פסק-דין 8473/13, 8703/13

פסק דין 

השופט נ' הנדל:

1.        מונחים לפנינו שני ערעורים שאוחדו על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (ת"פ 3297-01-13, כב' השופט ד' פריש). המערערים הורשעו על פי הודאתם במסגרת הסדר טיעון, אשר לא התייחס לעניין העונש. סאמי פרהוד, המערער בע"פ 8473/13 (להלן: פרהוד), הורשע בעבירת החזקת נשק לפי סעיף 144(א). ראמי גיזאוי, המערער בע"פ 8703/13 (להלן: גיזאוי), הורשע בעבירת סיוע להחזקת נשק לפי סעיף 144(א) בצירוף סעיף 31, בעבירת סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה לפי סעיף 332(2), בעבירת היזק בזדון לפי סעיף 452 ובעבירת מסירה של ידיעות כוזבות לפי סעיף 243 סיפא. בנוסף, השניים הורשעו בעבירות של שיבוש מהלכי משפט לפי סעיף 244 בצירוף סעיף 29 ובעבירה של הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו לפי סעיף 275 בצירוף סעיף 29 – כל הסעיפים לפי חוק העונשין, התשל"ז-1977. בגין עבירות אלו נגזרו על פרהוד 20 חודשי מאסר בפועל ומאסר על תנאי לתקופה של 9 חודשים למשך 3 שנים, לבל יעבור עבירת נשק. על גיזאוי נגזרו 40 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי לתקופה של שנה למשך שלוש שנים לבל יעבור עבירה לפי סעיף 332 לחוק העונשין או עבירת נשק, פיצוי על סך 2,500 ₪ לכל אחד מיושבי הרכב שנפגע על ידו ושלילת רישיון הנהיגה שלו למשך 60 חודשים מיום מתן גזר הדין. מכאן הערעורים שלפנינו.

רקע

2.        ואלו עיקרי העובדות בהן הודו המערערים: המערערים נסעו יחדיו ברכב – גיזאוי שימש כנהג ופרהוד ישב במושב לידו. השניים הגיעו למחסום משטרתי, ושוטרים אשר חבשו כובעי זיהוי משטרתיים ואחזו בפנסים החלו להתקדם רגלית לכיוון הרכב. גיזאוי האט את רכבו, והשניים השליכו אקדח – שהחזיק פרהוד ברכב ללא רישיון להחזיקו ובליווי מחסנית, ללא תחמושת – אל מחוץ לרכב. או אז הגביר גיזאוי את מהירות נסיעתו, החל לנסוע בנתיב הנגדי לכיוון שוטר אשר נאלץ לקפוץ לשולי הדרך בכדי לא להיפגע ועקף את המחסום המשטרתי. במהלך נסיעתו המסוכנת הנתיב הנגדי, פגע ברכב בו ישבו אותה עת שני אזרחים, אשר סבלו מכאבים כתוצאה מהפגיעה. השניים המשיכו בנסיעה עד שהגיעו סמוך ליעדם, יצאו מן הרכב ונמלטו מהמקום. כשעה ורבע לאחר מכן הגיע גיזאוי לתחנת המשטרה, ומסר כי רכבו נגנב ממנו קודם לכן.

           בית המשפט המחוזי התייחס בגזר דינו לפסיקה לפיה יש להחמיר את הענישה, בהתאם לנסיבות המקרה – הן בנוגע לעבירות נשק והן בנוגע לעבירת סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה. עוד ציין בית המשפט המחוזי כי אינו מוצא בעניינם של המערערים שיקולים לקולה המצדיקים הטלת עונש אשר ירוצה בעבודות שירות בלבד, במובחן מהפסיקה אשר הובאה על ידי באי כוח המערערים. עם זאת, בשיקולים לקולה בעניינם התייחס בית המשפט לכך שעל אף עברם הפלילי, אשר לפי התסקירים נבע במידה משמעותית מסביבת חייהם, בתקופה הסמוכה לאירוע ניהלו אורח חיים נורמטיבי והביעו נכונות להמשיך בכך. כמו כן, בעניינו של פרהוד נשקלה לקולה הטענה כי הנשק הוחזק למטרת הגנה עצמית, וכן העובדה כי לא השתמש או סחר בו. לפיכך קבע בית המשפט כי טווח הענישה ההולם בעניינו של פרהוד נע בין 9 ל-48 חודשי מאסר בפועל, ובעניינו של גיזאוי בין 12 לבין 60 חודשי מאסר בפועל, וגזר, כאמור, את עונשיהם בטווח זה. מכאן הערעורים שלפנינו.

ע"פ 8473/13 – פרהוד

3.        פרהוד מערער כנגד רכיב המאסר בפועל. בא כוחו של פרהוד טוען כי העונש אינו מתיישב עם הענישה המקובלת ואינו צודק בנסיבות הקונקרטיות והמיוחדות של המקרה. באשר לנסיבות הקונקרטיות, הרקע להחזקת הנשק היה רצח בן דודו של פרהוד בשל סכסוך בין משפחות, שאינו קשור באופן ישיר לפרהוד, כחודש וחצי לפני האירוע. כשבועיים לאחר הרצח הוזהר פרהוד על ידי רכז המודיעין של ימ"ר צפון, בדבר קיומו של איום ממשי לחייו. כשבוע לאחר מכן אף הורו לו גורמים במשטרה שלא לצאת מביתו, מאחר שהאיום על חייו ממשי ומסוכן ביותר, ומתבסס על מידע מהימן. נטען כי תחושת הפחד שחש פרהוד, והעדר סיוע ממשטרת ישראל מעבר לאזהרות הקונקרטיות, הן שהובילו אותו להחזיק בנשק, ללא תחמושת, אך ורק למטרת הגנה עצמית ולזמן קצר. על כן, היה מקום ליתן משקל רב יותר לנסיבות אלו.באשר לענישה המקובלת, סבור הסנגור כי העונש מחמיר מדי בהשוואה למדיניות הענישה הנהוגה בגין עבירה של החזקת נשק, בייחוד כאשר עסקינן בהחזקה למטרת הגנה עצמית (לקביעת מדרג מטרות החזקת נשק לעניין הענישה ראו: ב"ש 625/82 אבו מוך נ' מדינת ישראל, פ"ד לז(3) 668 (1982)).

           בדיון שנערך בפנינו טען תחילה בא כוח המדינה כי המערער לא ציין בפני בית משפט קמא את האזהרות שקיבל מקצין המשטרה, ושנשא את הנשק לצורך הגנה עצמית בשל חשש ממשי ומבוסס זה. אולם, לאחר בירור שערך בא הכח על פי בקשתנו, הסכימה המדינה לטענה לפיה פרהוד הוזהר פעמיים על ידי המשטרה לפני האירוע. כך או כך, לעמדת התובע אין לנקוט בסלחנות כלפי אנשים הנושאים נשק ללא רישיון, והיה עליו לנקוט אמצעי זהירות אחרים. יתרה מזאת, נטען כי באם הנשק אכן נועד להגנה עצמית, היה עליו גם להצטייד בתחמושת. לבסוף, הדגיש התובע את עברו הפלילי של פרהוד, הכולל שלוש הרשעות בעבירות רכוש, וכי שירות המבחן לא התרשם כי הוא בעל נכונות אמיתית להליך טיפול.

4.        עבירות נשק, וביניהן עבירה של החזקת נשק, חמורות הן. אלו טומנות בחובן פוטנציאל נזק משמעותי. החזקה של כלי נשק בידי אדם שאינו מורשה לכך עלולה להוביל לתוצאות קשות, הן באירוע בו יהא מעורב מחזיק הנשק והן במקרה בו הנשק יתגלגל לידיים אחרות, אשר לרוב אינן מקבלות את הנשק על מנת להכניסו למגירה. חשש כזה קיים במנותק ממטרתה המקורית של החזקת הנשק. דהיינו, אף כאשר המטרה המקורית של ההחזקה היא הגנה עצמית. לפיכך, בית משפט זה קבע כי מתחם הענישה הראוי בעבירה של החזקת נשק – למטרת הגנה עצמית הוא 36-12 חודשי מאסר (ע"פ 4945/13 מדינת ישראל נ' סלימאן (19.1.2014)). העונש אשר הוטל במקרה שלפניני מצוי בתוך מתחם זה, ואף בצדו הנמוך יחסית. על כן, הטענה כי העונש מחמיר ביחס למדיניות הענישה – דינה להידחות.