פס"ד בבקשה לסילוק על הסף מחמת מעשה בי"ד של תובענה לביטול מינוי בן ממשיך

בפני בקשה לסילוק תביעה על הסף מחמת מעשה בית דין.

העובדות הצריכות לעניין ותמצית ההליכים הקודמים:

1. המבקשת הינה כלתה של המשיבה 1, אלמנת בנה המנוח מ' ת' ז"ל (להלן: "המנוח").
2. המשיבה 1 הינה בעלת זכויות של בר רשות במשק מס' *** במושב "ד'" מושב עובדים של הפועל המזרחי להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ (להלן: "המשק" ו"המושב" בהתאמה). המבקשת והמנוח, מונו כבנים ממשיכים במשק עוד בשנת 1990.
3. בהליך העיקרי, עתרה המשיבה 1 למתן פס"ד הצהרתי המורה על ביטול רישומה של המבקשת כבת ממשיכה במשק וזאת בשל התנהגות מחפירה מצידה של המבקשת כלפי המשיבה.
4. יוטעם, כי המשיבה ניסתה לטעון בכתב התביעה כי המינוי אושר על ידי האגודה והסוכנות, אך לא ע"י מנהל מקרקעי ישראל (כיום – רמ"י), ומשכך טרם הושלם, יחד עם זאת לכתב ההגנה שהוגש מטעם המבקשת צורף אישור מתאריך 30.8.11 מטעם המינהל, המודיע כי 'הודעת הסוכנות היהודית מיום 8.11.90 כי המבקשת ובעלה המנוח' מונו לבנים ממשיכים בנחלה', נרשמה. מכל מקום בפסקי הדין שניתנו בהליכים המשפטים הקודמים בין הצדדים, נקודת המוצא היתה כי המינוי הושלם.
5. לטענת המשיבה (סעיף 18 לכתב התביעה), "מיד עם פטירתו של בנה של התובעת מ' ז"ל" החלה המבקשת להתנהג כלפיה בבוז ובזלזול, התנהגות העולה לכדי התנהגות מחפירה ממש, המקימה לה עילה לחזרה מהמתנה. לדבריה, המבקשת ניתקה יחסיה עמה ואינה תורמת לכלכלת המשק. כן טענה המשיבה כי לאחרונה החמיר מצבה הכלכלי והבריאותי וכיום היא נזקקת לסיוע, ואילו המבקשת אינה לוקחת חלק בכל עזרה שהיא.
6. להליך זה קדמה השתלשלות משפטית ארוכה בין הצדדים, אשר החלה ביום 08.11.11 עת הגישה המשיבה לבית המשפט לענייני משפחה בטבריה, תביעה לאכיפת הסכם. בכתב התביעה, נטען ע"י המשיבה כי המבקשת ויתרה על זכויותיה כבת ממשיכה במשק, תמורה ויתורה של המשיבה על כספי דמי ביטוח החיים של בנה (בעלה של המבקשת) (תמ"ש 14046-11-11).
7. במסגרת אותו הליך, התבקש בית המשפט לאכוף תצהירים שניתנו על ידי שני הצדדים ביום 21.9.06. בתצהיר עליו חתמה המשיבה היא ויתרה על חלקה בפוליסת ביטוח ועל חלקה בעזבונו של בנה המנוח, בעלה של המבקשת, ובמקביל, ע"פ הנטען, ויתרה המבקשת במסגרת התצהיר עליו חתמה, על זכויות "בן ממשיך" במשק.
8. בפסק הדין מפורט ומנומק, שניתן ביום 18.2.14, דחתה כב' השופטת ג'מילה ג'בארין כליפה את התביעה (להלן גם: "ההליך הראשון"). המשיבה ערערה על פסק הדין (עמ"ש 21826-04-14). ביום 6.7.15 דחה בית המשפט המחוזי בנצרת את הערעור בפסק דין מנומק. 
9. ביום 10.15 הגישה המשיבה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון (בע"מ 15/6470), הבקשה נדחתה ביום 15.2.16.
10. בהליך זה, אשר הוגש כשנה ושלושה חודשים לאחר שניתן פסק דינו של בית המשפט העליון, פנתה המשיבה בתביעה לביטול רישומה של המשיבה כבת ממשיכה, בשל התנהגות מחפירה.

טענות המבקשת:

11. לטענת המבקשת, דין התביעה להידחות על הסף מחמת מעשה בית דין – הן מחמת "השתק פלוגתא" והן מחמת "השתק עילה".