פסק-דין בתיק ת.א 624/01

עניינה של תובענה זו בבקשה להצהיר על בטלותו של מוסד "משפט החברים" באגד, ולמיצער, להצהיר על בטלותו של משפט החברים שנערך לתובע.

העובדות הצריכות לעניין

1.         התובע הוא חבר בנתבעת (להלן: " אגד") מיום 1.6.74, ומרבית שנות עבודתו עבד כנהג. לטענת אגד, בעקבות ביקורת סמויה של מחלקת ביקורת דרכים שנערכה לתובע במהלך החודשים 1/98 - 3/98, נמצא שהתובע מכר מספר פעמים כרטיסי נסיעה משומשים לנוסעים או לא מסר להם כרטיסים ושלשל את הכספים לכיסו. בנסיעה ביום 10.3.98, לאחר שהתובע נצפה על ידי המבקרים הסמויים כשהוא מוסר כרטיסים משומשים לנוסעים, הורד התובע מהאוטובוס והובא בפני ועדת הפיקוח כדי למסור גרסתו בקשר לחשדות כלפיו. עוד באותו יום הושעה התובע מעבודתו על ידי מר אריק פלדמן, שבאותה עת כיהן כמנהל אגף הפנים של אגד באיזור הצפון וכסגן יו"ר המזכירות.

ביום 15.3.98 הוחלט במזכירות אגד לאשר את השעיית התובע מעבודתו עד לגמר ההליכים המשמעתיים כנגדו בפני משפט החברים של האגודה. עובר להגשת התביעה המשמעתית כנגד התובע, פנתה אגד וקיבלה אישור היועץ המשפטי לממשלה להגשת התביעה, כנדרש בסעיף 269 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

2.         כנגד התובע הוגש כתב תביעה שכלל 20 מקרים של מעשי אי יושר, לפי סעיף 113 לתקנון משפט החברים של אגד (נספח ד' לתצהיר גולד). לאחר מכן, תוקן כתב התביעה, ומספר האישומים צומצם ל-16 מקרים. לטענת גולד, שקיבל לידיו את התיק לצורך ניהול התביעה מטעם אגד וניהל בפועל את ההליך כנגד התובע (להלן: " גולד"), הוא החליט לבטל  מקצת האישומים, לאחר שנוכח לדעת שחלק מהעדים אינם בארץ.

התובע, שלא היה מיוצג, כפר באישומים המיוחסים לו בכתב התביעה. נשמעו ראיות והדיון בבית הדין התארך והשתרע על פני 67 ישיבות ו-1,314 דפי פרוטוקול. נקדים ונציין כי הסיבה להתארכות ההליכים שנויה במחלוקת בין הצדדים.

ביני לביני, הגיש התובע ביום 15.5.2001 את תביעתו דכאן, ובה עתר לסעדים ההצהרתיים שיפורטו להלן. הצדדים הגיעו להסכמה דיונית לפיה יותלה הדיון בעניינו של התובע, עד למתן פסק דינו במשפט החברים.

3.         ביום 10.2.2003 ניתן פסק הדין במשפט החברים (להלן: " פסק הדין"). פסק הדין משתרע על 20 עמודים מודפסים בצפיפות, והשורה התחתונה בו היא, שהתובע ביצע מעשי מרמה ואי יושר כלפי האגודה. בחלק מהאישומים, שמונה במספר, זוכה התובע מחמת הספק. בית הדין של משפט החברים, השית על התובע קנס בסך של ששה חודשי משכורת והוצאות בשיעור של שני חודשי משכורת, והמליץ בפני ההנהלה להוציא את התובע מהאגודה. 

על פי תקנונה של אגד, רשאי התובע לערער על פסק הדין בפני דרג ב' של משפט החברים, אלא שהתובע הודיע שהוא מוותר על זכותו זו. לאור זאת, החליטה מזכירות אגד ביום 30.3.2003 להעביר את עניינו של התובע לדיון בפני ההנהלה, וזו החליטה בישיבתה מיום 27.4.2003 לאמץ את החלטות משפט החברים ולהמליץ בפני אסיפת המורשים להוציא את התובע מהאגודה.

אסיפת המורשים טרם התקיימה, לאחר שאגד נעתרה לבקשת ב"כ התובע להשהיית המשך ההליכים, כל עוד עניינו תלוי ועומד בבית משפט זה.

הסעדים ההצהרתיים שנתבקשו על ידי התובע

4.         בכתב התביעה עתר התובע למתן סעד הצהרתי כלהלן:

( - ) כי משפט החברים כפי שהוא מגולם בתקנוני אגד, בנוהליה ובנוהגיה הוא פסול ובלתי חוקי.

( - ) לחילופין, כי אגד אינה זכאית להעמיד חברים למשפט חברים בהאשמות מעין-פליליות לפי סעיף 113 לתקנון משפט החברים.

( - ) לחילופי חילופין, כי משפט החברים שנערך לתובע בטל ופסול נוכח הפגיעה בזכויות יסוד, לרבות הזכות לקניין, לחופש העיסוק, לשם טוב ולמשפט הוגן וצודק.

אקדמות מילין

5.         תצהירי עדות ראשית של התובע וסיכומיו כמים לים מכסים, אינם מותירים אבן על אבן במסעו של התובע לקעקע מהבסיס עד הטפחות את מוסד משפט החברים בכלל ואת המשפט שנערך בעניינו בפרט. התובע פתח בהתקפת מצח על הפוליטיזציה ועל משטר הסיעות באגד, הצביע על הליקויים המובנים בתקנון משפט החברים, והתייחס פרטנית לכל אחד מהשופטים ולכל ראיה ונושא שהועלו במשפטו.

התובע התייחס בתצהירו לנושאים ולפרשיות שונות שאינם קשורים למשפטו, לרבות משפטים שנערכו לאחרים שנים קודם לכן, ועתר לזמן 14 עדים שאינם שבשליטתו. לשיטתו של התובע, אם פלוני אמר במשפט חברים שנערך לאלמוני אמירה מסויימת, אותה אמירה כבר הופכת לעובדה מוכחת, וזו בתורה משמשת בסיס לעובדות ולטענות נוספות. לאור זאת, עתרה אגד למחיקת חלקים בתצהיר, או לאפשר לה להרחיב היריעה על מנת לסתור טענות התובע.

בהחלטתי מיום 5.12.04 (בש"א 13310/04) עמדתי על כך שעל בית המשפט לתחום את הפלוגתאות ואת מסכת הראיות, שאם לא כן, אין לדבר סוף. זאת, בדומה לכלל של סופיות תשובות העד בעניינים צדדיים, כלל שנועד למנוע התפרסות הדיון באופן שאין לו שיעור, לא למעלה, לא למטה ולא לצדדים. אילו נדרשתי לכל הסיפורים, הרכילויות הטענות והמשעולים הצדדיים אליהם הוליך התובע, היה על בית המשפט לצלול לעומקם של הליכים שהתנהלו בעניינו של פלוני ולשמוע ראיות על העניינים שנדונו שם, בבחינת ניהול משפט בתוך משפט בתוך משפט. בדרך זו, ספק בעיני אם ניתן היה לסיים את המשפט ביום מן הימים.