פסק דין 4528/13

השופט י' דנציגר:

             לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטים ש' דותן, צ' צפת ו-א' זמיר) בתפ"ח 48148-10-11 מיום 6.6.2013, בו הושתו על המערער – לאחר שהורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בעובדות כתב האישום המתוקן – 24 חודשי מאסר בפועל (בניכוי ימי המעצר); תשעה חודשי מאסר על תנאי, לבל יבצע כל עבירת אלימות מסוג פשע או עבירת מין מסוג פשע למשך שלוש שנים ממועד שחרורו; ופיצוי למתלוננת בסך 20,000 ש"ח.

עובדות כתב האישום המתוקן

1.          ביום 12.7.2011 בשעה 17:30 או בסמוך לכך, נכנסה המתלוננת ילידת 1986 אל תוך הבניין בו ממוקמת דירתה בתל-אביב-יפו והחלה לטפס במעלה המדרגות אל עבר דירתה. אותה עת הגיע המערער, יליד 1988, אל המקום יחד עם אדם נוסף והשניים שהו ברכב מחוץ לבניין. המערער ביקש מחברו כי ימתין לו ברכב, נכנס אל הבניין והחל לרוץ בעקבות המתלוננת. בהגיעה אל גרם המדרגות בבניין, תפס המערער בידו האחת את המתלוננת מאחוריה ואת ידו השנייה שלח אל איבר מינה. המערער נגע בחוזקה באיבר מינה של המתלוננת, מעל לתחתוניה ומתחתם, שלא בהסכמתה. המתלוננת הצליחה להשתחרר מאחיזתו של המערער, המשיכה לרוץ לכיוון דלת דירתה, פתחה אותה והחלה לצעוק. בשלב זה יצאה שותפתה של המתלוננת לדירה אל פתח הדירה ואז סב המערער על עקבותיו ונמלט מהמקום. במעשיו אלו ביצע המערער במתלוננת מעשה מגונה תוך שימוש בכוח, לשם גירוי, סיפוק או ביזוי מיניים.

             לפיכך, הואשם המערער בעבירה של מעשה מגונה תוך שימוש בכוח, לפי סעיף 348(ג1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין).

ההליכים לפני בית המשפט המחוזי

2.          הסדר הטיעון והכרעת הדין. המערער הורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בעובדות כתב האישום המתוקן. הסדר הטיעון לא כלל הסכמה לעניין העונש. בהסכמת הצדדים הורה בית המשפט על עריכת תסקיר שירות המבחן לעניין העונש. שירות המבחן הודיע כי יש מקום לבצע הערכת מסוכנות בטרם גיבוש המלצתו.

3.          תסקיר הערכת המסוכנות. בתסקיר צוין כי המערער הינו בן 25, תושב בית חנינה במזרח ירושלים, שתיאר את משפחתו כמשפחה נורמטיבית, ללא אלימות או התמכרויות או בעיות ביחסיו עם בני המשפחה. המערער סיים 12 שנות לימוד עם תעודת מקצוע בנגרות. עבד מספר שנים במקצוע זה, עד שהתפטר על רקע סירוב מעסיקו להעלות את משכורתו. כאשר עומת עם העבירה שביצע, הסביר המערער כי הוא חשב שהמתלוננת יפה ורצה לקיים עימה יחסי מין, וכי חשב שאם ייגע באיבר מינה אז היא תיעתר לו ותזמין אותו לקיים עימה יחסי מין. המערער אמר כי הוא יודע שטעה, כי הוא מבין את הפסול שבמעשיו, כי הוא מבין שהמתלוננת נפגעה, וכי הוא "מבקש סליחה מאלוהים". עם זאת, המערער שלל חשיבה דומה במצבים קודמים וטען שהיה "חרמן" וכשראה את המתלוננת לבדה "עלתה בראשו מחשבה על מין עימה". המרכז להערכת מסוכנות התרשם – על יסוד ניתוח ושקלול הפקטורים הסטטיים והדינאמיים, לצד התרשמות קלינית מהמערער – כי המערער בעל מסוכנות מינית בינונית-גבוהה לטווח הארוך. צוין כי שילובו בטיפול קבוצתי ייעודי לעברייני מין עשוי לסייע באופן משמעותי בהפחתת מסוכנותו המינית.

4.          תסקיר שירות המבחן. בתסקיר צוין כי המערער מופנם ודל רגשית, כי הוא בעל יכולת ותפקוד טובים בבסיס, ללא מעורבות בפלילים. עוד צוין כי המערער בעל בטחון עצמי וסף גירוי ותסכול נמוכים, כי הוא טעון ברגשות קשים של בדידות ומתקשה לשתף בקשייו ובעולמו הרגשי, כי הוא מתקשה לתפקד במצבי לחץ ומשבר ואזי נוטה להתנהג בצורה ילדותית, אימפולסיבית ופזיזה מבלי לחשוב על השלכות מעשיו. בתחום המיני ההתרשמות הייתה כי מדובר בסטייה מינית בהתנהגותו ובאורח חייו המיני, וכי ניתן להבין את התנהגותו כ"הצפה רגשית" ועיוותי חשיבה בנושאים הקשורים למין. עוד צוין כי "המערער אינו מרגיש הערכה והכרה בצרכיו השונים כולל המיניים", ודבר זה מגביר אצלו את התגובה התוקפנית והאימפולסיבית, ולעיתים את השימוש בכוח כדי לקבל הכרה ומענה לצרכיו (כפי שהתרחש באירוע נשוא כתב האישום דנן). שירות המבחן ציין כי המערער התקשה לקבל אחריות מלאה על מעשיו במקרה דנן ולפרטם. צוין כי במפגש הראשון הכחיש את מעשיו וניסה לייחס לתגובת המתלוננת גזענות ולאומיות. במפגש השני, לאחר שעבר הערכת מסוכנות, הודה בטעות באופן כוללני, אך התקשה לפרט ולהסביר את המניעים למעשיו.