם אינה מאפשרת לו להיות מעורב. האב אינו מכחיש את ההשפעה החיובית של המעבר לצ', ואף מתאר כי הילדים השתלבו היטב בחיים החברתיים וניכר כי נעים להם במקום. עם זאת מדגיש כי הגרעין הערכי חברתי של ילדיו מצוי בגליל העליון, שם גדלו ובנו את קשריהם המשמעותיים.

40. לטענתו הריחוק הגיאוגרפי הביא לפגיעה משמעותית בקשר בינו לבין ילדיו בשל הנסיעות הממושכות והמעייפות משך שעה וחצי לכל כיוון. ולדבריו הילדים עצמם הביעו בפניו רצון לשוב ולהתגורר בגליל העליון.

41. אשר לקטין ב' - תחילה התנגד לרישום הקטין ב' למסגרת חינוכית במ.א ***, בהמשך הסכים לשילובו בביה"ס.

42. מנגד האם מתארת את המעבר לצ' כצעד חשוב שהוביל ליציבות גם שלה וגם של הילדים, לאחר שנים רבות בהן לא הצליחו להשיגה. לדבריה בקיבוץ **** חוותה דחייה חברתית עד למצב בלתי נסבל שאילץ אותה לעזוב את היישוב. לגישתה המעבר לצ' היווה נקודת מפנה שתרם לתחושת יציבות וביטחון, בה הקהילה קיבלה אותם בחום, עטפה אותם ונתנה להם תחושת בית. הילדים השתלבו חברתית ובקהילה מסגרת חזקה של חינוך ביתי והדגישה כי אין בכוונתם לשוב לאזור הגליל העליון.

43. לדבריה שלושת הילדים הצעירים שומרים על קשר עם האב, אוהבים אותו ונהנים לשהות עימו. האב לא מעורב באופן עקבי בחיי הילדים ובנוסף משמיץ אותה ואת בן זוגה בפני הילדים. הבן הבכור נו' נמצא בנתק עם האב מזה 5 שנים. ובן הזוג שלה מהווה עבורם דמות משמעותית המלווה אותם באופן עקבי לאורך חייהם.

    האם דיווחה כי הקטין ב' השתלב יפה בביה"ס יחד עם זאת החליטה שהקטין יחזור לחינוך ביתי בדומה לאחיו וכי נוכחותו חסרה להם בבית.

44. העו"ס דיווחה מהתרשמותה בפגישה שערכה עם הילדים כי המעבר לצ' מהווה חוויה טובה וחיובית עבורם. עם זאת עולה כי חוויות הילדים המוקדמות קשורות באופן עמוק ומשמעותי לאזור הגליל העליון "על כן נדמה כי המצב הנוכחי מעורר עבורם אתגרים רגשיים ומורכבויות שאינן פשוטות". באשר לקטין ב', תיאר את חוויית הלימוד בביה"ס כ"כייפית" אך אמר כי מעדיף חינוך בייתי.

45. לסיכום צויין כי הקשר בין כל אחד מההורים לילדים הוא קשר קרוב, המעבר לצ' נתפס כמהלך חיובי שהיטיב עם הקטינים. עם זאת הומלץ על חזרת האם לאזור הגליל העליון בקרבה למקום מגורי האב מהטעמים הבאים:

    • קיימת נוכחות משמעותית של האב בחיי הקטינים.

    • נטל הנסיעות הארוכות בין בתי ההורים מוטל במידה רבה על הקטינים.

    • המרחק הגאוגרפי בין מגורי ההורים פוגע בזמני השהות של הקטינים עם אביהם ואף באיכות הקשר.

    • תחושת האב כי הוא מרוחק מהתנהלות היום יום של הילדים עלולה להגביר את תחושת הניכור ולחזק תחושות תסכול וחוסר שוויון שמזינות את הקונפליקט בין ההורים.

       

46. עוד צויין כי מעבר זה יאפשר לקטינים ליהנות מנוכחות משמעותית יותר של שני ההורים בחייהם. והחזרה לגליל העליון עשויה לחזק את תחושת השייכות החברתית של הקטינים, תוך חידוש קשרים חברתיים מהילדות המוקדמת, דבר בעל ערך משמעותי במיוחד בשלב ההתפתחותי בו הם מצויים.

    אשר לסוגיית רישום הקטין ב' הומלץ להימנע משינוי נוסף בשלב זה תוך העדפה של המשכיות במסגרת החינוך הביתי, כחלק מביסוס תחושת השגרה והביטחון הרגשי של הקטין.

     

    הדין החל:

47. סעיף 15 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב -1962, קובע כי – "אפוטרופסות ההורים כוללת את החובה והזכות לדאוג לצרכי הקטין, לרבות חינוכו, לימודיו, הכשרתו לעבודה ולמשלח-יד ועבודתו, וכן שמירת נכסיו, ניהולם ופיתוחם; וצמודה לה הרשות להחזיק בקטין ולקבוע את מקום מגוריו, והסמכות לייצגו".

     

48. בהמשך קובע סעיף 24 לחוק הכשרות המשפטית, כי – "היו הורי הקטין חיים בנפרד – בין שנישואיהם אוינו, הותרו או הופקעו בין שעדיין קיימים ובין שלא נישאו – רשאים הם להסכים ביניהם על מי מהם תהיה האפוטרופסות לקטין, כולה או מקצתה, מי מהם יחזיק בקטין, ומה יהיו זכויות ההורה שלא יחזיק בקטין לבוא עמו במגע".

     

49. בהעדר הסכמה, קובע סעיף 25 לחוק כי - "לא באו ההורים לידי הסכם כאמור בסעיף 24, או שבאו לידי הסכם אך ההסכם לא בוצע, רשאי בית המשפט לקבוע את הענינים האמורים בסעיף 24 כפי שייראה לו לטובת הקטין, ובלבד שילדים עד גיל 6 יהיו אצל אמם אם אין סיבות מיוחדות להורות אחרת".

50. ברמ"ש 69356-06-20 נ.ק נ' ג.ב (27.07.20) נקבע כי אמת המידה המנחה את בית המשפט בבואו להכריע בענייני משמורת קטין ובכלל זה קביעת מקום מגוריו היא טובת הילד. עקרון טובת הילד הוא עקרון על אשר חולש גם על כל עניין אחר שביחסי הורים וילדים והוא ניצב כעיקרון מנחה בודד בסוגיות משמורת ילדים ובכלל זה קביעת מקום מגוריהם, מבלי שיישקלו לצדו באופן עצמאי שיקולים אחרים, ובכללם הצורך ושיקולי המעבר (ר'  רע"א 4575/00 פלונית נ' אלמוני פ"ד נה (2) 321,עמ' 333, בע"מ 27/06  פלוני נ' פלוני  (01.05.06)).

     

51. תוכנו של עקרון טובת הילד משתנה ממקרה למקרה בהתאם להקשר בו הוא נבחן. בבוחנו את טובת הילד אגב בקשת הגירה (פנימית במקרה זה), יתחשב בית המשפט בין היתר בדעת הילדים, באיכות הקשר בין הילדים לבין כל אחד משני ההורים, ביכולת האובייקטיבית והסובייקטיבית לשמירה על קשר בין הילדים להורה שהמשמורת לא בידיו אם תאושר העתקת מקום המגורים ונכונות ההורה המשמורן לקיים קשר זה, במסוגלות של הילדים להיקלט במקום החדש, זיקתם למקום המגורים הנוכחי וכיוצ"ב. לצד הקביעה, כי עקרון טובת הילדים הוא עקרון על בנוגע לענייני משמורת וקביעת מקום מגוריו של קטין נפסק עוד, כי "לרוב, שקילת טובתם של ילדים שהוריהם נפרדו אינה אלא תפיסת הרע במיעוטו מכיוון שטובת הילדים מחייבת כי יגדלו במחיצת אביהם ואמם במסגרת תא משפחתי יציב ואוהב, ואילו בפרדה של הורים כרוכה מידה של ניתוק בין אחד ההורים לילדיו. ...לפיכך במציאות הנוצרת לאחר פרדת ההורים על בית המשפט לקבוע הסדר משמורת המגשים במידה המרבית את אינטרס הילדים ליהנות ממסגרת יציבה במשמורתו של ההורה שנמצא מתאים יותר ועם זאת לשמור קשר בין הילדים לבין ההורה האחר. לשם הכרעה בטובת הילד במקרה מסוים על בית המשפט לערוך בחינה מדוקדקת של מכלול ההיבטים של כל אחת מהאפשרויות הקיימות, לרבות השפעתה על ההורים, ככל שהדבר עשוי להשפיע על יחסם אל הילדים (רע"א 4575/00, עמ' 330 – 331). עוד נפסק, כי "בחינת שאלת טובת הילד אינה יכולה להתבצע במנותק משאלת השפעת ההגירה על הוריו. כלומר, יש ליתן משקל לזכותו של הורה המשמורן לנהל את חייו כרצונו ולהמשיך להתפתח בהם, זאת לצד בחינת זכותו של ההורה שאינו משמורן לשמור על קשר רציף עם הילד" (ר' בעמ 27/06  פסקה 22).

     

    רובם של המקרים המגיעים לפתחו של בית המשפט בנושא מגורי קטינים, עוסקים בבקשת הורה להעתקת מקום מגורי קטינים. בסוגיה זו נקבעו ההלכות הבאות:  

     

52. "ההכרעה בשאלה האם להתיר את העתקת מקום מגורי הקטין עם ההורה המשמורן, מחייבת שקילת האפשרות, כי גם אם יאסור בית המשפט את העתקת מקום המגורים של הקטין יחד עם ההורה המשמורן, לא יהיה זה מן הנמנע, כי אותו הורה יבחר להעתיק את מקום מגוריו גם בלעדי הקטין, והתוצאה היא הותרת הקטין במשמורתו של ההורה שאינו משמורן. על כן, קביעת מקום מגורי קטין על רקע שינוי במקום מגורי ההורה המשמורן, מחייבת בחינה מחדש את טובת הילד הקונקרטי בנסיבות החדשות שנוצרו בהינתן השינוי במקום מגורי ההורים, ומחייבת בחינת החלופה של העברת המשמורת על הקטין לידי ההורה שאינו משמורן וקביעת מקום המגורים עמו בהתאם, אל מול החלופה של הותרת המשמורת אצל ההורה המשמורן ואישור העתקת מקום מגורי הקטין עמו. הכרעה בין החלופות הרלבנטיות תיעשה כאמור בהתאם לעקרון טובת הילד כעקרון יחיד (ר' בע"מ 5072/10פלוני נ' פלונית פסקה 15 (26.10.10)" (רמ"ש 69356-06-20 הנ"ל).

     

53. בחינת טובת הקטין לשם הכרעה בסוגיית מקום מגוריו של קטין, מצריכה את בית המשפט להיעזר בתסקירים ובחוות דעת מומחים להם יש היכולת והכלים המתאימים לבחון את המקרה בעין מקצועית וסובייקטיבית (ר' רע"א 4575/00 פלונית נ' אלמוני, פ"ד נה (2) 321). כבר נקבע כי חוות דעת מומחים בסוגיה כה רגישה הינן בעלות משקל משמעותי במכלול הראיות ובתי המשפט נוטים לאמץ את מימצאי המומחים ומסקנותיהם, כאשר ניתן יהא לסטות מהם רק בהינתן טעמים כבדי משקל המצדיקים זאת בע"מ 3958/04 פלונית נ' פלוני (02.05.05), בג"צ 5227/97 דוד נ' בית הדין הרבני הגדול פד"י נה (1), 453 (1998)).

     

54. בפסיקה הובאו שתי גישות בעניין העתקת מקום מגורי קטינים: האחת- גישת "המעשה העשוי" שפורטה בעמ"ש (נצ') 9963-06-11, ס.נ.ג. נ' ע.ג. (10.08.2011), לפיה על בית המשפט להכריע מה היא האפשרות הטובה ביותר עבור הילד במצב שייווצר לאחר המעבר. השנייה- בוחנת את צרכי הקטינים וטובתם טרם המעבר, כפי שנקבעה בעמ"ש (י-ם) 35652-07-12, א.ב.ח נ' מ.ב.ח (09.12.2012). יצויין בעמ"ש 44351-10-17 א' נ' א' (17.04.18) נפסק מפי כב' השופטת אספרנצה אלון, כי מדובר בגישות משלימות זו את זו, והן נותנות בידי הערכאה המבררת ראיה רחבה יותר לבחינת טובת הקטין.

55. כן ר' לעניין זה פסק הדין שניתן בעמ"ש 43787-07-22 א' נ' ב'(29.08.2022), והפסיקה שהובאה בהרחבה שם.

56. על ההבדל בין גישת המעשה העשוי לבין עשיית דין עצמי אפנה לדברים שציינתי בתה"ס (משפחה צפת) 29583-12-21פלוני נ' אלמונית (30.12.2021), ולפיהם "גישתה של האם הינה גישה של דין עצמי ולא של "מעשה עשוי" שאם לא כן, יוכל כל הורה לעשות מעשה, לשנות מקום מגוריו של קטין על דעת עצמו, ולהסתמך על כך שממילא בית המשפט יבחן כעת את טובתו של הקטין לאחר המעבר."

57. עוד נפסק כי יש מקום לבחון את שאלת העתקת המגורים בשני מעגלים: במעגל הראשון תיבחן יכולת הקטינים לעשות את המעבר. אם ייקבע כן, תיבחן במעגל השני השאלה האם יש בקשר שלהם עם מי מההורים, גורם המונע ניתוק מאותו הורה, או הישארות עמו ומה האפשרות הטובה ביותר עבורם במצב שנוצר (ע"מ (מחוזי באר שבע) 119/08פלוני נ' פלונית (13.08.2008)). עוד על החובה לבחון ראשית את יכולת הקטין לעשות את המעבר ולאחר מכן תיבחן השאלה האם המעבר גורם לניתוק או לפגיעה בקשר עם ההורה השני ר' עמ"ש 34332-08-19 פלונית נ' אלמוני (26.11.2019), ועמ"ש 43787-07-22 הנ"ל.

58. אשר לעשיית הדין העצמי, ר' הדברים שנפסקו מפי כב' השופט נפתלי שילה בעמ"ש 34332-08-19: "אין אם כן מקום להעניש את האם, אף אם היא נהגה שלא כדין והעבירה את הקטינה למקום אחר ללא רשות בהמ"ש, באמצעות דחיית בקשתה לאישור המעבר. שהרי מה חטאה של הקטינה ומדוע שהיא תישא על גבה הצנום את תוצאות מחדלה של האם? ככל שהקטינה התאקלמה היטב במקום החדש, יש ליתן משמעות אף לנתון זה ולנזק שעלול להיגרם לה ממעבר נוסף". כך נפסק כי יש לקחת בחשבון את הזכות למעבר ולאורח חיים עצמאי במסגרת הזכות החוקתית לכבוד, כמו גם את רווחתה של האם במקום המגורים החדש ואת השיקול שאושרה של האם משפיע על הקטין ועל רווחתו (עמ"ש 43787-07-22 א' נ' ב' וההפניות הרבות שם).

59. כן ר' הפסיקה שהובאה בפסק דיני בתלה"מ (צפת) 10308-03-17פלוני נ' אלמונית(09.07.2017) שם ציינתי כי "הכרעה בנושא מעבר מקום מגוריהם של אחד ההורים עם הקטינים היא בחירת "הרע במיעוטו". ברי כי טובת הקטינים הינה שיגדלו במשפחה המתפקדת בצורה תקינה, הרמונית בתא משפחתי אחד ויציב, אולם במקרה זה המציאות שונה, ויש לקבוע מהי טובתם של הקטינים במציאות שנוצרה באופן המגשים במידה המירבית את אינטרס הקטינים ליהנות ממסגרת יציבה תוך אפשרות לשמירת קשר עם שני הוריהם... יש לאפשר לאם להתחיל פרק חדש בחייה, כחלק מזכותה (החוקתית) לקבוע את מקום מגוריה. יש לזכור כי רווחתה של האם תשפיע על רווחתם של הילדים. בהקשר זה יצויין כי בד"כ, הרצון לעקור לעיר אחרת, או הצורך למעבר מקום המגורים, אינו של הקטין ומובן כי הדבר  נובע בד"כ מהחלטות שמקבלים הוריהם או מי מהם, וכבר נפסק כי אין בכך כדי לפסול את הרצון למעבר מקום  המגורים. כן נפסק כי מעבר מגורים לשם התקרבות למשפחת המוצא לשם קבלת מערכת תומכת – הינה שיקול רלבנטי בהכרעות מסוג זה... ההתנגשות בין הרצון של שני ההורים וזכויותיהם ברורה אולם ... "לא שיקולי "צדקת המעבר" הם שינחונו, שכן נקודת המוצא היא כי גם מעבר שאינו מוצדק מותר; שאלת השאלות היא טובת הקטינים."

60. כך, נפסק כי "מרבית המקרים המובאים לדיון בפני ביהמ"ש אין לילדים עצמם צורך להעתיק מקום מגורים. הצורך נגזר מהמציאות אליה נקלעו שלא בטובתם ובעל כורחם ונובע מהפרוד בין הוריהם ומרצון אחד ההורים לעבור למקום אחר... השאלה אינה אם הקטינים כשלעצמם צריכים את המעבר והאם המעבר ייטיב עימם, השאלה גם אינה האם המעבר מוצדק. השאלה היא, מה טובתם של הקטינים במצב שנוצר כאשר האם מבקשת לעבור, ואין לבדוק אם יש צידוק למעבר והאם התנהגות האם נאותה (ע"מ (מחוזי באר שבע) 119/08פלוני נ' פלונית (13.08.2008)).

61. בעמ"ש 43787-07-22, בעמ"ש (חי') 25108-05-20 צ. נ' נ. (30.08.2020) ובעמ"ש (חי')1438-01-17 י.ר נ' א.ר (19.3.2018) נקבע כי ההלכה המחייבת הינה גישת המעשה העשוי, וכאמור לפיה על בית המשפט להכריע מהי האפשרות הטובה ביותר עבור הילדים במצב שיווצר לאחר העתקת מקום המגורים.

62. בתיק י"ס (חיפה) 34075-07-22האב נ' האם (11.10.2022) הותר מעבר מגורי הקטינים יחד עם זאת נוכח עשיית דין עצמי של האם, טרם מתן ההיתר, הדבר בא לידי ביטוי בנטל ההסעות של הקטינים אל האב, כן נקבעה סנקציה כספית בגין כל הפרה והאם חוייבה בהוצאות.

63. ניתן לסכם את ההלכות השונות ככאלה המבקשות לאזן בין הזכות של ההורה לעצב חייו כרצונו ולפתוח דף חדש לאחר הפירוד במקום בו יבחר, הזכות של ההורה השני לקיים קשר יציב עם הקטין ומעל לכל – זכותו של הקטין לקיים קשר יציב ורציף עם שני הוריו ויכולתו לבצע את המעבר (ר' תלה"מ (חיפה) 16510-03-24פלונית נ' אלמוני (29.5.2024) והפסיקה שם.

     

    במקרה זה, אין מדובר בהעתקת מגורי קטינים, אלא בשאלת השבת הקטינים למקום מגוריהם ערב מלחמת חרבות ברזל, לאחר תקופת פינוי שארכה שנתיים ימים: 

     

64. כידוע, בעקבות המתקפה הרצחנית על מדינת ישראל מצד ארגוני טרור מרצועת עזה, וזירות הלחימה השונות עימה נאלצה המדינה להתמודד, בין היתר גם בגבול הצפון, קיבלה ממשלת ישראל שורת החלטות לפינוי האוכלוסייה המתגוררת בסמוך לאזורי העימות.

65. בכל הנוגע לגזרה הצפונית, ביום 18.10.2023 קיבלה הממשלה החלטה על פינוי אוכלוסייה ברשימה של ישובים המצויים בטווח של עד 5 ק"מ מהגבול.

66. לאחר שביום 6.11.2024 נחתם הסכם להפסקת אש קצובה בין ממשלת ישראל ללבנון, קיבלה הממשלה החלטות שונות בעניין ההיערכות לשיבתם של תושבי היישובים המפונים בצפון לבתיהם.

67. ביום 12.1.2025 התקבלה החלטת ממשלה 2677 ביחס למנגנון חזרתם לבתיהם של תושבי הצפון שפונו מבתיהם על רקע המלחמה (בכל הנוגע להחלטות הממשלה בעניין מתווה החזרה ר' בג"ץ 13726-02-25עיריית קרית שמונה נ' ממשלת ישראל(9.3.2025), בג"ץ 51433-02-25מועצה מקומית מטולה נ' ממשלת ישראל(28.4.2025).

68. בתמצית ייאמר לענייננו כי הנחת היסוד העומדת בבסיס מתווה החזרה שנקבע, היא כי משעה שהוסרה המניעה הביטחונית להתגורר בצפון, יש לאפשר את חזרתם המיידית של התושבים המעוניינים בכך לבתיהם. לצד זאת, מתוך ראיית המורכבות של סוגיית מערכת החינוך, אפשר המתווה שנקבע השארות בפתרונות הדיור הזמניים עד יולי 2025 (על מנת לאפשר לתלמידים המפונים ומשפחותיהם לסיים את שנת הלימודים), תוך שהוא מעודד את אותם מפונים היכולים ומעוניינים לחזור לבתיהם במועד מוקדם יותר לעשות כן.

69. במקרה שלפני, בחר האב לחזור להתגורר בגליל העליון במועד מוקדם (נוכח הקושי בחזרה ל***, שכר דירה בקיבוץ ***), ואילו האם בחרה להישאר במקום המגורים אליו פונתה, והשאלה היא האם לחייב השבת הקטינים למקום המגורים ערב המלחמה.

     

70. בין הצדדים נטושה מחלוקת, שהינה טכנית במהותה, אשר לזהות ההורה שאמור ליזום את הפניה לבית המשפט, בתום תקופת הפינוי. האם ההורה שמבקש להשיב את הקטינים למגורים ערב הפינוי צריך לפנות בבקשה למתן סעד להשבת הקטינים, או שמא ההורה המבקש להישאר במקום המגורים אליו פונה, צריך לבקש היתר שלא להשיבם: בעניין זה אציין, כי להבדיל מבקשה להעתקת מגורים, לגביה קיימת תמימות דעים כי הורה המבקש להעתיק מגורים של קטין (בהעדר הסכמה של ההורה האחר לשינוי האמור), הוא זה אשר צריך ליזום את הפניה לבית המשפט ולבקש היתר שיפוטי, במקרה של מחלוקת בעניין מגורי קטינים בתום תקופת הפינוי, אין משמעות לקביעה של זהות ההורה שצריך ליזום את ההליך המשפטי, וממילא אין לכך השלכה על נטל ההוכחה.

71. השוני בין המקרים, רלבנטי לשאלת הסעד הזמני: ברמ"ש (מחוזי נצרת) 69434-08-25פלוני נ' אלמוני (31.8.2025), השאלה שהובאה בפני בית המשפט הינה בשאלת הסעד הזמני בעניין מסגרות החינוך, עד להכרעה בהליך העיקרי (שעסק בשאלת מקום מגורי הילדים ורישומם במוסדות חינוך בתום תקופת הפינוי). בעניין זה נפסק כי אין מקום להורות על השבת הקטינים עד להכרעה בהליך העיקרי, וכי מתוך ראיית טובתם של הקטינים, שהיא שיקול העל, יש לאפשר להם להמשיך וללמוד במסגרות החינוכיות במקום אליו פונו, וכי בעניין זה "קביעת בית משפט קמא משנה מצב קיים ולא משמרת אותו". לפיכך נקבע כי יש לאפשר לילדים "לפתוח את שנת הלימודים בסביבתם המוכרת והטבעית – ביישוב ק' ולא בקרית שמונה. עם זאת וכפי שקבע בית משפט קמא, מן הראוי כי הדבר ייבחן לעומק על ידי גורמי מקצוע שונים ותתקבל החלטה מושכלת של בית משפט קמא הרלבנטית הן לעניין מקום המגורים, מקום הלימודים/חינוך ואף לעניין זמני שהות ושאלת דרכי הטיפול בילדים לעתיד לבוא".

     

72. מסכימה אני עם הכלל לפיו, מקום בו נוצרה מחלוקת בין הורים אשר למקום מגורי הקטינים/מסגרת חינוכית של קטינים, בתום תקופת הפינוי, יש לשמר את המצב הקיים קרי – להותיר את הקטינים במקום אליו פונו (הן מבחינת מקום המגורים והן מבחינת המסגרת החינוכית) וזאת עד להכרעה בהליך העיקרי. זאת, להבדיל ממקרה של עשיית דין עצמי של הורה המבקש להעתיק מקום מגורי הקטינים, שאז הכלל הוא תחילה לשוב למקום המגורים הקודם ואז לדון בבקשה לשינוי. כפי שצויין ברמ"ש 69434-08-25 "לא מדובר במקרה הנוכחי באם שנטלה את ילדיה ועברה לגור ביישוב אחר ביום בהיר אחד ללא קבלת הסכמה של ההורה האחר. מדובר באם שפונתה עם הילדים מהעיר קריית שמונה בהחלטת ממשלה... החלטתה היא לפיכך לא להעתיק מקום המגורים, אלא לא לשוב למקום המגורים הקודם בו גרה לפני שנתיים".

     

73. וכך, אף נקבע בעניין שלפני - ר' החלטות מיום 19.8.25 ומיום 8.9.25 במסגרתה נדחתה בקשת האב למתן סעד זמני להשבת הקטינים.

     

74. השאלה המשמעותית יותר, לטעמי הינה השאלה האם נכון לקבוע "ברירת מחדל" אשר למגורי הקטינים בתום תקופת הפינוי שנכפתה על חלק לא מבוטל מהאוכלוסיה במדינה. לטעמי, בכפוף לטובת הקטין, על מנת ליצור וודאות מסויימת, נכון לקבוע ברירת מחדל, ואסביר:

     

75. המלחמה ופינוי האוכלוסיה מאיזורי העימות, יצרה מצבים מורכבים ביותר, במיוחד במשפחות בהם קטינים מנהלים את חייהם בשני בתים נפרדים של הוריהם. המלחמה הוסיפה מורכבות למשפחות שממילא היו בסכסוך באותה העת, ויצרה מורכבות חדשה אצל משפחות שהצליחו להתגבר על חבלי הפרידה והשלכותיה, וכבר הגיעו לרגיעה מסויימת ולשגרת חיים לאחר הפירוד בין ההורים.

76. המצב המלחמתי והפינוי הנרחב, יצרו סערה ולעיתים כאוס מוחלט, לא רק בפן הרגשי והאישי ברמת הפרט וברמה הלאומית, אלא גם בפן הכלכלי, במיוחד כאשר השלכות הפינוי לא היו ידועות עד הסוף. בכאוס ובבהלה (פעמים רבות על רקע חרדה קיומית של ממש), עקרו המשפחות למקום מגורים חלופי, לתקופה בלתי ידועה מראש, והגיעו להסדרי שהות זמניים בין הקטינים לכל אחד מההורים (במקרה בו כל הורה התפנה ליישוב שונה).

77. מאחר שנקודת המוצא כי מדובר בהסדר זמני, כל עוד לא הוסכם אחרת בין ההורים, ההבנה היתה כי מעברי המגורים הינם זמניים בלבד, וככלל לא התבקשו היתרים שיפוטיים להעתקות מגורי קטינים במהלך המלחמה (ויוזכר כי משפחות רבות עברו מספר מעברים במקום מגוריהם במהלך המלחמה).

     

78. אלה היו כללי המשחק לפיהם פעלו ההורים. לכן לטעמי יש לקבוע כי בתום תקופת הפינוי, במקרים בהם מקום המגורים הקודם של הקטין היה מיטיב באופן שלא הצדיק בשעתו שינוי במקום מגוריו, ככלל על הקטין לשוב למקום מגוריו ערב הפינוי. רק מקום שיוכח כי טובת הקטין מחייבת הישארותו במקום המגורים החדש, אז ורק אז, לא יהיה מקום להורות על השבתו למקום המגורים ערב הפינוי, שכן טובת הקטין – מעל הכל.

79. אעיר כי בחינת טובתו של הקטין, בהקשר זה מורכבת כשמדובר במשפחות עם מספר קטינים: המשפחות המפונות סבלו סבל רב ותהפוכות בתקופת המלחמה, והתמודדו עם קשיים כלכליים, נפשיים, רגשיים, חברתיים וחינוכיים. אך טבעי הוא, כי אלה ישפיעו באופן שונה על כל אחד מהילדים ולא תמיד ניתן יהיה לבודד את טובתו של כל קטין בנפרד ובמובחן משאר אחיו.

     

    מן הכלל אל הפרט:

80. לאחר ששמעתי את הצדדים ועדיהם כמו גם את הסבריה המנומקים של העו"ס, לא מצאתי נימוק המצדיק סטיה מהמלצות העו"ס בשאלת מקום מגורי הקטינים. בכל הנוגע להרחבת זמני השהות, הגם שההמלצה הינה להרחיב את זמני השהות, סבורתני כי קיים קושי בהמלצות שאינן לוקחות בחשבון כי מדובר בסבב שלישי של בקשות להרחבת זמני השהות, לפיכך אני רואה לנכון לקבלן באופן חלקי בלבד.

     

81. אין חולק כי מאז נולדו מרכז עולמם של הקטינים היה בגליל העליון וכי עזבו איזור זה רק באופן זמני בשל המלחמה. העו"ס הסבירה בחקירתה כי זה האיזור המוכר להם, והם שיתפו אותה בחוויות מהעבר, שהיו משמעותיות.

82. מהמלצות התסקיר ומחקירת העו"ס עולה כי הקטינים יכולים מסוגלים לבצע את המעבר בחזרה לגליל העליון. לציין כי עוד טרם המלחמה, הקטינים עברו מספר פעמים והצליחו להשתלב. עד היום האם לא נרתעה ממעברי מגורים מרובים של הקטינים, כפי שפורט לעיל, דבר התומך בכך שהאם מאמינה ומכירה ביכולת הקטינים להסתגל למעברים שונים.

     

83. הקטינים לומדים בחינוך ביתי, סוגיה המהווה קרקע פוריה למחלוקות ביניהם, הן לגבי ההורה הנושא בנטל הלמידה ובמשימות הנדרשות מהורה שילדיו לומדים בחינוך ביתי והן בהתייחס לפעילויות, חוגים ומעורבות בקהילת החינוך הביתי. משמעות הישארות הקטינים במ.א *** תדרוש מהם לפתח מסגרת חברתית בשתי קהילות שונות ומרוחקות זו מזו, והשתלבות בפעילויות במקומות שונים דבר שבהכרח פוגע בקטינים, בסדר יומם ובזמני השהות עם ההורה האחר (ניתן במובן מסויים להשוות זאת למצב בו הילדים לומדים במסגרת שונה אצל כל אחד מההורים, דבר שכמובן לא מתקבל על הדעת) .

84. הקטינים חשופים לקונפליקט ההורי, הנצחת הפירוד והמרחק הגיאוגרפי, תחמיר את תחושת האב שהוא אינו מעורב בחיי הילדים ותגביר את התסכול, דבר שכפי שציינה העו"ס מזין את הקונפליקט ההורי.

85. כפי שנראה, קשיי ההגעה של הקטינים המגיעים לנקודת המפגש בתחבורה ציבורית, מהווים מקור למחלוקות וקשיים ביישום זמני השהות הקיימים כיום, מצב שאינו רצוי, בעיקר על רקע קונפליקט הנאמנויות בו הקטינים מצויים (ר' חקירת העו"ס). עוד הדגישה העו"ס כי האב הינו דומיננטי בחיי הקטינים ומשמעותי בחייהם, וכי נטל הנסיעות, נופל על הקטינים.

86. לצד הקשר הטוב של הקטינים עם שני ההורים, הבן הבגיר אינו מקיים קשר עם האב מזה מספר שנים (יצויין כי לא הוכח כי לאם היתה השפעה על קשיי הקשר). נסיון החיים מלמד כי נתק בין אח מסויים למי מההורים, עלול להשפיע על אחים נוספים. לפיכך יש למזער את המכשולים הקיימים בקיום הקשר בין הקטינים לאביהם, שמא בעתיד מי מהם יבקש לצמצם את הקשר בשל אותם המכשולים.

87. כל אלה תומכים בהמלצת העו"ס התומכת בחזרתם של הקטינים לגליל העליון. ניכר כי העו"ס השקיעה מחשבה רבה בגיבוש ההמלצות, וסברה כי הן עולות בקנה אחד עם טובתם.

88. העו"ס הסבירה כי גם אם המגמה היא שהמפונים ישובו לבתיהם, מתקיימת התייעצות במקרים מורכבים לשם בחינת טובת הקטין: "בדרך כלל אמרתי המדיניות של המפונים צריכים לחזור אבל זה לא מובן מאליו, אנחנו התייעצנו, אני כתבתי את כל התהליכים שעשיתי, נימקתי כמובן, אנחנו תמיד מתייעצים במקרים שלדעתי הם מאוד מורכבים כי יש פה טובת הקטינים זאת המלצה שהיא חשובה".

89. העו"ס הסבירה כי שמעה את הילדים ואת עמדתם וזו לא נכתבה על מנת שלא ליצור קונפליקטים נוספים במשפחה, והדגישה בחקירתה כי טובתם של הקטינים להתגורר בגליל העליון וכי רצון הקטינים הוא לא השיקול המכריע בעיקר כאשר במקרה זה לכל קטין יש רצון משלו, ועמדתם אינה זהה.

90. לא נעלמה מעיני העובדה כי האם מרגישה שמצאה את מקומה בקהילת צ' ומ.א ***, כי החוויה שלה בגליל העליון פחות טובה מזו של האב, כי הקטינים נקלטו בצורה טובה בצ' (עובדה שאף האב אינו חולק עליה), וכי היא נדרשת לטיפולים רפואיים ברמב"ם (לא הובהר מהי תדירות הטיפולים). יחד עם זאת, יש לזכור כי הקטינים ביצעו מספר שינויי במקום מגוריהם אולם תמיד היו אלה מקומות באיזור הגליל העליון, כששני ההורים סבורים כי איזור זה מיטיב עימם. לצד מחוייבותה של האם לתא המשפחתי החדש, בן זוגה ושתי בנותיהם המשותפות, יש קטינים אשר אביהם מעולם לא נתן הסכמתו למקום מגוריהם הנוכחי, אלא השלים עימו למשך תקופת המלחמה. מחובתה של האם לדאוג לקשר מיטיב בין הקטינים לאביהם, קשר אשר נפגע משמעותית במקום המגורים הנוכחי של הקטינים. לא היה מקום להודיע לקטינים באופן חד צדדי וללא תיאום עם האב, כי המעבר לצ' קבוע, אף אם כוונת האם בעניין זה, היתה טובה.

91. לצד הרגשתה הטובה של האם בצ', והתחושה שהגיעה למקום בו היא מרגישה טוב, יש לזכור כי האב חש שכל עולמו מאז ומעולם היה הגליל העליון וכל חייו (למעט שנה אחת אחר הצבא), התגורר בחלק הצפוני יותר בגליל העליון, וזהו המקום הבטוח שלו.

92. לסיכום, בתום הפינוי ככלל על הקטינים לשוב למקום מגוריהם הקודם. במקרה זה אף נימוקים שבטובתם של הקטינים תומכים בכך, ולא נמצא כל טעם כבד משקל המצדיק סטייה מהמלצות העו"ס.

93. האב לא עתר להשיב את הקטינים ליישוב ספציפי אלא ביקש להשיבם לגליל העליון בקו הגבול ראש פינה צפונה. על מנת לאפשר לאם בחירה מעט רחבה יותר של יישובים, ובשים לב לכך שהמרחק בין ראש פינה לעמיעד (קיבוץ הנמצא בשטח מ.א גליל עליון), הינו 5 דקות נסיעה בלבד, אני מורה כי על הקטינים להתגורר בגליל העליון - קו עמיעד צפונה.

94. על מנת לאפשר לאם שהות לבחון את הקהילה המתאימה לה ולקטינים, אני מורה כי המעבר ייעשה תוך 60 יום מהיום.

     

    הכרעה בעניין זמני השהות:

     

     

95. אין חולק כי מדובר בשני הורים האוהבים את ילדיהם ורוצים בטובתם, ועיקר הקושי נעוץ בנתק בתקשורת ביניהם ובקונפליקט בעצימות גבוהה ביותר, חרף הזמן הרב שעבר מאז הפירוד.

96. העו"ס לסדרי דין המליץ על הרחבה מסויימת של זמני השהות (6 לילות מתוך 14 במקום 5 מתוך 14 הקיימים כיום). בעניין זה סבורתני כי בהמלצה זו לא ניתן משקל ראוי לעובדה כי מדובר בסבב נוסף של הליכים משפטיים הנוגעים להרחבת זמני השהות לאחר הליכים קודמים שהסתיימו בהסכמה דבר אשר יוצר את התחושה שכל התקדמות מהווה שלב מסויים, זמני לפני השלב הבא.

97. אמנם עניינים הנוגעים לזמני השהות אינם בגדר מעשי-בית-דין, ועם כל שינוי בנסיבות ניתן להגיש תביעה לשינוי הפסיקה הקודמת" (ע"א 217/75 לוי נ' נחול פ"ד כט (2) 309, 310), יחד עם זאת, טרם שינוי החלטותיו הקודמות, שומה על בית המשפט להיווכח תחילה שאמנם קיים שינוי וכי יש בשינוי כדי ליצור מצב חדש המחייב פעולה שיפוטית חדשה. בדיון הנוסף בפרשת נחול (דנ 17/75 נחול נ' לוי , פ"ד ל (2) 113) נקבעו התנאים הנדרשים לבחינה מחודשת: "הראשון - השתנות הנסיבות לאחר מתן ההחלטה הקודמת של בית-המשפט...התנאי השני: התגלות "עובדות נוספות" מאז מתן החלטתו הקודמת". על התובע, אם כן, להוכיח שני תנאים אלה, כתנאי להתדיינות שיפוטית חוזרת, וזאת לא הוכח.

98. במקרה זה לא הוכח כל שינוי נסיבות מאז ניתן פסק הדין בשנת 2021. הקושי של האב שגרם לו לפנות לבית המשפט בתביעה להרחבת זמני השהות, היה התנהלות האם שלטענתו קבעה חוגים ופעילויות בזמני השהות שלו, דבר שפגע בהם הן מבחינת כמות הזמן שבילה עם ילדיו והן מבחינת איכות המפגשים.

99. יש לזכור כי ההורים לא מקיימים כל תקשורת ביניהם (תקופה לא מבוטלת נעזרו בצד ג' שהעביר את המסרים או במי מהקטינים), דבר התומך במקרה זה בהותרת המצב הקיים כאשר כאמור לעיל, לא הוכח כל שינוי נסיבות המצדיק שינוי. בעניין זה יוזכר כי השיקולים התומכים בהתדיינות חוזרת הינם זכות הגישה לערכאות ועיקרון הצדק ולפיו שינוי הנסיבות הופך את המשך אכיפת פסק הדין לבלתי צודקת. כנגד שיקולים אלה עומדים שיקולים כבדי משקל - חלקם מערכתיים (ונוגעים להכבדה על עבודת בית המשפט ורשויות הרווחה שמעורבותם נדרשת בתיקים מסוג זה, ולעקרון סופיות הדיון), וחלקם שיקולים הנוגעים לבעלי הדין, וביניהם שיקולים הנוגעים לזכויותיו של ההורה השני שנדרש לנהל פעם נוספת הליך משפטי שכבר הוכרע, על כל המשתמע מכך (הן בהיבט של הצורך להגן ולהצדיק פעם נוספת את הורותו ותפקודו ההורי, והן מבחינת עלויות), חשש מפגיעה בקטינים שפעמים רבות טובתם נפגעת מעצם קיומו של הליך שיפוטי בעניינם, והצורך בשמירה על היציבות המשפחתית ומניעת טלטלה משפחתית נוספת שהיא מנת חלקה של כל משפחה הבאה לפתחו של בית משפט זה (ר' הפסיקה שציטטתי בהרחבה בתלה"מ 36875-03-24).

100. במקרה זה הגיעו הצדדים מספר פעמים לערכאות השיפוטיות בחלק מההליכים הגיעו להסכמות והם פועלים לפי פסק הדין שניתן בהסכמה מחודש 01/25. שינוי נוסף משמעו שאין ערך להסכמה, וכל הסכם יהיה רק בגדר "שלב ביניים" עד לפניה חוזרת לבית המשפט.

101. במאמר מוסגר אציין כי המטפלת המומחית בהיי קונפליקט קיימה פגישות מועטות בלבד עם ההורים (בנפרד), והמלצתה על זמני שהות שווים לא נבעה מהיכרות או מהליך טיפולי מעמיק עם ההורים (דבר אשר לא צלח נוכח התנהלות הצדדים, כפי שפורט היטב לעיל), אלא מעמדה כללית לפיה "במצב מסוג זה" עדיפה החתירה לחלוקה כמה שיותר משותפת.

102. מטעם זה ובהעדר שינוי נסיבות אינני רואה לנכון להרחיב את זמני השהות ללילה נוסף באמצע השבוע. יחד עם זאת לאחר עיון בהמלצות ועל מנת לאפשר לאב להיות מעורב יותר בחיי ילדיו באמצע השבוע, ובכלל זה בפעילות החינוך הביתי, אני מורה כי זמני השהות באמצע השבוע יתקיימו ביום שני החל מהשעה 09:00 (במקום השעה 17:00), כלומר זמני השהות באמצע השבוע אצל האב יהיו מיום שני בשעה 09:00 ועד ליום שלישי בשעה 17:00.

103. פעילויות הקטינים והחוגים נקבעים לפי נטיית ליבם של הקטינים. בעניין זה בית המשפט קורא לשני הצדדים לשתף פעולה בקביעת סדר יומם של הקטינים, מתוך ראיית טובתם של הקטינים.

104. אשר להמלצות הטיפוליות, כלל הגורמים תמימי דעים אשר לצורך בהליך טיפולי או תיאום הורי. עד היום אלה לא צלחו, נהפוך הוא – אלה הפכו לזירת התגוששות והתנצחות. יש לקוות כי עם סיום הלחימה בצפון, הדי הרגיעה יחלחלו אף למערכת היחסים בין ההורים.

105. על מנת שלא להחריף את הסכסוך, ומאחר ששני הצדדים ניהלו את ההליכים ביעילות מתוך רצון להביא להכרעה מהירה של המחלוקות - כל צד ישא בהוצאותיו.

      

      

     ניתן לפרסום בהשמטת פרטים מזהים

      

      

     ניתן היום, י"ב חשוון תשפ"ו, 03 נובמבר 2025, בהעדר הצדדים.