אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פס"ד בתביעות רכושיות הדדיות בין בני זוג ואגב פרידתם ותביעת מזונות

פס"ד בתביעות רכושיות הדדיות בין בני זוג ואגב פרידתם ותביעת מזונות

תאריך פרסום : 31/01/2019 | גרסת הדפסה
תלה"מ
בית משפט לעניני משפחה ירושלים
20944-12-16,20911-12-16,60702-12-16
04/07/2018
בפני סגן הנשיא:
נמרוד פלקס

- נגד -
התובעת:
ט.ש.
הנתבעת:
א.ש.
פסק דין

 

  1. תביעות הדדיות בין בני זוג אגב פרידתם. האיש יליד X, אשר עלה לישראל בשנת 1991, ואף האישה ילידת X, שעלתה לישראל בשנת 1998. הצדדים נישאו בנישואים אזרחיים בX בשנת 1996 לערך (במהלך אחד מביקורי האיש שם). בשנת 2004 התחתנו אף כדת משה וישראל. ראו: עמ' 68-69 לפרוטוקול הדיון מיום 22.4.18. מנישואי הצדדים נולדו שני ילדים: ע.ש. וא.ש., שניהם ילידי XXX (שניהם להלן - "הילדים").

 

  1. האישה הגישה כנגד האיש תביעה רכושית, שעניינה פירוק שיתוף ואיזון משאבים (תלה"מ 21011-12-16), תביעה למזונות ילדים (תלה"מ 20944-12-16) ותביעת משמורת (תלה"מ 20985-12-16). האיש הגיש תביעה רכושית, אף היא עניינה פירוק שיתוף ואיזון משאבים (תלה"מ 60702-12-16). פסק דין זה עוסק בתביעות הרכושיות ובתביעת המזונות בלבד.

 

  1. הצדדים הסכימו, כי המועד הקובע לאיזון משאביהם הוא יום 1.5.17 (להלן – "המועד הקובע"). כפי שיובהר להלן, עיקר המחלוקת הרכושית בעניין הבית הרשום על שם האישה בעיר א' שבX (להלן – "הבית בא'") ועל כך ארחיב להלן. אמנם הצדדים נזקקו לעזרת בית המשפט בקביעת סכום האיזון, פירוק השיתוף ועוד כהנה וכהנה עניינים, אך כאמור העיקר הוא הבית בא'.

 

  1. לשם השלמת הפתיח אציין, כי מזה תקופה ארוכה, וככל הנראה מאז סוף חודש אוקטובר 2017, האיש אינו בקשר עם הילדים. הילדים מסרבים לקשר עם האיש, בין היתר נוכח האלימות שנקט כלפיהם בעבר. הליך חידוש הקשר בעזרת העו"ס לסדרי דין מתנהל לאטו, וספק האם האיש אכן פועל בשקידה ראויה לשם חידוש הקשר. ראו: דיווחי העו"ס לסדרי דין בתיק המשמורת.

 

  1. כנגד האיש ניתן צו הגנה על ידי בית משפט זה (כב' השופטת מימון בה"ט 60782-10-17), אשר אסר עליו להיכנס אל דירת המגורים המשותפת שבשכונת XXX (להלן – "הדירה המשותפת"). תקופת הרחקת האיש הוארכה בהסכמת הצדדים, כנגד תשלום דמי שימוש מוסכמים לאיש. ראו: עמ' 3 לפרוטוקול הדיון מיום 20.2.18; הודעת האישה מיום 8.3.18.

 

התביעות הרכושיות

 

  1. בתביעתה ביקשה האישה להורות על פירוק השיתוף בדירה המשותפת, אשר הזכויות בה רשומות על שם שני הצדדים בחלקים שווים, לפרק את השיתוף במטלטלין שבדירת המגורים, לפרק את השיתוף ברכבם המשותף של הצדדים, וכן לאזן את יתר משאביהם, הם למעשה זכויות כספיות בחשבונות בנק, חסכונות וזכויות פנסיוניות וסוציאליות. עוד ביקשה האישה להורות על איזון לא שווה של נכסי הצדדים, באופן בו היא תקבל את החלק הארי.

 

  1. האיש מסכים למעשה לסעדים להם עותרת האישה, למעט עתירתה לאיזון שלא מחצה על מחצה. יחד עם זאת טוען האיש, כי האישה לא גילתה בכתב תביעתה את קיומו של הבית בא', אשר לטענתו נרכש על ידי שני הצדדים גם יחד ושייך להם בחלקים שווים, וזאת על אף שהזכויות בו נרשמו אך על שם האישה. לאור זאת מבקש האיש, כי בית משפט זה יצהיר על שותפות הצדדים אף בבית בא', ויורה על פירוק השיתוף בו. ראו: סעיף 37 לכתב ההגנה בתלה"מ 21011-12-16. מוסיף וטוען האיש, כי הבית בא' מושכר והאישה היא שנטלה לידיה את דמי השכירות (בסך 1,800 ₪) והפקידה אותם בחשבונה הפרטי. ראו: סעיף 24 לכתב ההגנה בתלה"מ 21011-12-16; סעיף 15 לכתב התביעה בתלה"מ 60702-12-16.

 

  1. האישה מצדה מכחישה את טענות האיש באשר לבית בא'. לגרסתה עסקינן בבית השייך לבני משפחתה ולה. הטעם לרישום הזכויות באותו בית על שם האישה הוא קרבתה היחסית למקום הבית, ביחס אל אחיה המתגוררים בארה"ב. הבית בא' היה שייך לאישה, אמה ואחיה, ומשנפטרה האם שייך הבית האמור לאישה ולאחיה. יחד עם זאת מודה האישה, כי השקיעה בבניית הבית בא' סך 150,000 ₪ במהלך חיי הנישואין, והיא מסכימה להשיב לאיש מחצית סכום ההשקעה. ראו: סעיפים 22-29 לכתב ההגנה בתלה"מ 60702-12-16. האישה מכחישה, כי נטלה לידיה את דמי השכירות שהתקבלו עבור הבית בא'. לגרסתה הבית הושכר משך חודשיים בלבד, וממילא היא לא נטלה את דמי השכירות אלא דודה. ראו: סעיף 31 לכתב ההגנה בתלה"מ 60702-12-16.

 

  1. לשם השלמת הדברים יאמר, כי האישה מפרטת בכתבי טענותיה את האלימות שנקט כנגדה האיש, במהלך החיים המשותפים. האיש מכחיש טענותיה אלו. יחד עם זאת אין מחלוקת, כי האיש הורשע בדין בשל תקיפת האישה וגרימת חבלה של ממש, ואף ריצה בגין כך עונש מאסר בפועל בן חודש וחצי וכן נגזר עליו עונש מאסר על תנאי בן ששה חודשים (ת"פ (שלום י-ם) XXX). האישה אף הגישה כנגד האיש לאחרונה תביעה נזיקית, בגין הנזקים שנגרמו לה לטענתה נוכח האלימות שנקט כלפיה (תמ"ש 56762-03-18).

 

הבית בא'

 

  1. במחלוקת שהתגלעה בין הצדדים באשר לבית בא' עדיפה בעיני עמדת האישה. אבאר טעמיי. בית משפט זה כלל אינו מוסמך ליתן סעד הצהרתי אודות בעלות בנכס מקרקעין בחו"ל, ולא כל שכן להורות על פירוק השיתוף בו. יחד עם זאת, בית משפט זה אכן מוסמך לקבוע, כי נכס מקרקעין הנמצא בחו"ל הוא בר איזון, ויש להביא את ערכו בגדרי איזון המשאבים. בית המשפט העיר את תשומת לב האיש לקושי זה, אך האיש לא מצא לנכון לבקש לתקן את תביעתו, אם כי דומה שלמעשה האיש שינה חזית וכעת הוא עותר להבאת הבית בא' בגדרי איזון המשאבים, להבדיל מלהצהיר על הנכס כנכס משותף ולהורות על פירוק השיתוף בו. יובהר, כי בהתאם להלכת מוזמביק (British South Africa Co. v. Compania de Mozambique (1983) A.C. 602), אשר נקלטה במשפט הישראלי בע"א 490/88 בסיליוס נ' מחמוד, פ"ד מד(4) 397 (1990), בית משפט במדינה אחת אינו דן בתביעות באשר למקרקעין במדינה אחרת. ודוק, עסקינן בתביעות באשר לבעלות במקרקעין ורישומה, להבדיל מתביעות פרסונאליות ביחסים שבין בני זוג לשם איזון משאביהם. ראו: ע"מ (מחוזי י-ם) 701/06 הארו נ' הארו (2006); עמ"ש (מחוזי י-ם) 15416-03-17 פלוני נ' פלונית (2017).

 

  1. הערה נוספת הרלבנטית לכלל הדיון הרכושי נוגעת לדין החל. מכתבי הטענות עולה, כי הצדדים מסכימים, שיש להחיל על יחסי הממון שביניהם את הוראות חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג – 1973 (להלן – "חוק יחסי ממון"). זאת אף נוכח הוראות סעיף 15 לחוק יחסי ממון, הקובע שעל יחסי הממון של הצדדים יחול חוק מושבם בעת הנישואין. הצדדים נישאו לכתחילה בX, אך דומה שמלכתחילה כוונתם הייתה לעבור להתגורר בישראל, כך שניתן לראות בישראל כמקום מושבם. הצדדים אף נישאו בשנית כדמו"י בישראל. בנסיבות אלו ומקום בו הצדדים שניהם הסכימו, כי הדין החל הוא חוק יחסי ממון, יש לבחון את יחסיהם הרכושים בהתאם לחוק זה.

 

  1. אין חולק, כי הזכויות בבית בא' רשומות על שם האישה. בנסיבות אלו דומני, שנקודת המוצא הראייתית היא שזכויות אלו שייכות לאישה ועליה הנטל הראשוני להוכיח, שהרישום אינו משקף את הבעלות. לטעמי האישה עמדה בנטל המוטל עליה. האישה והעדים מטעמה העידו, כי הקרקע עליה נבנה הבית בא' נרכשה על ידי אם האישה (תמורת סך של 20,000 ₪ לערך). אזי השתתפו בני משפחת האישה (האם, האישה ומי מאחיה) במימון בניית הבית על הקרקע האמורה. בניית הבית ארכה כעשר שנים, בשני שלבים, לכתחילה נבנה מבנה קטן, ולימים הורחב עד לכדי בית גדול, בן מספר קומות, בשטח של כ - 180 מ"ר. ראו: עמ' 11-12, 15-16, 18-19, 21, 53-54, 58-59 לפרוטוקול הדיון מיום 22.4.18. עדות עדים אלו אמינה בעיני, ועדות כל אחד מהם תומכת בעדות האחר. תמיכה מסוימת בעדויות אלו נמצאת בראיות חפציות אותן הציגו אותם עדים, ועל כך ארחיב להלן.

 

  1. בניגוד לטענת האיש האישה מעולם לא הודתה שהבית בא' שייך לשני הצדדים גם יחד. טענתה מתחילת הדרך הייתה, שהיא השקיעה סכומי כסף לשם בניית הבית בא', יחד עם בני משפחתה. אין מקום אף לראות בכתוב בבקשת האישה לעיכוב יציאת האיש מן הארץ, אשר הוגשה לבית הדין הרבני האזורי בירושלים, משום הודאה בכך שלאיש זכויות בבית בא'. בבקשה זו אמנם נכתב, כי לצדדים רכוש בX, ומשכך קם חשש לעזיבת האיש את הארץ והותרת האישה בעגינותה. ודוק, לא פורט לאיזה רכוש כיוונה האישה דבריה, וב"כ האיש לא שאל אותה דבר בעניין זה. מאידך גיסא האיש דווקא נחקר אודות נכס מקרקעין אחר אותו התעתד לרכוש בX. האיש הודה בכך שאכן התכוון לעשות כן, אך לטענתו הדבר לא יצא אל הפועל. ראו: עמ' 97-98 לפרוטוקול הדיון מיום 22.4.18. עדות האיש תומכת באפשרות, כי בבקשתה לעיכוב יציאתו מן הארץ כיוונה האישה דבריה לנכס אחר אותו סברה שרכש בX, וממילא אין בכך משום הודאה בזכויותיו בבית בא'.

 

  1. האישה והעדים מטעמה מפרטים, כי הטעם לרישום הזכויות בבית על שם האישה היה גילה המתקדם של אם האישה, אי ידיעתה קרוא וכתוב, והחשש שמצבה זה ינוצל על ידי מאן דהוא, אשר יחמוד את הבית. האישה והעדים מטעמה אף פירטו מדוע נבחרה האישה דווקא להיות זו שהבית יירשם על שמה. בעת הקמת הבית בא' התגוררו שניים מאחיה של האישה בארה"ב. האחד, למד רפואה ולא היה באפשרותו לעסוק בענייני הבית בא' (הן מחמת המרחק והן מחמת העדר יכולת כלכלית וקשיי אשרה), האחרת, התגוררה בארה"ב שנים רבות קודם לכן (ועד עצם היום הזה), ומפאת המרחק לא היה בידה לעסוק בעניין. אח נוסף אכן התגורר בX, אך רישום הזכויות בבית בא' על שמו היה מונע ממנו לקבל זכות אחרת במקרקעין לה היה זכאי, היות ולא היה רשום על שמו נכס מקרקעין. אחות נוספת לא התגוררה באותה העת בX, אלא בישראל ונמנע ממנה לצאת ולחזור לשם מטעמי אשרה, ואילו אחות אחרת אף היא התגוררה בX, אך הייתה צעירה בשנים. האישה התגוררה בישראל, הייתה ועודנה אזרחית ישראלית, ולא היה קושי שתגיע לX מעת לעת לצרכי הבית בא', וכך אף עשתה. ראו: עמ' 14-17, 20, 41, 44-46 לפרוטוקול הדיון מיום 22.4.18.

 

  1. שניים מאחיי האישה העידו בהליך דנן ופירטו את הסכומים שהעבירו לאם האישה עבור הבית בא'. אחים אלו אף פירטו את הסיוע הכלכלי והתשלומים ששילמו יתר בני המשפחה, בין למחיית אם האישה ובין לצרכי הבית בא'. עדותם זו עולה בקנה אחד עם עדות האישה עצמה. עדות האישה ועדיה היו מהימנות בעיני ואף נתמכו בראיות חפציות חלקיות כפי שיובהר להלן. ראו: עמ' 11, 14, 18-19 לפרוטוקול הדיון מיום 22.4.18; המסמכים שצורפו להצהרת אחותה אישה, הגב' א.א.

 

  1. כלל העדים, לרבות האיש עצמו, העידו כי העברת סכומי הכסף מישראל, או ממדינות אחרות לX בוצעה בדרך של העברת סכום כסף במזומן. ראו: עמ' 19, 57-58, 77-78 לפרוטוקול הדיון מיום 22.4.18. אחות האישה הציגה אסמכתאות בדבר הלוואות אותן נטלה לטענתה, לשם העברת סכומי כסף אל אם האישה כאמור. ראו: המסמכים שצורפו להצהרת אחותה אישה, הגב' א.א. האישה אף הציגה ייפוי כח המייפה את כוח האם לפעול באשר לבית בא' כראות עיניה. ראו: עמ' 45 לפרוטוקול הדיון מיום 22.4.18. כן הוצגו שלל אסמכתאות להוצאות שהוצאו לשם רכישת ציוד וחומרי בניה לשם בניית הבית בא'. יוער, כי על גבי אסמכתאות אלו מופיעים תאריכים בהתאם ללוח השנה האגעזי הנוהג בX, אשר ספירת השנים בו מאוחרת בכשבע עד שמונה שנים ביחס לספירה הגרגוריאנית.

 

  1. האישה ועדיה העידו, כי בניית הבית בוצעה על ידי עובדים שונים, בפיקוח ובסיוע אם האישה, האישה עצמה ואחיה שחי באותה העת בX. האישה ועדיה אף הציגו גרסה הגיונית באשר לאופן מימון רכישת המקרקעין ובניית הבית (תמורת מכר בית שהיה לאם האישה בגונדר שבX וסיוע מבני משפחת האישה והאישה עצמה). עוד העידה האישה, כי האיש לא עסק כלל בבניית הבית בא' ולמעשה ראה אותו פעם אחת בלבד. ראו: סעיף 24 לתצהיר עדותה הראשית של האישה; עמ' 18 לפרוטוקול הדיון מיום 22.4.18.

 

  1. גרסת האיש אינה אמינה בעיני והוא אף שינה והוסיף גרסאות במהלך ההליך. אבאר. גרסתו הראשונית הייתה, שלצדדים בית בא' "הרשום מטעמים בירוקרטיים על שם האישה בלבד". סתם ולא פירש (סעיף 7 לכתב ההגנה בתלה"מ 21011-12-16). בסעיף 9 לתצהיר עדותו הראשית העיד, כי "אני הייתי מעורב בכל שלב בבניית הבית, השקעתי משאבים רבים, כספיים ופיזיים כדי שנוכל שנינו לרכוש את הדירה. פניתי לחברים להלוואות, עבדתי שעות נוספות, תכננו את הדברים, שלחתי את אשתי כדי שתטפל בדברים והייתי שם גם בעצמי ...". ודוק, האיש לא פירט מה הוא סכום הכסף אותו השקיע כטענתו לשם רכישת או בניית הבית בא', וממילא לא תמך טענותיו בראיה חפצית כלשהי, כדוגמת פירוט תנועות בחשבון בנק המלמד על משיכת סכום כסף זה או אחר לשם מימון רכישת או בניית הבית בא'. רק במהלך חקירתו הנגדית טען לראשונה, שהצדדים הוציאו יחדיו סך 400,000 ₪ - 450,000 ₪ לשם מימון בניית הבית בא'. ראו: עמ' 100 לפרוטוקול הדיון מיום 22.4.18. האיש לא תמך טענתו זו בראיה חפצית כלשהי, כדוגמת פירוט תנועות בחשבונות הבנק ממנו ניתן ללמוד על משיכת סכומי כסף כה ניכרים בתקופה הרלבנטית. זאת על אף שלטענתו ניתן היה לראות משיכות אלו בפירוט התנועות בחשבונות הבנק. ראו: עמ' 103-105 לפרוטוקול הדיון מיום 22.4.18. לא זו אף זו, שבחקירתו הנגדית הודה, כי כלל לא עסק בבניית הבית בא', ומעורבותו הצטמצמה לכך שיודע מאת האישה בדבר אי אלו עניינים הקשורים בבית ובבנייתו. ראו: עמ' 67, 71-73 לפרוטוקול הדיון מיום 22.4.18. גרסה אחרונה זו עולה בקנה אחד עם גרסת האישה לפיה, סיפרה לאיש כדרך אגב על רכישת המגרש בו נבנה הבית בא' ועל אירועים שונים שאירעו במהלך בנייתו. ראו: עמ' 42-43 לפרוטוקול הדיון מיום 22.4.18.

 

  1. האיש  הגיש תצהיר מאת חברו, מר ט.ט. (שלא התייצב למתן עדות), שעל פי עדותו לווה ממנו האיש פעמיים סך 1,500 דולר ארה"ב, לשם מימון בניית הבית בא'. דודו של האיש, מר ש.צ., אשר זומן לעדות על ידי האיש העיד בתצהיר ששמע מאת הצדדים, כי לוו מבנק לאומי סך 50,000 ₪ (אם כי בחקירתו הנגדית נקב בסך 150,000 ₪. ראו: עמ' 27 לפרוטוקול הדיון מיום 22.4.18), לשם רכישת אדמה ובית בא'. אותו דוד אף העיד, כי האישה היא זו שנסעה מספר פעמים לX בכדי לעסוק בבניית הבית בא'. כפי שיובהר להלן על רקע מכלול הדברים סבורני, כי עדויות אלו תומכות בגרסת האישה דווקא. העדים האמורים מעידים על נטילת הלוואות בסכום שאינו עולה על 60,000 ₪ (או שמא 160,000 ₪). עדות זו עולה בקנה אחד עם עדות האישה לפיה, סך הסכומים אותם שילמה בגין הבית בא' הגיע לכדי 150,000 ₪, להבדיל מסך 450,000 ₪, כטענת האיש. הדעת נותנת, כי אילו אכן סכום ההשקעה היה מסתכם בסכום כה ניכר היה האיש מביא לעדות עדים המעידים על סכומים בסדר גודל זה, להבדיל מסך עשרות אלפי שקלים חדשים בלבד.

 

  1. ספק בעיני האם היה בידי הצדדים סכום של מאות אלפי שקלים חדשים כלל ועיקר. האיש העיד, כי הצדדים לוו סכום ניכר ממוסדות בנקאיים, וכן היה בידיהם סכום ניכר נוסף, אך לא הציג כל ראיה לכך (להבדיל מראיה לכך שהוא פורע הלוואות, אך בגין סכום קרן נמוך בשיעור ניכר מטענתו). האיש העיד על מצבם הכלכלי של הצדדים, לרבות על אופן  מימון רכישת דירת מגוריהם. רכישת דירת מגורי הצדדים מומנה כמעט במלואה מהלוואות המובטחות במשכנתא וממענקים. קשה להלום שמוסד בנקאי יעניק לצדדים הלוואה בשיעור כה ניכר, נוכח הכנסותיהם באותה תקופה, כגרסת האיש, והעדר בטחונות (שהרי דירת המגורים נרכשה בסיוע הלוואות ניכרות). ראו: עמ' 68-70, 79-80, 103-106, 111, 113 לפרוטוקול הדיון מיום 22.4.18.

 

  1. המחלוקת בין הצדדים אינה האם האישה השקיעה מכספה במימון בניית הבית בא', אלא האם מלוא ההשקעה, או למצער עיקר עיקרה, מקורו בכספי האישה (והאיש), להבדיל מכספי בני משפחת האישה. במחלוקת זו עדיפה בעיני גרסת האישה, אשר מתחילת הדרך טענה, כי סך השקעתה במימון בניית הבית בא' הסתכמה בסך של כ – 150,000 ₪. יתרת הסכום, אשר אינו נופל מ – 80,000 דולר ארה"ב (כ – 320,000 ₪) שילמו יתר בני משפחת האישה. ראו: עמ' 11 לפרוטוקול הדיון מיום 22.4.18.

 

  1. האיש הגיש חוות דעת שמאי מקרקעין בה נכתב, כי עלות כלל העבודות שבוצעו לשם בניית הבית, בערכים של היום, הסתכמה בסך של כשבעה מיליון ביר אתיופי, קרי – כתשע מאות וחמישים אלף שקלים חדשים בימים אלו ולמעלה משלושה מיליון שקלים חדשים בהתאם לשערו היציג של הביר האתיופי בשנים בהן נבנה הבית בא'. אף אם הייתי מקבל את גרסת האיש לפיה, השקיעו הצדדים מכספם סך 450,000 ₪ לשם בניית הבית בא' (ואיני מקבלה) היה מקום לדחות את טענתו בדבר בניית הבית בא' במימון האישה בלבד. זאת היות ומטיעוני האיש, הנסמכים על חוות דעת השמאי מטעמו, עלות בניית הבית בא' עלתה למצער פי שניים מהסכום אותו השקיעו לשם כך הצדדים. נמצא איפוא, כי אם נאמץ את גרסת האיש עלינו לדחות את טענתו בדבר מימון בניית הבית בא' ממקורות הצדדים בלבד. משמעות הדברים היא, כי אף לפי גרסת האיש עצמו מאן דהוא אחר מימן את עיקר עלות בניית הבית בא'.

 

  1. אף אם אניח לצרכי הדיון, כי אותו מאן דהוא אחר, אשר מימן את עיקר עלות בניית הבית בא', העביר את זכויותיו אל האישה ללא תמורה הרי, שזכויות אלו אינן נכס בר איזון. ראו: סעיף 5(א)(1) לחוק יחסי ממון. אף אם אניח, כי הבית בא' שייך במלואו לאישה, וכאמור מסקנתי שונה, עדיין אין בכך כדי לזכות את האיש להביא את מלוא שווי הבית בא' בגדרי איזון המשאבים. לכל היותר ניתן יהיה לקבוע, כי החלק אותו השקיעה האישה בבית בא' הוא נכס בר איזון. זאת כאמור מציעה האישה ממילא.

 

  1. האישה מצדה הציגה חוות דעת שמאי בה נכתב, כי עלות העבודות לבניית הבית, בערכים של היום, הסתכמה בסך שני מיליון ומאתיים אלף ביר בלבד, קרי – כשלוש מאות אלף שקלים חדשים בימים אלו וכמיליון שקלים חדשים בתקופה בה נבנה הבית בא'. הערכת עלויות זו עולה בקנה אחד עם גרסת האישה בדבר הסכומים שנדרשו לשם מימון בניית הבית בא'. זאת אף בהתחשב בכך שהמקרקעין בהם נבנה הבית נרכשו תמורת סך של כ – 20,000 ₪ בלבד. ראו: עמ' 15, 68 לפרוטוקול הדיון מיום 22.4.18. גרסת האישה מתיישבת איפוא עם טענתה לפיה, היא מימנה חלק מעלות בניית הבית, ואילו יתרת הסכום שנדרש, וכן סכומי כסף נוספים שהועברו לשם מחיית אם האישה, ניתנו על ידי בני משפחתה. אף גרסתה זו של האישה מובילה לאותה המסקנה, כי אין מקום להביא את הבית בא', בשלמותו, בגדרי איזון המשאבים.

 

  1. מהאמור עולה, כי יש לדחות את טענת האיש בדבר היות הבית בא' נכס השייך לאישה לבדה, ויש לקבוע כי הבית בא' נרשם על שם האישה בלבד על אף שאין היא הבעלים היחיד, אלא בעלותה היא יחד עם בני משפחתה. אף אם היינו רואים בבית בא' משום נכס השייך לאישה לבדה הרי, שיש לקבוע שעיקר הזכויות בו ניתנו לאישה על ידי אחרים, ללא תמורה, ולפיכך אותן הזכויות אינן נכס בר איזון. יחד עם האמור זכאי האיש, כטענת האישה עצמה, להחזר מחצית הסכום אותו שילמה האישה לשם מימון בניית הבית בא'.

 

  1. האישה טענה שהסכום האמור הוא מחצית מסך 150,000 ₪, אך מאידך העידה, כי אינה יודעת מה בדיוק הסכום וטענתה באשר לסך 150,000 ₪ נסמכת על דברי האיש דווקא. ראו: עמ' 59 לפרוטוקול הדיון מיום 22.4.18. האיש הכחיש את גרסת האישה ולטענתו, אותה יש לדחות, הסכום הוא למעלה מארבע מאות אלף שקלים חדשים. בסוגיה זו סבורני, כי יש להעדיף את עדויות אחיה ואחותה של האישה לפיהן הסכום אותו שילמה האישה בגין בניית הבית בא' הסתכם בסך 44,000 דולר ארה"ב, קרי – כמאה ושישים אלף שקלים חדשים. סכום זה קרוב לסכום לגביו העידה האישה, אשר עדותה הייתה אמינה בעיני. כן לא מצאתי כל טעם מדוע זה יעידו אחי האישה, כי שילמה סכום העולה על הסכום עליו העידה היא, אלא אם עדותם אכן אמת. עדות אחי האישה בעניין זה מזיקה לה, שכן אליבא דהאישה, שהביאה את עדותם, יהיה עליה להשיב לאיש מחצית מהסכום ששילמה. אילו היה בדעת אותם עדים להעיד לטובת האישה עדות שאינה אמת, היו מעידים על סכום נמוך דווקא.

 

  1. נוכח קביעתי האמורה הרי, שיש לדחות אף את טענת האיש באשר לדמי שכירות להם הוא זכאי בגין הבית בא'. טענת האיש באשר לגביית דמי שכירות על ידי האישה לא הוכחה, וכאמור נחה דעתי, כי האישה אינה הבעלים היחידה של הבית בא' ואינה זכאית למלוא דמי השכירות שנגבו עבורו, ככל שנגבו. ממילא טענת האיש שסך דמי השכירות שנגבו מסתכם ב – 1,800 ₪ בלבד. האיש אף טען שסכום זה מוחזק בחשבון האישה ולמיטב הבנתי כיוון דבריו לחשבון הבנק שלה בישראל. הצדדים הסכימו שסכומי הכסף בחשבונות הבנק שלהם בישראל הם ברי איזון, ולפיכך ככל שאכן הופקד סכום זה או אחר מדמי השכירות האמורים בחשבונות אלו הרי, שהאיש יזכה לחלקו.

 

רכב ומטלטלין בבית המגורים

 

  1. הצדדים מסכימים, כי הרכב מסוג מאזדה 3 שנת יצור 2006, שנותר בידי האיש הוא נכס משותף וכך אף המטלטלין שדירת המגורים, אשר נותרו בידי האישה. הנני מורה איפוא על פירוק השיתוף בנכסים אלו באופן בו האיש ישלם לידי האישה מחצית שווי הרכב, כערכו על פי מחירון "יצחק לוי" במועד הקובע. באשר למטלטלין בדירת המגורים, תערוך האישה שתי רשימות מטלטלין, הכוללות את כלל המטלטלין שבדירה האמורה, והאיש יבחר וייטול לידיו את הפריטים שבאחת הרשימות, על פי בחירתו.

 

חשבונות בנק ונכסים פיננסיים נזילים נוספים

 

  1. לצדדים חשבון בנק משותף בבנק הפועלים, אשר יתרתו במועד הקובע עמדה על סך 327 ₪ בלבד בחשבון העו"ש, וכן סך 24,169 ₪ בתוכנית חסכון (28,129 ₪ ביום 8.5.18 בניכוי הפקדות בסך 3,960 ₪ שבוצעו מאז המועד הקובע). יתרת החשבון אותה יש לחלק איפוא בין הצדדים הסתכמה בסך 24,496 במועד הקובע.

 

  1. מאז המועד הקובע הופקדו לחשבון הבנק האמור משכורות האיש ודמי אבטלה שקיבל, חלק ממשכורות האישה בסך כולל של 20,164  ₪ וקצבת הילדים המתקבלת מאת המל"ל בסך כולל של 4,060 ₪. עוד הופקד  לחשבון סך 32,738 ₪, בגין פיצויי הפיטורים אותם קיבל האיש ממקום עבודתו (אשר הזכות להם נצברה במהלך החיים המשותפים).

 

  1. ההוצאות שהוצאו מהחשבון האמור מאז המועד הקובע הן עבור בתי הספר של הילדים, ביטוח בריאות לכלל המשפחה, פירעון הלוואת המשכנתא בגין הדירה המשותפת והוצאות אחזקתה (חשמל וארנונה) בסך 19,992 ₪, וכן כל אחד מהצדדים משך סך 10,000 ₪ במזומן. מעבר לכך משך האיש סכומי כסף ניכרים בדרך של חיוב כרטיסי האשראי.

 

  1. ההוצאות שהוצאו בגין פירעון הלוואת המשכנתא ובתי הספר של הילדים הן הוצאות משותפות החלות על הצדדים בחלקים שווים. כך אף באשר לסכום המזומן בסך 10,000 ₪, אשר נמשך על ידי שני הצדדים, שכן שני הצדדים משכו סכום זהה. שונים הם פני הדברים באשר להוצאות האיש בכרטיסי האשראי. לאחר המועד הקובע זכאי כל צד להכנסותיו והוא אף אחראי להוצאותיו.

 

  1. הדרך המעשית לאיזון זכויות הצדדים בחשבון הבנק האמור היא להורות, כי האיש זכאי בלעדית לכלל הזכויות והחובות בחשבון האמור, אך עליו לשלם לאישה את מחצית הסכום שהיה בחשבון במועד הקובע, בתוספת הסכומים שהפקידה לחשבון מאז המועד הקובע (לרבות מחצית קצבת הילדים), בניכוי ההוצאות אותן יש לייחס לה. לאמור יש להוסיף את מחצית פיצויי הפיטורין אותם קיבל האיש, שכן כאמור הזכות לכך נוצרה במהלך החיים המשותפים (האיש התפטר או פוטר מעבודתה בסמוך למועד הקובע). התוצאה המתקבלת היא, כי על האיש לשלם לאישה סך 30,815 ₪ לשם איזון הזכויות בחשבון בבנק הפועלים, ואזי האיש הוא הבעלים היחיד של כלל הזכויות והחובות בחשבון הבנק האמור.

 

  1. לצדדים אף חשבון משותף בבנק לאומי, אשר יתרתו במועד הקובע עמדה על סך 366 ₪. לטענת הצדדים לחשבון זה הופקדו מאז המועד הקובע משכורות האישה בסך כולל של 2,539 ₪, ופיצויים אותם קיבל האיש בסך 12,233 ₪. כן נטען, כי האישה משכה מהחשבון 3,000 ₪ לאחר המועד הקובע. כאמור בעניין החשבון בבנק הפועלים יש לחלק את סכום כספי הפיצויים בין הצדדים, ואילו את הכנסות האישה והוצאותיה יש לייחס אך לה. משמעות הדברים היא, כי על האיש לשלם לאישה סך 5,650 ₪ לשם איזון הזכויות בחשבון בבנק לאומי, ואזי האיש הוא הבעלים היחיד של כלל הזכויות והחובות בחשבון הבנק האמור.

 

  1. האיש פדה פעמיים סכומי כסף אותם חסך בקרנות השתלמות. סכומים אלו הועברו לחשבונו הפרטי של האיש בבנק יהב. הפדיון הראשון בוצע בחודש מאי 2016 ואילו הפדיון השני בוצע במחצית חודש מאי 2017. באשר לפדיון הראשון אין בו כדי להשפיע על הסכום הקובע לאיזון המשאבים. הסכום נפרע קודם למועד הקובע. לא נטען וממילא לא הוכח, כי הדבר נעשה לשם סיכול זכות האישה לאיזון משאבים, וככל שסכום זה או אחר נותר בידי האיש במועד הקובע הרי, שהוא בא לידי ביטוי ביתרת החשבון בבנק יהב (בפועל לא הייתה במועד הקובע יתרה לזכות או חובה בבנק זה). שונים הם בפני הדברים באשר לפדיון השני, אשר בוצע לאחר המועד הקובע. סכום זה הוא בר איזון, ובמועד הקובע היה עדיין באותה קרן השתלמות. הצדדים לא הציגו אישור יתרות בקרן ההשתלמות האמורה למועד הקובע, ולפיכך יש ללמוד על הסכום בר האיזון בקרן השתלמות זו מסכום פדיונה, אשר בוצע מספר ימים לאחר המועד הקובע. על האיש לשלם איפוא לאישה בגין פדיון קרן השתלמות לחשבונו בבנק יהב, בסך 14,130 ₪, מחצית הסכום האמור, קרי – 7,065 ₪.

 

  1. לאישה היה חשבון פרטי בבנק הדואר. כעולה מהמסמך אותו הציג האיש עצמו, החשבון האמור נפתח בשלהי חודש ינואר 2016 ונסגר בסוף חודש מרץ באותה שנה. הפעילות באותו חשבון הגיעה לכל היותר לסך 6,000 ₪, אשר נמשכו מהחשבון קודם לסגירתו. בנסיבות אלו אין לזכויות האישה בחשבון זה כל שווי אותו יש לשום לצורך איזון המשאבים.

 

פנסיות

 

  1. הצדדים הסכימו, כי כלל זכויותיהם הפנסיוניות וחסכונותיהם במועד הקובע בנות איזון. ראו: עמ' 161-162 לפרוטוקול הדיון מיום 14.5.18. מדוחו"ת המסלקה הפנסיוניות אותם הגישה האישה עולה, כי סך חסכונה בקרנות פנסיה נכון ליום 31.3.18, מסתכם ב – 46,154 ₪. מסכום זה יש להפחית סכומים אותם הפקידה לחסכון בקרנות הפנסיה האמורות מאז המועד הקובע ועד יום 31.3.18 בסך של כ – 5,275 ₪. נמצא איפוא, כי סך חסכון האישה בקרנות פנסיה למועד הקובע הסתכם ב - 40,879 ₪. סכומים אלו אינם נזילים בעת הזו.

 

  1. מהדו"ח האמור נלמד, כי לאישה מספר קופות גמל לא פעילות (שאין בהן הפקדות שוטפות) אשר סך החיסכון בהן הסתכם ב – 44,742 ₪, נכון ליום 31.8.18. זה איפוא אף הסכום בר האיזון במועד הקובע. סכום זה אינו נזיל בעת הזו.

 

  1. עוד נלמד מהדו"ח האמור, כי קרנות השתלמות, אשר סך החיסכון בהן נכון ליום 31.3.18 הוא 7,874 ₪. מסכום זה יש להפחית את ההפקדות שבוצעו מאז המועד הקובע ועד ליום 31.3.18, בסך 4,511 ₪. סך סכום קרנות ההשתלמות למועד הקובע עומד איפוא על 3,363 ₪. הסכום אינו נזיל בעת הזו.

 

  1. מדוחו"ת המסלקה הפנסיונית אותם הגיש האיש עולה, כי לאיש חסכון בקרן פנסיה בסך 160,855 ₪, נכון ליום 30.4.18. מסכום זה יש להפחית את סך 1,020 ש"ח בגין ההפקדות מהמועד הקובע ועד ליום 30.4.18. סך סכום קרן הפניה לאיזון הוא 159,835 ₪. ודוק, עסקינן בסכומי כסף לא נזילים.

 

  1. חסכון האיש בקופת גמל הוא סך 14,882 נכון ליום 14.5.18. מסכום זה יש להפחית הפקדות בסך 255 ₪ מאז המועד הקובע. סך סכום קופת הגמל לאיזון הוא איפוא 14,627 ₪. אף סכום זה אינו נזיל בעת הזו.

 

  1. לאיש אף קרן השתלמות בה נחסך סך 4,798 ₪ נכון ליום 30.4.18. לא הובאו נתונים באשר להפקדות לקרן זו מאז המועד הקובע, ונוכח עדות האיש כי לא עבד בפרק זמן זה הרי, שהדעת נותנת שאכן לא הופקד דבר בתקופה זו. הסכום לאיזון הוא איפוא 4,789 ₪ בגין קרן ההשתלמות האמורה. אף כאן הסכום אינו נזיל בעת הזו.

 

  1. התוצאה האופרטיבית היא אחת משתיים. ככל שיסכימו הצדדים לאזן את נכסיהם הפנסיונים וחסכונותיהם האמורים לאלתר, יהיה על האיש לשלם לאישה סך 45,133 ₪. ככל שהצדדים לא יסכימו לאיזון לאלתר כאמור, זכאי מי מהם המעוניין בכך לבקש לרשום הערה בהתאם להוראת החוק לחלוקת חסכון פנסיוני בין בני זוג שנפרדו, תשע"ד – 2014 (להלן – "חוק הפנסיה"), כאשר מלוא הסכומים שהיו למי מהצדדים בקרנות השתלמות, קרנות פנסיה וקופות גמל, במועד הקובע, הם בני איזון.

 

הלוואות

 

  1. הצדדים מסכימים, כי נטלו הלוואות מבנק לאומי ומהאגודה הישראלית להלוואות ללא ריבית, והדברים אף עולים בקנה אחד עם המסמכים שהציגו. למצער אחת ההלוואות נפרעה בעבר משכרו החודשי של האיש. דא עקא, שהצדדים לא הציגו כל ראיה באשר ליתרת ההלוואות האמורות, ככל שהייתה, במועד הקובע. בנסיבות אלו הנני מורה, כי ככל שבמועד הקובע הייתה יתרת חובה כלשהי בגין ההלוואות שנטלו הצדדים כאמור, עליהם לשאת בה בחלקים שווים. ככל שמי מהם פרע סכום זה או אחר בגין הלוואות אלו לאחר המועד הקובע, על הצד שכנגד להשיב לו מחצית מהסכום שפרע כאמור.

 

איזון לא שוויוני

 

  1. יש לדחות את טענת האישה לאיזון לא שווה של משאבי הצדדים. האישה לא הוכיחה, שמתקיימות אלו מהנסיבות החריגות המצדיקות שימוש בסמכות בית המשפט לקביעת איזון לא שוויוני, כגון הפרת אמון, חריצות לעומת בטלנות, אלימות חמורה, הברחת נכסים וכו'. השוו: ע"מ (חיפה) 614/07 פלונית נ' פלוני (2008); בע"מ 7272/10 פלונית נ' פלוני (2014). אמנם האישה טענה לקיום אלימות ואף הגישה בגין נזקיה הנטענים תביעה כספית. בנסיבות אלו סבורני, כי ככל שיש מקום לזכות את האישה בסכום כלשהו בגין נזקיה הנטענים, יש לעשות כן בגדרי התביעה הנזיקית האמורה.

 

פירוק שיתוף בדירה המשותפת

 

  1. לכתחילה עתרו הצדדים לפירוק השיתוף בדירה על דרך של מכר לאלתר (ראו: סעיף 25 לכתב התביעה הרכושית של האישה; סעיפים 21-22 לכתב הגנתו הרכושי של האיש; סעיף 26(ו) לכתב התביעה הרכושי של האיש). בסיכומיה שינתה האישה טעמה וביקשה לדחות את מועד פירוק השיתוף עד הגיע הילדים לגיל שמונה עשרה שנים (ראו: עמ' 142 לפרוטוקול הדיון מיום 14.5.18). האיש התנגד לבקשה זו (ראו: עמ' 162-163 לפרוטוקול הדיון מיום 14.5.18).

 

  1. איני מוצא טעם המצדיק עיכוב פירוק השיתוף. ספק האם האישה יכולה כלל לעתור בסיכומיה לדחיית מועד פירוק השיתוף, מקום בו בכתבי הטענות לא ביקשה זאת (ולמעשה ביקשה את ההיפך). אף בפן המהותי אין הצדקה לדחייה כאמור. מדו"ח שמאית מקרקעין אודות הדירה המשותפת עולה, כי שוויה סך 1,125,000 ₪. על הדירה רובצת משכנתא בסך של כ – 200,000 ₪. מכר הדירה יותיר איפוא בידי כל אחד מהצדדים סכום של כחצי מיליון שקלים חדשים. די בסכום זה כדי לממן דמי שכירות עבור האישה והילדים משך תקופה ארוכה (וזאת אף בהתעלם מהכנסות האישה ודמי המזונות בהם יחויב האיש). אין אף כל טעם המצדיק לעכב את האיש מלעשות שימוש בקניינו, הוא חלקו בתמורת מכר הדירה.

 

תביעת המזונות

 

  1. בכתב התביעה פירטה האישה את עלות צרכי הילדים כדלקמן: צרכים כללים בסך 1,550 ₪ לילד (לרבות כלכלה, ביגוד, מוצרי היגיינה, צעצועים, חופשות, הוצאות רפואיות ונסיעות), מדור (40% מההחזר החודשי של הלוואת המשכנתא), הוצאות אחזקת מדור (בשיעור 40% משיעור כלל ההוצאה עבור משק הבית) סך 640 ₪, וכן הוצאות רפואיות וחינוכיות.

 

  1. האישה מבקשת לחייב את האיש בכלל עלות מזונות הילדים כאמור (כלליות, וכן מדור ואחזקתו), ובנוסף מחצית מהוצאות הרפואה והחינוך עבור הילדים. זאת בנוסף לקצבת הילדים המשולמת מאת המל"ל, אשר תועבר לידי האישה.

 

  1. לטענת האישה האיש עובד כXXX ומשתכר סך 10,000 ₪ לחודש, ואילו היא מועסקת כXXX ומשתכרת 4,000 ₪ לחודש. איני מכביר מילים באשר לרכוש הצדדים, שכן זה נדון במסגרת התביעות הרכושיות.

 

  1. בהגנתו טען האיש, כי עלותן הנטענת של הוצאות הילדים גבוהות ומופרזות. לטענתו עלות צרכיהם הכלליים מסתכמת בסך 820 ₪ לילד בלבד, וחלקם בהוצאות אחזקת המדור מסתכם בסך 488 ₪ לחודש בלבד. הצדדים מסכימים על שיעור ההחזר החודשי של הלוואת המשכנתא. באשר להכנסתו טען האיש, שזו מסתכמת בסך 5,511 ₪ לחודש בלבד, מעבודתו כטכנאי רוקח. כן טען, כי האישה משתכרת מעבודתה כשיננית סך 6,157 ₪ לחודש.

 

  1. בהתאם לדין האישי החל על הצדדים חיובם במזונות הילדים הוא מדין צדקה. ראו: בע"מ 919/15 פלוני נ' פלונים (2017) (להלן – "עניין פלונים"). חיוב זה חל על שני ההורים, בהתאם ליכולתם. על בית המשפט לשקול בין יתר שיקוליו גם את השתכרות האיש, השתכרות האישה, פוטנציאל השתכרותם ורכושם. החיוב מדין צדקה נסמך על שלושה פרמטרים: האחד, אמידות ההורה - מי שיש בכוחו הכלכלי לזון עצמו כפי צרכיו, ועדיין נותרת בידו היכולת הכלכלית. ראו: ע"א 4480/93 פלונית נ' פלונית, פ"ד מח(3) 461, 483 (1994); פורטוגז נ' פורטוגז, פ"ד לו(3) 449 (1982) (להלן – "פרשת פורטוגז"); ע"א 466/82 גרובשטיין נ' גרובשטיין, פ"ד לו(4) 157, 163 (1982); השני, חובת הצדקה היא כלפי נצרך, קרי - כלפי מי שאין בכוחו לדאוג לצרכיו. ראו: ע"א 247/64 רושטש נ' רושטש, פ"ד יח(4) 264, 269 (1964); ע"א 210/82 גלבר נ' גלבר, פ"ד לח(2) 14, 20 (1984) (להלן – "פרשת גלבר"); השלישי, כדי מחסורו של הנצרך. ראו: פרשת גלבר; פרשת פורטוגז.

 

  1. לשם השלמת הדברים אעיר, כי שוררת מחלוקת  האם לפי הלכות הצדקה במשפט העברי ניתן לחייב הורה לממש את כושר השתכרותו, ואף ספק האם הלכות הצדקה אכן מחילות חיוב זהה על האם ועל האב. השוו: ש' ליפשיץ, ע' ליפשיץ "מזונות במקרה של משמורת משותפת ? מבט משפטי וגישורי" (טרם פורסם). לטעמי אין בקושי עיוני זה כדי לשנות את המסקנה לפיה, על פי המשפט הישראלי יש לראות את הלכות הצדקה כמחילות חיוב זהה על האב ועל האם. לתוצאה זו ניתן להגיע הן על פי אותן דעות הלכתיות הרואות בחיוב מדין צדקה כחיוב זהה של האב ושל האם והן על פי כללי היסוד של המשפט הישראלי, הרואים בזכות השוויון כזכות יסוד, אשר יש לפרש לאורה אף הוראות חוק שחוקקו קודם לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. ראו: ערעור תשל"ג/39 (ביה"ד הרבני הגדול) א' נ' ב', פד"ר ט' 251, 263 (8.1.74); חוות דעת המחלקה למשפט עברי במשרד המשפטים, מיום 16.9.15, אשר נכתבה לשם גיבוש עמדת היועמ"ש במסגרת הדיון בעניין פלונים. משמעות הדברים היא, שיש לבחון את נשיאת הצדדים במזונות בדרך של שוויון מהותי, תוך בחינת כלל הצרכים אל מול כלל היכולות, וממילא אף תוך התחשבות בנטל המוטל על כל אחד מהצדדים. כך אף פסקו בתי המשפט המחוזיים, שפירשו את פסק הדין בעניין פלונים. ראו: עמ"ש (מחוזי ת"א) 14612-10-16 פ.ב. נ' א.ב. (2017) (להלן – "עניין פ.ב."); עמ"ש (מחוזי ת"א) 33549-04-16 פלונית נ' פלוני (2017); רמ"ש (מחוזי מרכז) 14655-06-17 ר.ק. נ' ד.ק. (2017).

 

  1. לשם קביעת חיוב המזונות על בית המשפט לקבוע ממצאים בארבע שאלות עובדתיות כדלקמן: צרכי הילד ועלותם; יכולתם הכלכלית של שני ההורים; יחסיות יכולתם הכלכלית של ההורים, האחד מול רעהו; חלוקת המשמורת, ולמעשה הסדרי השהות. ראו: עניין פ.ב. לעניין זה ניתן להסתייע אף בנוסחה שהוצעה בעמ"ש (חיפה) 42513-09-14 א.ש. נ' י.ש. (2015) (להלן – "עמ"ש חיפה"). נוסחה, אשר אומצה בשורת פסקי דין שניתנו על ידי בתי המשפט לענייני משפחה ובתי המשפט המחוזיים. ראו לדוגמא: עמ"ש (ת"א) 2649-01-16 פלונית נ' פלוני (2018).

 

  1. נפנה איפוא לצרכי הילדים ועלותם. הצדדים לא מצאו לנכון לחקור זה את זו על גרסאותיהם בעניינים אלו ולמעשה כל שבפני בית המשפט הוא גרסתם בכתבי הטענות, תצהירי עדותם הראשית, בה חזרו למעשה על הכתוב בכתבי הטענות, ומספר ראיות חפציות, ובפרט פירוט תנועות בחשבונות הבנק. בנסיבות אלו סבורני, כי יש לאמוד את צרכיהם "הכלליים" של הילדים בהתאם לחזקה העובדתית שנקבעה בפסיקת בתי המשפט לפיה, עלות צרכיו הבסיסיים של קטין היא סך 1,400 ₪ - 1,300 ₪, לא כולל חינוך, מדור והוצאותיו. ראו: בר"ע (מחוזי ת"א) 1895/02 ב.י. נ' ב.נ. (2003); ע"מ 789/05 (מחוזי י-ם) ע.ד. נ' ע.י. (2006); בע"מ 8542/10 פלוני נ' פלונית (2010); עניין פלונים בפסקה 22 לחוות דעת השופט פוגלמן.

 

  1. יש לקבוע את מזונות הילדים באופן מדורג, בהתאם לכלל ההוצאה השולית הפוחתת, כך שחלקו של הילד הצעיר יהיה גדול יותר, שכן הוא האחרון הנותר במשק הבית יחד עם האישה. השוו: ע"א 552/87 ורד נ' ורד, פ"ד מב(3) 599 (1988); בג"ץ 4407/12 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול (2013) בפסקה 24 לפס"ד של השופט עמית. ברוח זו אף לאמוד את חלקם של הילדים בעלות המדור, ולפיכך ההנחה היא, כי חלקו של ילד אחד בעלות המדור שלו ושל ההורה המשמורן גם יחד, מגיעה לכדי 30% מעלות המדור בכללותו ועלות מדור שני ילדים היא 40%. ראו: ע"א 52/87 הראל נ' הראל, פ"ד מג(4) 201, 205 (1989); ע"א 764/87 אוהר נ' אוהר (1987); ע"א 3301/92 טלמור נ' טלמור (1993). ודוק, מקום בו מדובר בתאומים, כבמקרה דנן, יש להחיל את כלל ההוצאה השולית הפוחתת בקביעת סך צרכי הילדים, ואזי לחלק את התוצאה שתתקבל בחלקים שווים בין שני הילדים, לצרכי קביעת סכום מזונותיו של כל אחד מהם.

 

  1. ככל חזקה עובדתית אף כאן הנטל להפרכתה מוטל על הטוען לכך. בהתאם לחזקה העובדתית האמורה, יש לאמוד את עלות צרכיו הכלליים של כל ילד בסך 1,200 ₪ לחודש. הצדדים לא סתרו את החזקה האמורה, ואף ספק אם ניסו כלל לעשות כן. באשר להוצאות אחזקת המדור הרי, שהראיות החפציות המועטות שהוצגו על ידי האישה עולות בקנה אחד עם גרסתה באשר לעלות הוצאות אלו. עוד יאמר, כי הדעת נותנת שנוכח עלותן הנמוכה של הוצאות אחזקת מדור אלו, יש להניח שזה יהיה שיעור ההוצאה הנדרש אף עת יעברו האישה והילדים להתגורר במדור אחר, לאחר פירוק השיתוף בדירה המשותפת.

 

  1. הצדדים מסכימים לשאת בהוצאותיהם החריגות של הילדים בחלקים שווים. לשם השלמת סוגיית עלות צרכי הילדים הרי, שבהתחשב במדור לו הורגלו סבורני, כי לאחר פירוק השיתוף בדירה המשותפת יש לאמוד את עלות שכר הדירה אותו תידרש האישה לשלם עבור מגוריה יחד עם הילדים בסך שאינו עולה על 3,400 ₪ לחודש (השוו: עמ' 3 לפרוטוקול הדיון מיום 20.2.18).

 

  1. נפנה כעת לבחינת יכולות ההורים. עת בוחנים את יכולות ההורים לצרכי תשלום דמי המזונות יש לבחון את הכנסתם בפועל, את כושר השתכרותם ואת רכושם, אשר עשוי להוות מקור לפירעון דמי המזונות. ראו: ע"א 239/85 עמיצור נ' עמיצור, פ"ד מ(1) 147 (1986); ע"א 378/80 יצהר נ' יצהר, פ"ד לה(1) 329, 333 (1980); ע"א 364/62 דגני נ' דגני, פ"ד יז 1989 (1963); ע"א 130/83 פרייס נ' פרייס, פ"ד לח(1) 721 (1984); בע"מ 3432/09 פלוני נ' פלונית (2009).

 

  1. מתלושי השכר שהציגו הצדדים עולה, כי הכנסתה החודשית של האישה משתי עבודותיה כXXX (העברה לבנק) מסתכמת בסך של כ – 5,500 ₪. מתלושי השכר אותם הציג האיש נלמד, כי הכנסתו החודשית (העברה לבנק מבלי להביא בחשבון הלוואה המשולמת משכרו) הסתכמה בסך 6,500 ₪ לערך. האיש לא הביא כל ראיה המלמדת מדוע זה נמנע ממנו למצוא עבודה בה ישתכר למצער סכום דומה, ולפיכך יש להעריך את כושר השתכרותו בהתאם לשיעור הכנסתו האמור.

 

  1. עוד יאמר, כי במהלך הדיון הסתבר ששני הצדדים נהגו לעבוד בעבודות ניקיון, נוסף על עבודותיהם העיקריות. מעבודה זו השתכרו יחדיו סך 1,600 ₪ לחודש (ראו: עמ' 27, 29, 53, 80, 85-87 לפרוטוקול הדיון מיום 22.4.18). בהתחשב בכך שהאיש אינו בקשר כמעט עם הילדים וממילא אינו מסייע בטיפול בהם וכלל הנטל מוטל על האישה סבורני, כי אין בידי האישה לעבוד עוד בעבודות ניקיון בנוסף לעבודותיה העיקריות. שונים הם פני הדברים באשר לאיש, אשר עתותיו בידיו, שכן אינו מסייע בטיפול בילדים. יחד עם זאת יש להניח, כי השכר לו יזכה בגין עבודה נוספת כאמור לא יסתכם במלוא השכר שקיבלו האיש והאישה גם יחד. הנני מעריך איפוא את כושר השתכרות האיש מעבודות ניקיון בסך 1,000 ₪ לחודש.

 

  1. באשר לרכוש הצדדים הרי, שמהדיון בפרק הרכושי נלמד, כי לאחר מכר הדירה המשותפת ואיזון המשאבים הנזילים, יעמוד לרשות כל אחד מהצדדים סך של למעלה מארבע מאות אלף שקלים חדשים. בכל הנוגע לסוגיית הרכוש יכולתם הכלכלית של הצדדים זהה. מאידך גיסא באשר להכנסה השוטפת יש לראות את הכנסת האישה בסך 5,800 ₪ לחודש (הכנסתה מעבודה בצירוף קצבת הילדים מאת המל"ל) ואת הכנסת האיש בסך 7,500 ₪ לחודש (מיצוי כושר השתכרותו מעבודה עיקרית ועבודת ניקיון).

 

  1. כסיכום ביניים יאמר, כי יש לאמוד את צרכי הילדים בסך 4,400 ₪ לחודש, לא כולל הוצאות רפואיות וחינוכיות (כלליות 2,400 ₪, אחזקת מדור 1,600 ₪ X 40%, מדור 3,400 ₪ X 40%). יחד עם האמור, כל עוד לא פורק השיתוף בדירה המשותפת יש לאמוד את עלות המדור בסך 2,550 ₪ בלבד (חלף 3,400 ₪), המגלם את סך הסכומים אותם על האישה לשלם, קרי – מחצית ההחזר החודשי של הלוואת המשכנתא ודמי שימוש לאיש, בגין חלקו בדירה. עוד יאמר, כי הדעת נותנת שלצדדים צרכים אישיים זהים בעיקרם, ולא נטען אחרת, כך שניתן לבחון את יכולתם הכלכלית לצרכי מזונות הילדים בהתאם להכנסתם, להבדיל מיתרתה לאחר ניכוי צרכיהם האישיים. אין לנכות דבר בגין שהות הילדים אצל האיש, שכן כאמור הוא כמעט ואינו בקשר עמם.

 

  1. הצבת הנתונים האמורים בנוסחה המובאת בעמ"ש חיפה מובילה למסקנה, כי על האיש לשלם לאישה עבור מזונות הילדים סך 2,500 ₪ לחודש (1,250 ₪ לכל אחד) [4,400X(7,500/5,800+7,500-0)]. ודוק, כל עוד מתגוררים הילדים והאישה בדירה המשותפת ועלות מדורם מסתכמת בסך 2,550 ₪ לחודש בלבד, יש לחייב את האיש לשלם לאישה עבור מזונות הילדים סך 2,300 ₪ לחודש בלבד (1,150 ₪ לכל אחד). הסכומים האמורים אינם כוללים הוצאות רפואה וחינוך.

 

  1. בטרם סיום אעיר מספר הערות. הדרך המקובלת בפסיקת מזונות ילדים היא הערכת צרכיהם במספר קטגוריות, הן: מזונות הבסיס או צרכים כלליים, עלות המדור, עלות הוצאות אחזקת המדור, הוצאות החינוך. סבורני, כי במקרה דנן, בהתחשב במערכת היחסים הקשה שבין הצדדים, וכן בכך שבעת הזו אין חולק באשר לצורך האישה לשכור דירה למגוריה ומגורי הילדים, או לשאת בעלות החזר הלוואת המשכנתא ודמי השימוש לאיש, יש מקום לקבוע חיוב כולל במזונות, למעט הוצאות חינוך ורפואה, ללא אבחנה בין רכיב המדור לרכיב הכללי. ראו לדוגמא: ע"א 130/85 סבן כהן נ' סבן, פ"ד מ(1) 69 (1986); ע"א 6567/93 ליבוביץ נ' ליבוביץ (1994). מובן, כי באם לאישה לא תהיה הוצאה בגין מדור, או שזו תשתנה באופן מהותי, עשוי להיות הדבר משום עילה המצדיקה דיון מחדש בשיעור החיוב במזונות.

 

  1. שיעור דמי המזונות האמורים נמוך מדמי המזונות הזמניים בהם חויב האיש על פי החלטתי מיום 20.12.17. סבורני, כי אין מקום להחיל את הוראות פסק דין זה בדיעבד, באופן שיהיה על האישה להשיב לאיש את דמי המזונות ששילם ביתר, ככל ששילם. זאת הן היות ועסקינן במזונות בשיעור נמוך, אשר הדעת נותנת "שנאכלו", והן היות והאיש לא נשא במלוא מזונות הילדים מאז פירוד הצדדים ועד למועד הגשת הבקשה לחיוב במזונות זמניים.

 

  1. אשר על כן הנני מורה כדלקמן:

 

  • א. פירוק השיתוף בדירה המשותפת יבוצע על דרך של מכר לכל המרבה במחיר, כאשר הצדדים יתחלקו בחלקים שווים בתמורת המכר בניכוי הוצאותיו, לרבות יתרת המשכנתא לסילוק. עד לסילוק יתרת המשכנתא יפרעו הצדדים את התשלומים השוטפים על חשבון החזר המשכנתא, בחלקים שווים. כל עוד מתגוררת האישה בדירה המשותפת, עליה לשלם לאיש דמי שימוש כמוסכם, בסך 1,700 ₪ לחודש. בהתאם להסכמת הצדדים נאסר על האיש להיכנס לדירה המשותפת. ככל שלא יעלה בידי הצדדים למכור את הזכויות בדירה בהסכמה בתוך שלושה חודשים, רשאי מי מהם המעוניין בכך לפנות בבקשה למינוי כונס נכסים.

 

  • ב. האישה תשלם לאיש סך 80,000 ₪, לשם איזון משאבי הצדדים באשר לבית בא'.

 

  • ג. האיש ישלם לאישה מחצית משווי הרכב המשותף, כערכו בהתאם למחירון "יצחק לוי" במועד הקובע.

 

  • ד. האיש ישלם לאישה סך 43,530 ₪ לשם איזון נכסיהם הפיננסיים הנזילים. הצדדים יחתמו על כל מסמך מועיל ודרוש לגריעת האישה מהחשבונות המשותפים בבנק לאומי ובבנק הפועלים, והאיש זכאי לכל יתרה בחשבונות אלו ועליו לפרוע כל חובה בחשבונות אלו.

 

  • ה. ככל שמבקשים הצדדים לאזן לאלתר את זכויותיהם הפנסיוניות וזכויותיהם האחרות, אשר אינן נזילות, ישלם האיש לאישה סך 45,133 ₪. היה והצדדים אינם מסכימים על איזון לאלתר כאמור, הם זכאים לרשום הערות בהתאם לחוק הפנסיה.

 

  • ו. ככל שבמועד הקובע הייתה יתרת חובה כלשהי בגין ההלוואות שנטלו הצדדים מבנק לאומי ומהאגודה הישראלית להלוואות ללא ריבית, עליהם לשאת בה בחלקים שווים. ככל שמי מהם פרע סכום זה או אחר בגין הלוואות אלו לאחר המועד הקובע, על הצד שכנגד להשיב לו מחצית מהסכום שפרע כאמור.

 

  • ז. האישה תערוך שתי רשימות מטלטלין, הכוללות את כלל המטלטלין שבדירה המשותפת, והאיש יבחר וייטול לידיו את הפריטים שבאחת הרשימות, על פי בחירתו.

 

  • ח. האיש ישלם לאישה, בגין מזונות הילדים, לרבות מדורם ואחזקת המדור, סך 1,250 ₪ לחודש, לכל ילד. התשלומים יפרעו בכל יום 1 לחודש, החל מיום 1.8.18. עד המועד האמור תעמוד בתוקפה ההחלטה בדבר מזונות זמניים.

 

  • ט. כן ישלם האיש לאישה מחצית התשלומים הנדרשים עבור הילדים מאת בית הספר, מחצית עלות מחזור אחד של קייטנה בחופשת הקיץ, חוג אחד לשבוע, לרבות ציוד הנדרש לאותו חוג (בגדים מתאימים, ספרים וכיוב'). כמו כן ישלם האיש לאישה מחצית הוצאותיהם הרפואיות והחינוכיות החריגות של הילדים, אשר אינן מכוסות על ידי ביטוח הבריאות או קופת החולים, לרבות שעורי עזר, אבחונים, טיפולים פסיכולוגיים, משקפיים, עדשות מגע וטיפולי שיניים, רכישת ספרי לימוד לצרכי בית הספר וטיולים, המתקיימים במסגרת החינוכית.

 

  • י. למען הסר ספק מובהר בזה, כי על האישה לתאם עם האיש כל הוצאה חינוכית ורפואית, בה היא מבקשת שיישא, מכח חיובו דלעיל. האישה תפנה את הדרישה אל האיש בכתב (לרבות בהודעת טקסט, או דואר אלקטרוני), והאיש יגיב לדרישה בתוך 7 ימים מקבלתה. הדברים יפים אלא בעניינים, שאינם סובלים דיחוי. הצדדים יפעלו לשם מיצוי ההנחות והזכאויות העומדות להם, ועלות הנשיאה בהוצאה חינוכית או רפואית תחושב לאחר הפחתת שוויין.

 

  • יא. סכום המזונות האמור יישא הפרשי הצמדה למדד המחירים לצרכן, על בסיס המדד הידוע היום, ויתעדכן מידי שלושה חודשים, ללא עדכון בדיעבד.

 

  • יב. החיוב בדמי המזונות וההוצאות החינוכיות והרפואיות יחול עד הגיע הילדים לגיל 18 שנה, או סיום לימודיהם התיכוניים, לפי המאוחר. ככל שישרתו בשירות צבאי חובה, או בשירות לאומי, אזי בתקופת השירות יעמוד החיוב על שליש משיעורו קודם לכן.

 

  • יג. קצבת הילדים מאת המל"ל, המתקבלת עבור הילדים, תשולם לאישה בנוסף לדמי המזונות דלעיל.

 

  • יד. פסק הדין מותר לפרסום ללא פרטים מזהים.

 

 

ניתן היום,  כ"א תמוז תשע"ח, 04 יולי 2018, בהעדר הצדדים.

 

 

                        נמרוד פלקס, שופט, סגן נשיא

 


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ