פס"ד בנוגע לעיזבון

בעניין:  עיזבון המנוח ס. ש. ר. ז"ל

ההליך

1. ביום 02.11.2015 ניתן בתא"ק 44141-04-13 (להלן: "התובענה") פסק דין, הקובע תשלום פיצוי בגובה 2,725,000 ₪ אשר יפרעו על-ידי התובעים שם (החברה הכלכלית ..... ומי שהיא היום רשות מקרקעי ישראל, את כולם אכנה כדרך התובע, בשם "חכ"ל"), כנגד פינוי המקרקעין נשוא התובענה.

 2. אין עורר כי פסק הדין הקובע את הפיצוי ניתן אגב תובענה לפינוי הנכס נשוא התובענה, כנגד מי ששהה בנכס ביום הגשת התובענה, לאמור הנתבעת ובנה המנוח (להלן: "המנוח"), אשר הלך לבית עולמו ביום 29.05.2015, לאמור כחמישה חודשים טרם גובש הסדר הפשרה אשר קבע את גובה הפיצוי.

3. יורשי המנוח מבקשים, במקום סעד כספי, את הצהרת בית המשפט כי 66% מגובהו של הפיצוי שייכים לעיזבון המנוח וזאת למרות שעל נקלה יכולים היו לכמת תביעתם כנדרש בפסיקה (וראה: תא (ת"א) 2057/05 ישראל נ' קרן קיימת בישראל {פמ"מ – 16/12/2008}) כך חסכו הם לעצמם כ- 15,000 ₪ בדמי אגרה, אך כך גם מוטל ספק האם יכולים הם לקבל סעד על-פי התובענה.

טענות התביעה בתמצית

4. ראשית נטען, כי לא במחלוקת שהמנוח נמצא וגר ("החזיק", כלשון הסיכומים מטעמו) במקרקעין נשוא התובענה ונתבע עם אמו לפינויים. מכאן הולדת הפיצוי.

5. בתא"ק הוגשו על-ידי המנוח ובתה של המשיבה כתבי טענות ותצהירים ואלו טענו כי יש למנוח ולמשיבה זכויות קנייניות בנכס.

6. בתובענה הגישו המנוח ואמו חוות דעת שמאית לעניין גובה הפיצוי, חוות דעת אשר כללה את חלקי הנכס כמשפיעים על חלוקת הפיצוי. על-פי אותה חוות דעת, נחלק הנכס לשלוש יחידות מגורים (62א, 62ג, 62ד) וכן חנות (62ה) ולול (62ב).

7. נטען כי למנוח הגיעו שווי יחידת מגורים אחת (62א), מחצית יחידת מגורים אחרת (62ד), כל שווי הלול וכל שווי יחידת מגורים נוספת, וכי הנתבעת כבולה לחוות דעת השמאית אשר הוגשה לתובענה גם מטעמה.

8. נטען כי המנוח מעולם לא ויתר על זכותו לקבל פיצוי.