1. ראשיתם של ההליכים בתיק זה, בבקשה דחופה שהגישה התובעת בחודש יוני שנת 2007, במעמד צד אחד, ליתן צו מניעה זמני, האוסר על הנתבעים להיכנס לנכס מקרקעין או לעשות בו כל פעולה של בנייה או הריסה או כל פעולה לא חוקית אחרת [בש"א 4484/07] (להלן: "
הבקשה"). בו ביום ניתן צו ארעי כמבוקש, ונקבע דיון במעמד הצדדים יומיים לאחר מכן.
התביעה העיקרית הוגשה כשבוע לאחר מכן, בה עתרה התובעת לצו מניעה קבוע, האוסר על הנתבעים או מי מטעמם, לבצע עבודות בנייה ושיפוצים בנכס, להורות לנתבעים לסלק ידם מהנכס, וליתן פסק דין הצהרתי, לפיו אין לנתבעים או בני משפחתם או מי מטעמם, כל זכויות בנכס (להלן: "
התביעה").
2. מאז הדיון הראשון, התקיימו בבקשה מספר רב של דיונים, ברציפות, כולל ביקור במקום. הדיונים היו ארוכים, רצופים בהתנגדויות בעיקר של פרקליט התובעת, עו"ד ז' שרף, כללו חקירות ארוכות של בעלי הדין, הערות בלי סוף, והתנצחויות מיותרות לחלוטין. בנוסף, היו לא מעט דחיות, לבקשת הצדדים, שגם אם נדחו על ידי בית המשפט, זה לא הועיל, כי מיד הוגשו עוד בקשות, מנימוקים כאלה ואחרים, שטף ניירת. כל הצעה לעבור לדיון בתיק העיקרי, נדחתה ע"י פרקליט התובעת. ניכר היה שההליך הזמני הפך לשדה הקרב העיקרי, ובסופו של דבר, בכורח נסיבות במהלך אחד הדיונים בבקשה, הוחלט לערב את כב' סגן הנשיא, כב' השופט ש' פיינברג, האחראי על המדור האזרחי, ועל פי החלטתו הופסק הדיון בהליך הזמני, והדיון התמקד בתביעה [ראו עמ' 120- 121 בש"א 4484/07 החלטה מתאריך 7.5.08].
קשה לומר שההחלטה הנ"ל גרמה לצדדים להתייעל ולהביא לסיומו של המשפט, מהר ככל האפשר, למרות החלטות בית המשפט והמועדים שקבע. באופן שיטתי, גם בתיק העיקרי מצאנו בקשות שונות לתיקון כתבי טענות, בקשות להארכת מועד, חקירות ארוכות ומייגעות של מצהירים, התנצחויות אין ספור, התנגדויות במהלך חקירות, ועוד כהנה וכהנה, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בפרוטוקול החובק כשלוש מאות עמודים, ובתיקים השונים הנלווים לתיק העיקרי. הגשת הסיכומים התארכה אף היא מעל ומעבר, כאשר מדי פעם הוגשו שוב ושוב בקשות פרקליט התובעת למתן אורכה, כולן בהסכמה ולאחר מכן בקשות פרקליטי הנתבעים. ההחלטה להגשת סיכומים בכתב ניתנה בתום שמיעת העדויות, בתאריך
21.10.2009. סיכומי התשובה של פרקליט התובעת הוגשו לבית המשפט בתאריך
06.01.2011.
סיכומו של דבר, התנהלות התובעת הוכיחה כי לא אצה לה הדרך, למרות מהות ההליך והסעדים שביקשה. כל ניסיון של בית המשפט לייעל ולהביא לסיומו של ההליך בזמן סביר נועד לכישלון לאור התנהלות פרקליטה עו"ד שרף. תיק זה הוא מסוג התיקים הבודדים בהם קולו של בית המשפט כמעט ולא נשמע עד מתן פסק הדין. אין ספק כי מקום שמשפט נמשך זמן כה רב, הצדק מתמוסס.
3. העובדות הצריכות לעניין.
מדובר בנכס מקרקעין, הידוע כחלקה 15 בגוש 30125, בוואדי חילווה סילוואן ירושלים, עליו בית בן שתי קומות (להלן: "
הנכס" ולהלן: "
הבית"), ובית נוסף, בו מתגורר עם בני משפחתו, נתבע מס' 8 (להלן: "
סופיאן"), שהוגדר בתביעה כנתבע פורמאלי, מטעמים השמורים עם התובעת.
התובעת הינה עמותה שהתאגדה כדין ורשומה בישראל, קנתה את הנכס
כתפוס. היא רשומה בלשכת רישום המקרקעין בירושלים, כבעלת הזכויות בנכס, בשלמות, מתאריך
11.11.1996 [ת/4], אולם לא גבתה דמי שכירות מאף אחד מהדיירים שהתגוררו בו.
כל הנתבעים, לרבות סופיאן, הינם בני משפחה אחת, ילדיהם של אברהים פרג' ואשתו פטמה (להלן: "
אברהים" ולהלן: "
פטמה"). אברהים הלך לעולמו בשנת 1986. פטמה המשיכה להתגורר בבית לאורך השנים. היא לא צורפה כנתבעת. בשנת 2008, במהלך המשפט נפטרה. בני משפחת פרג' לדורותיהם, ובפרט הנתבעים נולדו וגדלו בנכס. ברבות השנים, חלקם של הנתבעים נישאו ועברו לבתים משלהם. פטמה התגוררה בקומה העליונה בבית, יחד עם מי מילדיה, ואילו בקומה התחתונה התגוררו מי מבני המשפחה, והמבנה שימש בזמנים מסוימים גם כמחסן, ומקום אחסון למספוא עבור הסוסים שהחזיק סופיאן בחצר. סופיאן מסוכסך עם בני משפחתו, מזה שנים רבות, התנהלו ביניהם הליכים משפטיים בבית משפט לענייני משפחה [ת/3], מעשי אלימות ותלונות הדדיות במשטרה. לעומת זאת, יש לו קשרים טובים עם התובעת.
עובר להגשת הבקשה, בוצעו עבודות שיפוץ בבית, בעיקר בקומה התחתונה, דבר שגרם לתובעת, לטענתה, להגיש את הבקשה והתביעה. יודגש, התובעת אינה מבקשת לפנות את סופיאן מהבית בו הוא מתגורר והמצוי אף הוא על הנכס, וכל הסעדים הינם נגד הנתבעים האחרים.
בהסכמה ניתן צו מניעה זמני עד למתן פסק דין בתביעה.
4. כתב התביעה קצר, לאקוני, כוללני וסתמי, בניגוד גמור לאריכות וסרבול ההתדיינות. אין בו פירוט עובדתי המבסס עילת התביעה נגד כל אחד ואחד מהנתבעים. העובדות המהוות את עילת התביעה, צריכות תיאור כל הפרטים הנוגעים לעניין, מה עילת הפינוי, מי ביצע עבודות בנייה, מי פלש וכיו"ב. אין הרצאת עובדות ברורה אלא טענות כוללניות מעורפלות כלפי כולם.
לטענת התובעת, "הנתבעים או מי מטעמם" פלשו לנכס, לאחר שפטמה אושפזה בבית חולים, אין להם כל זכויות, ועליהם לסלק ידם ממנו. בנוסף, "הנתבעים או מי מטעמם", החלו לבצע עבודות שיפוץ ובנייה בבית, בניגוד לחוק, ללא תכנון ופיקוח הנדסי, ומכיוון שמדובר בבית ישן, יש חשש שיגרם נזק ליסודותיו וליציבות המבנה כולו.
כמו כן, בפרשת התביעה לא נטענו עובדות, המבססות עילת פינוי בגין נטישת מושכר, בגין אי המשכת תשלום דמי שכירות, הפרת חוזה שכירות או אפילו צורך עצמי של הנכס עבור בעליו ונכונות להעמיד דיור חלופי, כל אותן טענות שפורטו בהרחבה בסיכומים.
5. בעלי הדין בכותרת פסק דין זה ובגוף פסק הדין מופיעים לפי סדר כתיבתם בכתב התביעה, ולא כפי שנרשם בסיכומי הפרקליטים.
נתבע מס' 1 (להלן: "
חאלד"), באמצעות פרקליטו עו"ד מוחמד דחלה, טען להגנתו כי אין כל עילת פינוי נגדו, הוא נולד, גדל וחי בבית, והתגורר בו,
עד לפני כעשר שנים. לו, לאימו אשר לא נתבעה בתביעה, וגם לנתבעים כולם או חלקם, יש זכויות של דיירים מוגנים בנכס בתור מי שהתגוררו בנכס כשוכרים עובר לתאריך 20.8.1968 על פי חוק הגנת הדייר. כמו כן, הם שילמו דמי שכירות לאורך כל השנים לבעלים הקודם של הנכס משפחת עבאס, ולא ידעו כלל שהנכס נמכר לתובעת. בבית עצמו לא בוצעו עבודות בנייה המחייבות היתר, ומדובר בעבודות צבע ושיפוץ פנימי בקומה הראשונה שם מתגורר נתבע מס' 2.
נתבעים 2, 3, 4, 6 (להלן: "
סנאן", "
רווידה", "
כותאר" "
חנאן"), באמצעות פרקליטם עו"ד צבי מנדל, טענו כולם כאחד, כי הם דיירים מוגנים בנכס על שתי קומותיו, הם גרים בו מאז היוולדם ועד עצם היום הזה, הם לא פלשו ולא אכלסו את הבית תוך זמן קצר כפי שנטען בתביעה, ואין כל עילת פינוי נגדם. כמו כן, הם שילמו דמי שכירות לאורך כל השנים לבעלים של הנכס משפחת עבאס, ולא ידעו כלל שהנכס נמכר לתובעת.
עוד צוין בכתב ההגנה, ש
חנאן הינה תושבת ארה"ב, ומגיעה לארץ לצרכי ביקור משפחתי. העבודות שביצע סנאן בקומה התחתונה, כוללות החלפת ריצוף וצבע, אינן דורשות היתר ולא פיקוח הנדסי, לא מסכנות את המבנה, והיו דרושות לשם אחזקה ושימוש סביר בנכס. אין גם כל קשר בין השיפוץ בתוך הדירה התחתונה לבין העובדה שפטמה חלתה ואושפזה. מכל מקום, הדירה העליונה לא נותרה ריקה מכיוון שהילדים גרו בה לפני מחלת האימא ואף לאחריה.
נתבעים 5, ו-7 (להלן: "
מייסון" ו"
יוסרה") לא הגישו כתב הגנה, למרות שקיבלו את כתב התביעה כדין, והתובעת ביקשה ליתן נגדם פס"ד בהעדר הגנה.