פסק-דין חלקי בתיק א 53600/05

מונחת בפניי בקשה לדחיית התובענה על הסף מחמת התיישנות.

רקע עובדתי:

התובע היה מבוטח בפוליסת ביטוח חיים לתקופה של שש שנים אצל הנתבעת, אשר מועד התחלת תוקפה נקבע ליום 1.12.97 (להלן: " הפוליסה").

ביום 14.5.01 אושפז התובע בשל ארוע פתאומי של שבץ מוחי ולאחר אישפוז של יומיים שוחרר התובע לביתו.

ביום 28.6.01 אושפז התובע פעם נוספת בשל הישנותו של אירוע מוחי. במהלך האישפוז אובחנה חסימה מלאה של העורק הקרוטידאי הפנימית השמאלית והתובע שוחרר לביתו.
לאחר שני הארועים המוחיים מצבו של התובע לא חזר להיות כשהיה וזה נאלץ להפסיק את עבודתו כשוחט ומצא עצמו מרותק לביתו במשך רוב הזמן.

לתובע נקבעה דרגת אי כושר נכות צמיתה בשיעור 75% החל מיום 1.6.01, על ידי המוסד לביטוח לאומי.

בעקבות נכותו של התובע ולאור תנאי הפוליסה פנה התובע לנתבעת בבקשה לקבל פיצוי בגין אובדן כושר עבודתו.

הנתבעת העבירה לתובע המחאות תשלום עבור נזקיו המתייחסות לתקופה שבין חודש ינואר 2002 לחודש דצמבר 2002, למרות שנכותו הצמיתה של התובע נקבעה עוד ביום 1.6.01.
התובע טוען, כי הנתבעת דרשה ממנו לעמוד בתשלום פרמיות הביטוח החודשיות, בניגוד לתנאי הפוליסה וכי זו האחרונה נמנעת מלשלם לו את סכום הביטוח היסודי המגיע לו כדין לפי הוראות הפוליסה.

התובע עותר לקבלת תגמולי ביטוח לפי הפוליסה בגין אי כושר עבודה עבור החודשים 1.6.01-31.12.01 ו- 1.1.03-31.12.03 לרבות סכום הביטוח היסודי בסך של 50,000 ש"ח  ועוגמת נפש וכן הענקת פטור מתשלום פרמיות הביטוח החל מיום 1.6.01 ועד למועד פקיעת הפוליסה ביום 1.12.03 והשבת כל סכום ששולם על ידי התובע בגין התקופה הנ"ל.
כן עותר התובע לסעד הצהרתי בדבר תקפותה של הפוליסה וחלותה על הצדדים.