אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פס"ד בתביעות הדדיות בנושאי תביעה רכושית איזון משאבים ודמי שכירות ראויים

פס"ד בתביעות הדדיות בנושאי תביעה רכושית איזון משאבים ודמי שכירות ראויים

תאריך פרסום : 04/02/2019 | גרסת הדפסה
עמ"ש
בית המשפט המחוזי תל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
62948-01-18,59299-01-18
08/01/2019
בפני הרכב השופטים :
1. סגן הנשיא שנלר
2. סגן הנשיא ורדי
3. השופטת רביד


- נגד -
המערער בעמ"ש 59229-01-18:
פלוני
המשיבה והמערערת בעמ"ש 62948-01-18:
פלונית
עו"ד עידו דיבון ועו"ד צופית דיבון קצובר
פסק-דין

 

 

השופט קובי ורדי, סג"נ

 

הרקע העובדתי והמחלוקות

 

  1. שני ערעורים על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בתל-אביב-יפו (כב' השופטת איריס ארבל אסל) מיום 12/12/17 בתמ"ש 45338-04-14 (תביעה שהגישה המשיבה (להלן: "האישה") כנגד המערער (להלן: "הגבר") תביעה רכושית, איזון משאבים ופירוק שיתוף) (להלן: "התביעה הרכושית") ותמ"ש 41582-02-15 (תביעה שהאישה הגישה כנגד הגבר לדמי שכירות ראויים).

 

  1. מדובר בבני זוג שנישאו ביום 5/8/90 כאשר נולדו להם 4 ילדים.

לאחר שהתערערו היחסים בין הצדדים ואף הגישה האישה הליכים משפטיים נגד הגבר ועיקולים שהוטלו על ידה בשנים 2006 – 2007 במסגרת הליכים אלו ובוטלו אח"כ, חזרו הצדדים לשלום בית  שלא עלה יפה, כאשר ביום 11/2/15 עזבה האישה את בית המגורים של בני הזוג הרשום בחלקים שווים ע"ש שני הצדדים – דירה ב-X שהינה דירת גג בת שתי קומות ו-8 חדרים (להלן: "הדירה").

 

  1. בכתב התביעה הרכושית האישה טענה שלאורך שנות החיים המשותפים נהגה להפקיד את משכורתה לחשבון המשותף כאשר המשפחה התקיימה ממשכורתה (ומקצבת הביטוח הלאומי שהתקבלה עבור הילדים) בעוד הגבר לא הפקיד את משכורתו הגבוהה לחשבון המשותף (לשיטתה הוא משתכר מעל 50,000 ₪ כעורך דין וטוען רבני כשרוב הכנסתו במזומן) והתנהל בחשבון שעל שמו, שלאישה אין גישה אליו, כשהוא מתנהל במזומנים ומשלם רק חלק קטן מהוצאות המשפחה.

 

  1. האישה ביקשה בתביעה הרכושית לבצע איזון משאבים באופן שהיא תקבל את מלוא הזכויות בדירה וכן תישאר עם כל זכויותיה ואילו הגבר יישאר עם מיליוני השקלים שצבר, עם משרדו ועם הזכויות הסוציאליות שעל שמו ובנוסף לחלק את החסכונות שנצברו בחשבונות הבנק. כן צויין בתביעה זו כי רשימת הנכסים לאיזון אינה סופית וממצה וכי האישה שומרת לעצמה את הזכות להוסיף כל נכס אשר יתגלה במסגרת הצווים שיינתנו בתביעה זו.

 

  1. בתביעת האישה לדמי שכירות ראויים לגבי הדירה, טענה כי עזבה את הדירה לאחר שלא הייתה מסוגלת להמשיך להתגורר עם הגבר תחת קורת גג אחת שכן המצב בבית היה בלתי נסבל והבית הפך להיות "סיר לחץ", כולל התפרצויות מילוליות ואלימות של הגבר עד שעזבה את הדירה ביום 11/2/15 ועברה להתגורר, ביחד עם ילדיה, בדירה שכורה.

 

  1. האישה העריכה את דמי השכירות הראויים לדירה בסך של כ-12,000 ₪ לחודש ותבעה מחצית – 6,000 ₪ לחודש מיום עזיבתה את הדירה ועד למכירתה בפועל.

 

  1. הגבר טען כי דאג לכל מחסורה של האישה, שכל הכנסתו ידועה ומדווחת, כאשר האישה העדיפה את עבודתה ופיתוח הקריירה האישית שלה על פניו ועל פני הילדים (עובדת כסמנכ"ל במשרד A ובפועל לטענתו היא המנכ"ל) והיא מרוויחה היטב ומעלימה כספים, שכן היא זכאית בנוסף למשכורת חודשית נטו של 15,000 ₪ לבונוסים בגובה מאות אלפי ₪ אותם נמנעה מלמשוך בשנתיים האחרונות.

 

  1. לטענת הגבר יש לבצע איזון משאבים, לא רק שלא לטובת האישה ואף לא מחצית, אלא לטובתו, באופן שהוא יקבל חלק גדול יותר מהאישה, שכן הוא חסך את כל הכנסותיו בעוד האישה בזבזה והעלימה את הכנסתה, כשהוא גם זכאי למחצית משווי החלק בדירה בY השייך לאישה (שליש) מלפני הנישואין.

בכתב הגנתו פירט הגבר את רכושו ואת רכוש הצדדים הן לגבי דירות והן לגבי כספים.

 

  1. לגבי התביעה לדמי שכירות ראויים, טען הגבר שאין לחייבו בגין שימוש שעשה בדירת המגורים, משלא הייתה לאישה כל סיבה לעזוב את דירת המגורים, מה גם שמדובר בדירה שהמימון לרכישתה נעשה על ידי הוריו ללא כל השקעה של האישה.

 

פסק דינו של בית המשפט קמא

 

  1. ראשית יש לציין כי בית המשפט מינה כונס נכסים וביום 16/7/17 אושר הסכם מכר במסגרתו רכש הגבר את חלקה של האישה בדירה וכן רכש את זכויותיה ביחידה מלונאית שרכשו במלון.

 

  1. בית המשפט קבע כי יש לבצע איזון משאבים שוויוני, כאשר אף אחד מהצדדים (שכל אחד מהם טען שיש לאזן את נכסיהם באופן שאינו שוויוני) לא הרים את הנטל להוכיח כי התקיימו הנסיבות בגינן יסטה בית המשפט מהחלוקה השוויונית הקבועה בחוק, כשעולה כי שני הצדדים השתתפו בהוצאות ובכלכלת המשפחה לאורך שנות הזוגיות וגם אם הנשיאה בנטל ההוצאות המשותפות היה לא מאוזן והאישה נטלה בכך חלק יותר גדול מדובר היה בשגרת חיי הנישואין והדבר היה מקובל על שני הצדדים וכך גם הדבר נכון לגבי טענות הגבר לפזרנות כספים של האישה על עצמה.

 

  1. כעת בחן בית המשפט מהם הנכסים שצבר כל אחד מהצדדים אותם יש לאזן כאמור באופן שוויוני ובחן את טענות הצדדים שכל אחד מהם טען שהצד השני הבריח כספים ורכוש.

 

  1. לגבי טענות הגבר כלפי האישה לכספי הבונוס להם זכאית האישה ממקום עבודתה, דחה בית המשפט את טענת הגבר להעלמת כספי הבונוסים על ידי האישה, שפירטה בתצהיר את הסכומים שטרם שולמו לה וצירפה אסמכתאות לסכומים ששולמו לה, כאשר הגבר יהיה זכאי לחלקו בסכומים מכספי הבונוסים שטרם שולמו כאשר ישתלמו לידי האישה.

זאת בהתחשב גם בכך שהגבר (שהינו עו"ד) התנהל ישירות מול המעסיק של האישה וחשבת המשרד לגבי תנאי העסקתה. כך גם בית המשפט קיבל את עדויות המעסיק של האישה, החשבת והאישה כמהימנות וקוהרנטיות וכמקובלות עליו ללא כל ספק ודחה את טענת הגבר להברחות כספים של האישה.

 

  1. לעומת זאת, בית המשפט קיבל את טענות האישה כנגד הגבר להברחות כספים ורכוש מצידו וקבע כי הגבר לא "גילה את כל הקלפים" בכל הקשור לכספים אשר הרוויח במהלך התקופה ומתעורר חשש סביר, ואף למעלה מכך, כי הבריח מהאישה כספים לא מעטים בתקופת הנישואין.

 

  1. כך, הגבר נמנע מלציין את גובה הכנסותיו, נמנע מלהציג את הדו"חות שהגיש לרשויות המיסים, התנגד נחרצות לפתיחת הכספות שהאישה נטלה מהבית עם הפירוד הפיזי, שנפתחו לאחר שבית המשפט מינה נאמן לפתיחתן ותיעוד תכולתן והתגלה בהן כספים בסך מעל 100,000 ₪ וכן כמות מכובדת של המחאות ריקות וחתומות על ידי צדדי ג', המעלה צל של חשש לכך שהגבר לא שיתף את האישה במלוא הכנסותיו.

 

  1. כך גם, רק בעקבות צו גילוי מסמכים שניתן על ידי בית המשפט ב-26/10/14 התגלה לאישה כי לגבר חשבונות בבנק Y שלא היו ידועים לה קודם לכן בהם יתרה של מעל מיליון ₪ (חשבון שהוכנס לאיזון בין הצדדים ונראה שממנו לא תבוא ישועה לאישה שכן הגבר טוען שהכספים מחשבון זה נמשכו על ידי אמו כבר ב-2010).

 

  1. כך גם, רק בחקירתו הנגדית של הגבר התברר כי בשנת 2010 רכש הגבר דירה בY – הרשומה על שמו (להלן: "הדירה בY" ו/או "דירה א'"), כאשר דירה זו לא נזכרה בתצהיר הרכוש שלו או בכל מסמך אחר שהגיש הגבר וטען שלא הזכירה למרות שרשומה על שמו שכן היא שייכת לאמו.

כך גם טען שהדירה בY מומנה באמצעות מכר דירה אחרת של האם ב-X אך אח"כ הודה ש-75% מהזכויות באותה דירה קודמת ב-X, היו גם כן רשומות על שמו, כשכל הנ"ל מתווסף לטעמים נוספים בגינם מתעורר חשש כבר להברחת רכוש מצידו.

 

  1. כן התברר בחקירה בבית המשפט שלגבר חשבון בנק משותף נוסף עם אמו עליו לא הצהיר כי גם כספים עבור דירה נוספת בY הרשומה על שם אמו יצאו מחשבון הבנק הפרטי שלו שהוא מסרב לתת להם הסבר (מדובר בדירה בY הרשומה על שם האם – להלן: "הדירה הנוספת" בY ו/או "דירה ב'").

 

  1. מכל האמור השתכנע בית המשפט ברמה הנדרשת, כי הגבר פעל במהלך שנות הנישואין באופן מכוון להוציא מרשותו כספים על מנת להעלים אותם מהאישה, דבר הנתמך בסתירות בגרסאותיו, ברושם המתחמק שהשאיר בעדותו והתנהלותו הכספית החשאית, המקימים חשש מבוסס כי קיימים כספים נוספים שהסתיר מהאישה והיה מקום להכניסם בגדר איזון המשאבים.

 

  1. בית המשפט קמא קבע כי מכיוון ואין דרך מדוייקת להעריך את גובה הכספים אשר הגבר פעל להעלים מהאישה הוא יבצע אומדן גס ונוכח האמור ועל מנת לבצע איזון ראוי ושוויוני, האישה תהיה זכאית לקבל במסגרת איזון המשאבים, בנוסף למחצית מהנכסים הידועים, סך נוסף השווה לשיעור של 10% משווי הדירה המשותפת של בני הזוג כפי שוויה בהסכם המכר שנחתם בין הצדדים שבו רכש הגבר את חלקה של האישה (כאשר השווי של ה-10% הנ"ל שהוענקו לאישה הינו כ-205,000 ₪ נוספים).

 

 

  1. כך גם כלל בית המשפט במסגרת האיזון את הדירה בY ומחצית מהכספים המצויים בחשבון הבנק המשותף לגבר ולאמו בבנק Y (להלן: "חשבון הבנק בY") וזאת לאחר שחזקת הבעלות הנובעת מהרישום לא נסתרה ולא הוכחה טענת הגבר לגבי הדירה והכספים הנ"ל, שהדירה בY הרשומה על שמו והכספים בחשבון המשותף עם אמו שייכים בפועל לאמו והרישום על שמו הינו פורמלי בלבד, טענה שנקבע שלא הוכחה ונטענה רק בשלב מאוחר של ההליך, בחקירתו ובסיכומים ולאחר שב"כ האישה התנגד, במידה רבה של צדק להרחבת חזית זו.

 

  1. בית המשפט מציין כי אם היה ברצונו של הגבר לסתור את חזקת הרישום לגבי הנכסים הנ"ל, היה עליו להצהיר על קיומם של הנכסים והכספים הנ"ל מראשית ההליך ולשטוח את כל טענותיו בליווי אסמכתאות במהלך בירור ההליך ומשבחר הגבר לא לעשות כן והסתיר את הנכסים הנ"ל מעיני האישה ובית המשפט והעלה את טענותיו כנגד הרישום רק לאחר שנחשפו, לא נסתרה חזקת הרישום.

 

  1. בית המשפט דוחה את טענת האישה לכלול באיזון גם את הדירה הנוספת בY הרשומה על שם האם (דירה ב') וקבע שחרף הסתירות בגרסת הגבר לגבי מימון הדירה לא נסתרה חזקת הרישום ע"ש האם.

 

  1. לגבי תביעת האישה לדמי שימוש/שכירות ראויים בגין הדירה, דחה בית המשפט תביעה זו, לאחר שהאישה לא הוכיחה את גובה דמי השימוש בדירה, לא צירפה חוו"ד ולא צירפה אסמכתאות (בתביעה טענה ל-12,000 ₪ לחודש בעוד בתצהיר ציינה כי שווי דמי שימוש לאחר שהתייעצה עם מתווך הינם בין 7,000 ₪ לבין 8,000 ₪ לחודש בעוד הגבר טען שדמי השכירות לא מתקרבים למחצית מאלו שתבעה האישה).

כן קבע בית המשפט שאף אחד מהצדדים לא חקר את הצד שכנגד לגבי גרסתו באשר לסיבה שבגינה עזבה האישה את דירת המגורים.

 

  1. בית המשפט מינה את רואה חשבון רונן קדר כאקטואר לביצוע האיזון ואת השמאי אגסי יוסי לביצוע שמאות לדירה, דחה את התביעה לדמי שימוש ראויים וקיבל, כמפורט לעיל, את התביעה הרכושית וחייב את הגבר בתשלום הוצאות משפט לאישה בסך של 70,000 ₪.

 

טענות הצדדים בערעורים

 

  1. הגבר טען בערעורו כי בית המשפט קמא טעה כשסירב לאפשר לו להציג ראיות ומסמכים במהלך תשובותיו בעדותו בחקירתו לטענות החדשות שהועלו לראשונה ע"י האישה בדיון ההוכחות ולא נכתבו בתביעתה ובתצהירה, כשבראיות אלו יכל היה להוכיח כי המימון לרכישת הדירה בY התקבל מאמו והרישום הפורמלי של הדירה בY על שמו נעשה משיקולי מס בלבד וכן להוכיח שכל הכספים בחשבון הבנק בY המשותף לו ולאמו היו של אמו ושייכים לה בלבד והוא נרשם פורמלית בחשבון לצורך ניהולו המיטבי ולא הפקיד בו כספים שלו.

 

  1. הגבר טען כי בית המשפט איפשר לאישה לחרוג מהתביעה ולשנות/ להרחיב חזית ובכך טעה, כשהיה עליו לאפשר לו להציג מסמכים התומכים בתשובותיו במהלך עדותו ומשמנע זאת ממנו, כבל את ידיו ואת זכותו הבסיסית לטעון ולהציג טענות כנגד טענות האישה, שהועלו לראשונה רק בדיון ההוכחות ובסיכומיה ובכך נפגעו זכויותיו למשפט צדק והוא הופלה לרעה כשלשיטתו יש להחזיר את הדיון לבית משפט קמא לבחון את טענותיו לאחר, שיאופשר לו הגיש ראיות הן לגבי הדירה בY והן לגבי חשבונות הבנק שבאיזון.

 

  1. כך גם טען הגבר, שגם אם היה מקום להסתמך על הרישום הפורמאלי של הדירה בY ולהתעלם מהמציאות של מימון רכישתה מכספי האם, הרי לכל היותר, מדובר במתנה שקיבל הגבר מאמו שאינה ברת איזון על פי החוק וכנ"ל לגבי חשבון הבנק המשותף בבנק Y עם אמו שהכספים שייכים לאמו ולמצער מדובר במתנה שקיבל מאמו שאינה ניתנת לאיזון על פי החוק, כאשר גם בעניין זה התבקש להחזיר את הדיון לבית משפט קמא לדון בטענות ובראיות.

כן טען הגבר כי הוא לא הצהיר על חשבון אמו בבנק Y לאור העובדה שכל הכספים בחשבון אמו נמשכו ע"י אמו לחשבונה כבר ב-22/12/10.

 

  1. כך גם טען הגבר כי לא היה מקום להעניק לאישה מתנה של 205,000 ₪ שזה לשיטתו שווי ה-10% הנוספים שהיא קיבלה בדירה עקב חלוקה לא שוויונית שלה (לאחר שרכש את הדירה לפי שווי של 2,050,000 ₪).

 

  1. כן טען הגבר כנגד הקביעה שהאישה לא העלימה את כספי הבונוסים וטען שהועלמו על ידה כספי בונוסים בשווי מיליוני ₪ ושיש לאזן את פערי ההשתכרות.

כן ביקש להשיב לו את תכולת הכספות שאינה ברת איזון.

 

  1. האישה טוענת בערעורה כי הפיצוי שנקבע לה באמצעות הוספת 10% נוספים לאיזון משווי הדירה המשותפת המסתכם בכ-200,000 ₪ הינו בנסיבות העניין מזערי ויש לקבוע שעל הגבר לשלם לה לפחות מיליון ₪ בהתחשב בהברחת הכספים והעלמות הרכוש הרבות של הגבר המסתכמות במיליוני ₪, כשעדותו של הגבר הייתה חסרת מהימנות באופן קיצוני והתגלו העלמות משמעותיות של סכומי כסף מזומן, כספים בחשבון משותף לו ולאמו בבנק Y וסכומי כסף משמעותיים שניתנו על ידו לרבות לצורך רכישת הדירה הנוספת בY של האם (דירה ב').

 

  1. כן נטען שהכספים בחשבון הבנק המשותף בY הינם של הגבר בלבד העושה בחשבון זה כבשלו, הדירה הנוספת בY הרשומה על שם האם (דירה ב') הינה למעשה שלו, הוא השקיע כספים רבים והעלימם בדירה זו והוא זה שקנה הן את הדירה בY הרשומה על שמו (דירה א') והן את הדירה הנוספת הרשומה על שם אמו (דירה ב') כשהמימון לדירה הנוספת בY בא ממכירת דירה שהייתה רשומה (75%) על שמו של הגבר.

 

  1. כן נטען שהגבר העלים סכום נוסף של 750,000 ₪ שהיה בחשבון משותף שלו ושל אמו בבנק לאומי ועוקל במסגרת ההליך הקודם שנקטה האישה כנגדו בשנת 2006, כאשר כספים אלו נעלמו ויש כאן "ריח חריף" של הסתרה והעלמה ומסך עשן הפועל כנגדו ונראה הדבר ומסתבר שמדובר בכספיו.

כך גם נטען להעלמה נוספת ותמיהות רבות לכך שנעלמו חצי מיליון ₪ מחשבונו בבנק לאומי, לאחר שבשנת 2006 הוטל עיקול על מיליון ₪ והגבר משך את המחצית שלא עוקלה (כחצי מיליון ₪) שנעלמה, החזיק את הכסף במזומן בבית והתחמק בחקירתו מלהשיב מה עשה בכסף זה.

 

  1. כך גם מערערת האישה על אי פסיקת דמי שכירות ראויים בגין הדירה, כשהגבר אף הכניס את אמו לדירה לאחר שהאישה עזבה אותה והיא תבעה את פירוק השיתוף וזכאית לדמי שימוש גם מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט.

 

  1. הגבר טוען כנגד ערעור האישה שמדובר בערעור סרק שאין לו אחיזה במציאות בעובדות ובראיות ושהוא הוגש משיקולים טקטיים לאחר שהוגש הערעור שלו ושמדובר בדיני ראיות ולא בדיני כיכרות.

 

  1. כן טוען הגבר שאין מקום לפסיקת דמי שימוש ראויים בגין שימושו בדירה שלא הוכחו ושהאישה עזבה את הדירה משיקוליה ומניעיה ויכלה לשוב לדירה לאחר עזיבתה.

 

דיון והכרעה

 

  1. לאחר ששמענו את הצדדים ועיינו בהודעות הערעור, בעיקרי הטיעון ובכתובים, אמליץ לחברי להרכב לדחות את ערעור הגבר ולקבל בחלקו את ערעור האישה.

 

ערעור הגבר

 

  1. ראשית, כפי שקבע בית משפט קמא לא ניתן להתעלם מקביעותיו העובדתיות החמורות של בית משפט קמא לגבי התנהלות הגבר שהינו עו"ד וטוען רבני שנתן תצהיר כוזב לגבי הרכוש, העלים רכוש ואף לשיטתו רשם זכויות בדירה ודיווח עליה לרשויות המס באופן פיקטיבי - למראית עין ולמרות התנהלות זו הוא עדיין טוען להפליה ולאי עשיית צדק.

 

  1. ייאמר כבר עתה שלא מצאתי מקום להתערב בקביעות העובדתיות של בית משפט קמא, כולל בענייני מהימנות, שקיבל את עדות האישה, מעסיקה והחשבת מעבודתה כמהימנים ואת גירסתו של הגבר כלא אמינה.

 

  1. לאור קביעות אלו אין מקום להתערבות ערכאת הערעור בכל נושא כספי הבונוסים שהוכרעו מהפן העובדתי לאחר שהתנהלו חקירות ארוכות בעניין זה בבית המשפט והוצגו מסמכים וראיות ולכן יש לדחות את ערעור הגבר בעניין זה.

 

  1. טרוניותו העיקרית של הגבר בערעורו הינה שלא היה לו את יומו בבית המשפט ושלא ניתן לו להציג ולהביא ראיות לגבי הרכוש שנקבע שהסתיר והעלים מהאישה והוא מבקש להורות על החזרת התיק לבית משפט קמא ולהציג מסמכים התומכים בתשובותיו בעדותו לאחר שלטענתו ניתן לאישה (לשיטתו בטעות של בית המשפט) להרחיב ולשנות חזית בדיון ההוכחות לגבי רכוש של האם (הדירה בY והכספים בחשבון הבנק בY) שנקבע שיש לאזנו.

 

  1. אני סבור שהגבר מנוע ומושתק מלטעון טענות אלו לאור התנהלותו, כפי שתפורט, ואין לאפשר לו כיום להביא מסמכים וראיות נוספות לגבי מבוקשו.

כדי להבין את התנהלותו יש לחזור ולפרט דגשים מההליכים הרבים שהתנהלו בין הצדדים.

 

  1. כבר בכתב התביעה טענה האישה להברחות והעלמות רכוש מצד הגבר, המתנהל במזומן והעלים ממנה מיליוני ₪ כשבסעיף 23ו' לכתב התביעה בו פורטו הנכסים שלמיטב ידיעת האישה כוללים את רכוש בני הזוג, נאמר באותיות מודגשות: "רשימת נכסים זו אינה סופית וממצה, התובעת שומרת לעצמה את הזכות להוסיף כל נכס אשר יתגלה במסגרת הצווים שיינתנו בתביעה זו".

 

  1. הנתבע בכתב הגנתו התכחש להעלמות מצידו ואף טען שהאישה היא זו שהעלימה את שליש הזכויות בדירה שיש לה בY (מלפני הנישואין), כשהוא מפרט את רכושו ולא מציין דבר וחצי דבר לגבי הדירה בY וחשבון הבנק בY.

 

  1. ביום 26/10/14, בהסכמת הצדדים שקיבלה תוקף של החלטה על ידי בית המשפט, הסכימו הצדדים כי כל אחד מהם יגיש תצהיר רכוש ובו יפרט את מלוא אחזקותיו, זכויותיו יתרת חשבונותיו, זכויות וכו' החל מיום הנישואין ועד היום הקובע שהוסכם עליו לצורך איזון המשאבים (29/4/14).

כך גם הוסכם במועד זה (הסכמה שקיבלה תוקף של החלטה) שיימסרו תצהירי רכוש אלו לבית המשפט וכן שיינתן צו באופן שכל צד יכול לפנות לגורם אחר לברר את טיב הזכויות של הצד האחר.

 

  1. בעקבות זאת ניתן תצהיר רכושי של הגבר ביום 30/3/15 המצהיר כביכול על כל רכושו ולא נאמר בו דבר וחצי דבר על הדירה בY ו/או על חשבונות הבנק בY.

ביום 26/5/15 ניתנה החלטה על ידי בית המשפט המורה על הגשת תצהירי עדות ראשית של הצדדים, אליהם יצורף כל מסמך המתחייב מן הדין וכן כל מסמך שבדעתם להגיש בשעת הדיון.

 

  1. בדיון ההוכחות שהתקיים ביום 18/1/17 במהלך חקירתו הנגדית של הגבר ע"י ב"כ האישה, נאמר לו שהוא העלים רכוש וניתנה לו הזדמנות לפרט מה העלים ולא פורט על ידו בתצהיר הרכושי והגבר השיב כך (בעמ' 52 לפרוטוקול שורות 13-11):

 

"ת.      לא העלמתי דבר כל מה שיש בתצהיר הוא אמת, זה שהיא משקרת וכותבת שקרים בכתב התביעה ובתצהיר שלה וזה שאתה עושה עליה קופה זה בסדר, כי כל הרכוש שלי היא לא רק מודעת לו ברמה בפרטנית".

 

  1. רק לאחר שהוצגו לו שאלות לגבי רכישת הדירה בY הודה הגבר שישנה אכן דירה הרשומה על שמו, אך טען כי היא לא שלו אלא של אמו ומכיוון והמימון של הדירה היה מכספי אמו לא הצהיר עליה בתצהיר הרכוש.
  2. בשלב זה ביקש ב"כ האישה להגיש את הסכם הרכישה של הדירה והגבר התנגד לכך כמפורט בפרוטוקול כך:

"עו"ד דיבון

אני מבקש להגיש את ההסכם הרכישה של דירת (...) ע"י הנתבע ואני מבקש להגיש את כל האישורים והמסמכים על כך שהוא שילם את הכסף מחשבונו ואני מבהיר שעותק ממנו אמור להיות בתיק ביהמ"ש כיוון שניתן צו ע"י ביהמ"ש לכל צד וגורם להעביר את כל המסמכים אנחנו קבלנו את הצו הזה ע"פ אותו צו אני בדעה שהם גם כמו שהעביר לנו ובמקביל לביהמ"ש אני טוען שגם אם צד ג' לא העביר את זה לביהמ"ש אני בהחלט רשאי לחקור ולהעביר את זה לביהמ"ש. הרי בסה"כ כל האינטרס בתיק הזה זה עניין של גילוי רכוש הוא אומר שהוא לא העלים כלום ואני מבקש להראות את זה זה הכל.

 

עו"ד פלוני:

אני משיב, ביהמ"ש נתן הוראות ברורות כבר לפני למעלה משנה, מה צריך לצרף כל אחד לתצהיר, אני צירפתי את כל המסמכים שביקשתי להגיש לביהמ"ש ולחקור עליהם, הם הגישו את המסמכים בתצהיר מטעמם, הם היו יכולים לצרף כל מסמך שיש להם להוכחת כל טענה שלהם במסגרת התצהיר, הם לא עשו זאת חלפו למעלה משנה וחצי מההחלטה להגשת תצהירים הם אפילו הגישו בקשה להוספת מסמך שנשמט מהתצהיר ויכלו לצרף עוד בקשה להוספת עוד מסמך. לבוא היום לביהמ"ש ולהגיש מסמכים שלא הוגשו בכלל לפי ביהמ"ש שהחליט גם לגבי. אני רוצה לציין שלפי התקנות מסמך שלא הוגש בתצהיר אי אפשר להגישו באמצעות החקירה כאשר כל הרעיון הוא שכל צד יהיה מודע למסמכים שיש, שביהמ"ש ידע מה החקירה שמתנהלת בפרט שהם מחזיקים את המסמך הזה הרבה זמן ביד".

 

  1. בית המשפט נתן החלטה בעניין זה כדלקמן:

 

                                    "החלטה

           

אינני נעתרת לבקשה להגשת המסמך. היה מקום לעתור בבקשה מתאימה מבעוד מועד, בוודאי שעה שהחלטת ביהמ"ש לגבי הגשת התצהירים עם כלל ההוראות המתאימות ניתנה לפני זמן רב (למעלה משנה), ואין מקום להיעתר להגשת מסמך באמצע החקירה ומבלי שהייתה שהות להיערך לחקירה אודות אותו מסמך.

ככל והייתה מוגשת מבעוד מועד בקשה מתאימה, ביהמ"ש היה נדרש לה.

היה די והותר זמן לעשות כן ומשהתובעת לא דאגה לכך, אין לה להלין אלא על עצמה".

 

  1. יש לציין שהמערער נחקר ארוכות הן לגבי הדירה והן לגבי הכספים וענה לשאלות באריכות במהלך ישיבה זו שהתנהלה מספר שעות כעולה מהפרוטוקול הנרחב של הדיונים מיום 18/1/17.

כך גם משביקש עו"ד דיבון מהגבר להציג את דפי החשבון של הבנק לשנתיים האחרונות השיב הגבר שאם עו"ד דיבון יציג את דפי החשבון של האישה אז הוא יציג את שלו ושהבקשה לא רלבנטית ושנטל ההוכחה על האישה וקודם שתוכיח (עמודים 64 ו-65 לפרוטוקול מיום 18/1/17).

 

  1. כך גם בדיון שהתקיים ביום 19/1/17 הוחלפו בין הצדדים חילופי הדברים הבאים:

 

עו"ד דיבון:

"אבקש שתי הערות, אחת, הנתבע אתמול העלה גרסה חדשה שאיננה מופיעה בכתבי הטענות והתצהירים שכביכול החזיק בנאמנות רכוש על שמו, הוא לא טען זאת בכתבי הטענות, אני לא יודע מה ביהמ"ש יחליט בעניין הזה. אני מתנגד להרחבת חזית. אני אחקור אין לי ברירה לשם ביטחון לחקור על דברים שאמר אתמול אבל שלא יתפרש שלחקירה שלי יש הסכמה להרחבת חזית. למען הסר ספק...

 

פלוני:

אני מבקש להגיש בקשה מסודרת לתיקון הפרוטוקול של אתמול. ביקשו ממני להביא מסמכים, אני חושב שהם אפילו יקצרו את החקירה שלו ואני אשמח להראות אותם לביהמ"ש.

 

עו"ד דיבון:

אני לא מוכן שהוא יראה מסמכים לביהמ"ש.

אני אשמח לראות את המסמכים כשנצא מן האולם, תבוא אלי למשרד בצורה מסודרת אני אבקש מה שאבקש, הבן אדם מתוחכם ויראה מה שהוא רוצה להראות".

 

  1. בסוף הדיון ב-19/1/17 בית המשפט נתן החלטה שתם שלב הראיות והורה על הגשת סיכומים של הצדדים כשהוא מציין בסעיף 4 להחלטתו ש"אין לצרף לסיכומים כל נספחים".

 

  1. לאחר שהוגשו סיכומי האישה הוגשו סיכומי הגבר ובעקבות זאת הוגשה בקשת האישה להוצאת מסמכים שצורפו לכתב הסיכומים מטעמו של הגבר שלא כדין, לגבי מסמכים רבים שצורפו ע"י הגבר לסיכומיו להוכחת טענותיו לגבי הזכויות בדירה בY ובחשבונות הבנק.

 

  1. לאחר שהגבר השיב לבקשה זו והאישה הגיבה לתשובתו נתן בית המשפט החלטה ביום 18/4/17 בה נאמר שהוא הורה בהחלטה מפורשת כי לסיכומי הצדדים לא יצורפו כל נספחים ואם המבקש סבור שיש הרחבת/שינוי חזית בסיכומי האישה עומדת לו הזכות לטעון זאת בסיכומי התשובה שלו ולכן יימחקו מתיק בית המשפט כל הנספחים שצורפו על ידו לסיכומים.

 

  1. הנה כי כן, מסקירת התנהלות הצדדים לאורך ציר הזמן השיפוטי והאמור לעיל אני סבור שאין מקום לסטות מהאמור בפסק דינו ובהחלטותיו של בית משפט קמא ושבנסיבות העניין לא היה מקום ואין מקום לאפשר לגבר להביא ראיות נוספות בבית משפט קמא לגבי הדירות/הכספים והוא אף מנוע ומושתק מלטעון זאת.

 

  1. מדובר בתביעה הרכושית בתביעה לאיזון משאבים שכבר במסגרתה נאמר שהגבר מבריח רכוש רב וכספים במיליוני ₪, ושרשימת הנכסים אינה סופית וממצה ושהאישה שומרת לעצמה את הזכות להוסיף כל נכס שיתגלה במסגרת הצווים שיינתנו בתביעה זו.

 

  1. כך גם בהחלטת בית המשפט (בהסכמת הצדדים) הוחלט על המצאת תצהירים לגבי כל הרכוש ("במלואו") של הצדדים, החל מיום הנישואין ועד מועד הקרע וכן ניתנו בהסכמה צווים הדדיים באופן שכל צד יכל לפנות לגורם אחר לבירור זכויותיו של הצד האחר.

 

  1. רק בעקבות צווים אלו ובעקבות ניסים ומזלות להם טוענת האישה שאיתרה מסמכים במקרה בדירה, גילתה האישה את הדירה בY וחשבונות הבנק בY.

 

  1. לא זו אף זו, הגבר בחר שלא להצהיר על רכוש זה בתצהיר הרכושי שנתן וזאת באופן מטעה וכוזב, שכן ברי לו כעורך דין המייצג בדיני משפחה שגם אם יש לו טענה שמדובר ברכוש שאינו שלו כי מימונו נעשה ע"י אמו, היה עליו להצהיר על רכוש זה ולגלותו ולסייג זאת באופן שיציין שאכן יש רישום על שמו בדירה/בחשבון הבנק אך הרכוש אינו שלו.

 

  1. כך גם במהלך חקירתו הנגדית בבית המשפט ע"י ב"כ האישה, חזר הגבר, לאחר שניתנה לו הזדמנות לפרט רכוש שהעלים ולא ציין בתצהיריו, על כך שאין רכוש נוסף מעבר לתצהיר ורק לאחר שהוצגו לו מסמכים לגבי הדירה בY וחשבונות הבנק בY טען שהם של אמו ולא שלו ותירץ בכך את אי ההצהרה על רכוש זה, תירוץ שאין לקבלו, כפי שגם בית משפט קמא לא קיבלו.

 

  1. יש לציין ולהדגיש כי הגבר בחר שלא להגיש תצהיר של אמו לגבי הנ"ל, לא לבקש להגיש תצהיר של אמו לגבי הנ"ל ולא לבקש להגיש תצהיר שכזה גם לאחר שנחשפה ההסתרה של הרכוש הנ"ל והוא טען שלא גילה אותו כי הוא שייך לאמו. זאת, למרות שידע היטב להגיש תצהיר של אמו בתמיכה לטענתו ששליש הדירה בY של האישה מלפני הנישואין הוא רכוש שיש לאזן והועלם ע"י האישה, תביעה שלגביה פוצל הדיון והתאפשר לו להגיש תביעה נפרדת.

 

  1. דהיינו, הגבר, למרות שעומת עם הזכויות הרשומות על שמו בדירה בY ובחשבון הבנק בY ולמרות שטען שכל הרכוש הנ"ל שייך לאמו ומומן על ידה ולחילופין ניתן במתנה, בחר שלא לבקש להמציא תצהיר של האם גם בעניין זה ו/או לזמנה לעדות (וכנ"ל לגבי האח שנטען שהיה מעורב גם כך ברכישת הדירות בY).

כך גם יובהר כי בכל מקרה לא הוכיח הגבר שמדובר במתנה מאמו וזאת משאמו לא הובאה לעדות ובהעדר כל תימוכין לכך וכשבית משפט קמא קבע שחזקת הרישום לא נסתרה.

כך גם אין כל טענה לנאמנות או למתנה בכתב ההגנה ו/או בתצהיריו של הגבר.

קשה לקבל גם טיעון עובדתי סותר לכאורה, כך שמחד נטען שהרכוש שייך לאמו של הגבר ומאידך נטען לחלופין שזו מתנה, טענות שלא יכולות לעמוד לכאורה עובדתית זו לצד זו.

 

  1. כך גם הגבר נחקר ארוכות לגופו של עניין במהלך שעות ארוכות על הנושאים הרכושיים, כולל לגבי הדירות בY וחשבונות הבנק בY וענה על כל השאלות.
  2. לא זו אף זו, משביקש ב"כ האישה להגיש את הסכם הרכישה של הדירה בY ואת האישורים והמסמכים המצביעים על כך שהכסף שולם מחשבון הגבר התנגד לכך הגבר נחרצות וציין שבית המשפט נתן הוראות מה צריך לצרף כל אחד לתצהיר ומשלא צורפו המסמכים ותצהירי האישה לא יורשה להציג מסמכים אלו.

 

  1. כך גם משעלה עניין המסמכים פעם נוספת בדיון ועו"ד דיבון אמר שישמח לראות את המסמכים בצורה מסודרת במשרדו כדי לבחון אלו מסמכים מבקש הגבר לצרף, לא היה המשך לכך והגבר לא פנה אליו.

 

  1. בנוסף, בית המשפט הורה על הגשת סיכומים בנוכחות הצדדים וציין מפורשות שלא יצורפו לסכומים כל נספחים והגבר לא מחה על כך ושתיקתו מהווה הסכמה לכך.

 

  1. הגבר לא יכול "לאחוז את המקל" משני קצותיו ולזעוק זעקות של חוסר צדק והפליה, בזמן שהוא העלים רכוש והסתירו, לא גילה רכוש בתצהיר הרכוש מטעמו ובחר לא לצרף את המסמכים שהיה צריך לצרף לגבי הרכוש הנ"ל כבר לתצהיר הרכוש ואח"כ לתצהיר העדות הראשית.

 

  1. כשם שהגבר עצמו התנגד להגשת המסמכים ע"י האישה שביקשה להגיש את המסמכים לגבי הדירה בY במהלך חקירתו ונטען על ידו שהיא הייתה חייבת לצרפם לתצהיר העדות הראשית מטעם הגבר, גם הוא לא יכול לעשות כן והוא אף מנוע ומושתק מלטעון אחרת.

 

  1. מי שפעל בחוסר תום לב לא גילה רכוש שהוסתר על ידו ונתפס בקלקלתו לאחר שניתנו צווי בית משפט שבעזרתם (ובעזרת המזל) הצליחה האישה לגלות רכוש זה, לא יכול לטעון לקיפוח שלו ולחוסר צדק ושלא ניתן לו יומו בבית המשפט, מה גם שהוא נחקר ארוכות בעניינים אלו, סיפק תשובות שלא התקבלו ובחר שלא לבקש להעיד את אמו בעניין זה, למרות שזה היה מתבקש.

 

  1. הגבר הודה בעצמו רק במהלך חקירתו הנגדית ברכוש הנוסף הרשום על שמו (דירה וכספים) ובמצב זה לא היה הכרח בתיקון של כתב התביעה, מה גם שכבר בכתב התביעה עצמו נאמר מפורשות שרשימת הנכסים בתביעה אינה סופית וממצה, תוך שמירת הזכויות להוסיף כל נכס שיתגלה בתביעה. ואכן, התגלו נכסים כאלו, לאחר הגשת התביעה, מתוך עדות הגבר עצמו שהיו בידיעתו, כך שהגנתו לא נפגעה מהעלאת הנושא לאחר הגשת התביעה, כפי שהצדדים גם צפו והיו צריכים לצפות אפשרות (וסיכון) של גילוי רכוש כזה.

 

  1. מי שבחר להסתיר ולא לגלות רכוש ולנסות להעלימו ובחר לא לצרף מסמכים בעניין זה לתצהירו ולא לציינו בתצהיר הרכושי והסכים למתן צווים לגורמים אחרים שיגלו רכוש כזה ורק בחקירתו הנגדית מאשר שיש רכוש הרשום על שמו, לוקח על עצמו סיכון שאם הדברים ייחשפו, כפי שקרה, יהיה לכך מחיר ולא כפי שהוא טוען, שלא קרה כלום ועכשיו יקבל הזדמנות "להכשיר את השרץ".

 

  1. ברי גם כי לא מדובר בהרחבת ושינוי חזית מצד האישה שטענה בגדר תביעתה גם לגבי רכוש שיגולה ויש לדחות למעשה את טענת הגבר שהסדר איזון המשאבים לא יחול על נכסים שניסה להעלים ובמיוחד על נכסים הרשומים על שמו והטענה של הגבר שהדירה אינו שלו ומוחזקת בנאמנות עבור אמו (טענה שעומדת לכאורה בסתירה לדיווחים על ידו למס שבח באופן שלשיטתו כיום מדובר בדיווח ורישום למראית עין) היא זו המהווה לכאורה הרחבת חזית משלא נטענה, כפי שהייתה צריכה להיטען בכתב הגנתו ובתצהיריו (הרכושי ותצהיר העדות הראשית).

 

  1. כל זאת מעבר לכך, שהעניינים הנדונים עלו כאמור בחקירתו הארוכה של הגבר במהלך שתי ישיבות, ללא כל הסתייגות ממשית ותוך התייחסות רחבה לעניינים אלו מצידו, כשהגבר עצמו אף ביקש בכתב הגנתו לחייב את האישה לגלות את הכספים שהעלימה ולהציג אסמכתאות לכך והדברים פועלים לשני הכיוונים.

 

  1. משעה שהגבר התנגד להצגת המסמכים מטעם האישה לגבי הדירה בY ומקור כספי הרכישה ובית המשפט קיבל את התנגדותו וקבע שמי מהצדדים אינו רשאי להגיש כל מסמך שלא צורף לתצהירים, אין גם מקום להיענות לבקשתו לצרף מסמכים ולאפשר לו, לאחר הדיון, להשלימם שוב בבית המשפט.

 

  1. בנסיבות המפורטות לעיל, הגבר, כעורך דין בדיני משפחה וטוען רבני, שפעל בחוסר תום לב מובהק הסתיר והעלים רכוש, הצהיר הצהרות כזב ודיווח לשיטתו, דיווחים למראית עין לרשויות (כגון מס שבח לגבי הדירה בY) "משיקולי מס", לא יכול לטעון לקיפוח והפליה ואי עשיית צדק ע"י בית המשפט, שבנסיבות העניין ייתכן ואף הקל עמו.

 

  1. כך גם אין מקום לקבלת הערעור לגבי האיזון הלא שוויוני שעשה בית המשפט עקב התנהלות והתנהגות הגבר והממצאים העובדתיים שנקבעו לגבי הנ"ל באופן שהורה על חלוקת שווי הדירה 60% לאישה ו-40% לגבר, שיתכן כאמור שחלוקה זו אף מקלה עם הגבר ולא מדובר כפי שהוא טוען ב"מתנה" שקיבלה האישה, אלא בזכותה על פי דין לאחר שבית המשפט הפעיל את סמכותו לעשות איזון לא שוויוני.

 

  1. לאור כל האמור אני סבור כי דין ערעורו של הגבר להידחות.

 

 

ערעור האישה

 

  1. לגבי התביעה לשכר הדירה הראוי אני סבור שגם אם האישה לא הוכיחה את הסכום שנתבע בתביעתה כדמי שכירות חודשיים ראויים בסך 12,000 ₪, הרי לכל הפחות (וגם לשיטת הגבר שלכל היותר מדובר במחצית ממה שתבעה) שכ"ד של דירה מפוארת בת שתי קומות ו-8 חדרים ב-X עומד על 6,000 ₪ לחודש ולכן לא היה מקום לדחות לחלוטין את זכאות האישה לשכר דירה ויש להעמידו על 3,000 ₪ לחודש.

 

  1. לגבי התקופה שלה זכאית האישה לשכ"ד, אני סבור שהיא זכאית לכך החל מיום עזיבתה את הבית, בנסיבות שבהן עזבה את הבית מיום 11/2/15 (כשבכל מקרה הצו לפירוק השיתוף ניתן ביום 26/5/15), מה גם שהגבר אף הכניס את אמו לגור בדירה, וזאת עד ליום אישור מכירתה בפועל וסיום התשלום לאישה בגין הזכויות בדירה, דהיינו עד ליום 24/9/17 בו אישר בית משפט קמא את המכר והורה על העברת הכספים לאישה, תקופה של כ-28 חודשים ולפי שכ"ד של 3,000 ₪ לחודש מדובר ב-84,000 ₪.

 

  1. מלבד נושא שכר הדירה הראוי בגין הדירה והתוספת שמצאתי שיש להוסיף, לא מצאתי מקום לתוספת על הסכומים שנפסקו לאישה.

 

  1. אמנם כפי שציין בית המשפט עולים חשדות רבים על פעולותיו של הגבר שהעלים והסתיר רכוש שהיה מקום להכניסו לאיזון, אך מלבד הנכסים הרשומים על שם הגבר (הדירה בY וחשבון הבנק בY) אותם איזן בית משפט קמא, אינני סבור שיש להורות על איזון של נכסים נוספים או על פסיקת סכומים נוספים שלא הוכחו.

 

  1. העובדה שלא צורפו מסמכים על ידי שני הצדדים במהלך החקירות, כולל עקב התנגדות הגבר לבקשת האישה לצרף מסמכים לגבי הדירה בY, פועלת לשני הצדדים ולשני הכיוונים באותה מידה ומביאה לכך שמעבר לנכסים שלגביהם קבע בית המשפט ובדין שלא נסתרה חזקת הרישום, אין מקום לקבוע שהוכחו הברחות נוספות המצדיקות תשלומים נוספים.

 

  1. אמנם כפי שציין ב"כ האישה בטיעונים ישנן תמיהות ותהיות, "ריח" ו"עשן", השערות וחשדות, אך הנ"ל לא מספיק בנסיבות העניין לצורך חיוב כספי ומשלא ניתן להתחקות אחר כל סכום וסכום ולעקוב אחריו וייתכן שכספים שעוקלו בשנת 2006 או 2007 עברו אח"כ לחשבון זה או אחר או שימשו לרכישת נכס זה או אחר ומשבית המשפט לא איפשר לשני הצדדים להמציא מסמכים הדבר פועל לשני הכיוונים ולא ניתן לקבוע מסמרות לגבי הנ"ל.

 

  1. כך גם האישה הצהירה שאין לה טענות לגבי הדירה הנוספת בY (דירה ב') הרשומה על שם האם ולא ביקשה לטעון שיש לה חלק בזכויות אלו שכן הכספים מומנו ע"י הגבר.

 

  1. נראה שאכן, כפי שהאישה טוענת, לאחר "הסיבוב הראשון" של ההליכים המשפטיים והעיקולים שהיו בשנות 2006 ו-2007, הבין הגבר שהוא חשוף לסיכון ולתביעות עתידיות מצד האישה וביצע פעולות שונות לגבי הברחות רכוש וכספים, ברם לא מספיקים חשדות גרידא ויש לבססן בראיות ומשבית המשפט הכריע למעשה בטענות רק לאור חזקת הרישום והראיות שנשמעו בלא לאפשר לשני הצדדים לצרף מסמכים לגבי הרכוש שהתגלה, אין מקום לפתוח עניין זה בשנית ואין מקום לחיובים נוספים.

 

  1. בית המשפט קמא מצא דרך לעשות איזון בין העובדה שבוצעו הסתרות רכוש והעלמות רכוש ע"י הגבר, לבין העדר דרך מדוייקת להעריך זאת וביצע אומדן בגובה 10% נוספים באיזון הדירה לטובת האישה וייתכן ופסק זאת על הצד הנמוך והיה ניתן לפסוק איזון גדול יותר לטובת האישה, ברם כערכאת ערעור אינני סבור שיש מקום, בהתחשב בכל האמור ובנסיבות העניין, להוסיף על הנ"ל.

 

התוצאה

 

  1. התוצאה הינה שאמליץ לחברי להרכב לדחות את ערעורו של הגבר ולקבל בחלקו את ערעור האישה באופן שבנוסף למה שפסק בית משפט קמא ישלם הגבר לאישה סכום נוסף של 84,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד פסק דינו של בית משפט קמא ועד לתשלום המלא בפועל.

כמו כן הגבר ישלם לאישה הוצאות משפט הן בגין דחיית הערעור והן בגין קבלת ערעור האישה בחלקו בסך כולל של 30,000 ₪.

 

העירבון שהפקיד הגבר (המערער) יועבר לאישה (המשיבה) ע"ח ההוצאות שנפסקו, באמצעות בא כוחה.

העירבון שהפקידה האישה בערעורה יוחזר לה באמצעות בא כוחה.

 

השופט קובי ורדי, סג"נ:

 

 

 

 

קובי ורדי, שופט, סג"נ

השופט י' שנלר, אב"ד-סג"נ:

אני מסכים.

 

 

 

 

 

 

ישעיהו שנלר, שופט, סג"נ

אב"ד

השופטת עינת רביד:

אני מסכימה.

 

עינת רביד, שופטת

 

 

הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט קובי ורדי-סג"נ.

 

המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לצדדים.

 

ניתן היום,  ב' שבט תשע"ט, 08 ינואר 2019, בהעדר הצדדים.

                                                                                                 


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ