פסק-דין בתיק ת.א. 59165/01

בפני ערעור על החלטת כבוד הרשמת עפרון אריאלה מיום ה - 20/03/05 ואשר ניתנה בבש"א 190503/04.

בהחלטתה קבעה כבוד הרשמת עפרון כי צו העיקול הזמני שניתן כנגד המשיב מבוטל.

נימוקי המערער:

1.         שגה בית המשפט הנכבד, בהתעלמו מן הראיות המוצקות שהובאו בפניו כגון, חוו"ד גרפולוג שמונה על ידי בית המשפט ואשר קבע כי התחייבות המוכרים אשר חתימתם אומתה לכאורה על ידי המשיב כלל לא נחתמה על ידם, שטר המשכנתא לטובת בנק משכן בעסקה נוגדת נחזה להיות בחתימת המשיב, הסכם ההלוואה והערבות שהמשיב אינו מתכחש אליו, ותדפיסי חשבון ההלוואה המהווים ראיה לכאורה לנכונותם.

2.         שגתה כבוד הרשמת, עובדתית בקובעה כי התביעה הוגשה מבלי שצורף תדפיס חוב, דבר הנסתר לאור כתב התביעה המפנה  אל נספח ה'.

3.         טעתה כבוד הרשמת כאשר התבססה בהחלטתה על הטענה כי המבקש לא בדק את עניין רישום המשכנתא לאורך שנים, שעה שאין עליו כלל חובה כאמור לא מכוח חוק ובפרט לאור תניות ההסכם המטילות חובה זו על הלווים.

4.         שגתה כבוד הרשמת עת התעלמה מהחלטת כבוד השופט יפרח בדבר טענת ההתיישנות שהועלתה בבקשה לסילוק על הסף של התובענה.

5.         טעתה כבוד הרשמת בהתעלמה מכך שהמשיב עצמו והנתבעים כולם אינם מכחישים את מהות התביעה אלא עיקר טענתם הנה טענת פירעון וכידוע, טענת פירעון משנה את נטל הראיה.

6.         שגתה כבוד הרשמת כאשר לא דנה בטיעוני המבקש כי אי מתן צו העיקול יכביד על ביצוע פסה"ד אם ינתן בתביעה העיקרית.

נימוקי המשיב:

1.         לעניין עילת התביעה הראשונה, הרי שנטען לאורך זמן כי המדובר בזיוף ומכל מקום עילה זו נתיישנה.

2.         מסקנותיה של כבוד הרשמת מתבססות על העובדות שהוצגו בפניה ועל חקירת הצדדים ובעיקר על עדותו של נציג הבנק המערער אשר לא עלה בידו להציג אף לא שמץ של ראיה ואף לא מסמך אחד וזאת כעולה מעדותו.

3.         צדקה כבוד הרשמת במסקנתה כי "מאחר ובדיון שהתנהל בפני נוצר סדק עמוק בצדקת התביעה", וכי המערער לא עמד בתנאי הנדרש לצורך הטלת עיקול זמני ולכן לא דנה כלל בעניין ההכבדה על ביצוע פסק הדין.

דיון והכרעה

עיקר השגותיו של המערער מופנות כלפי החלטת כבוד הרשמת עפרון כי המערער לא עמד בנטל להבאת ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת תביעה.

עת מבקש בעל דין כי בית המשפט יטיל צו עיקול זמני על נכסי הזולת עליו לעמוד בדרישות תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד 1984, ק"ת 4685 (להלן: ה" תקנות"), ודרישת תקנה 374 לתקנות.

חלק ניכר בהחלטת כבוד הרשמת עפרון מופנה כלפי הזמן שלקח למערער להגיש את תביעתו וכן כלפי טענת ההתיישנות. לאור החלטת כבוד השופט יפרח בבש"א 159080/04 כי אין מקום לסילוק התובענה על הסף מחמת התיישנות " בשלב זה "  סבור אני כי אין ספק שטענת ההתיישנות ראויה להתברר אך כל עוד מחלוקת זו בעניין טענת ההתיישנות לא באה לסיומה בהליך העיקרי אין מקום להתייחסות אליה בהליך ביניים זה.

עיינתי בתיק המשפט ואכן מצאתי כי לכתב התביעה צורף תדפיס הבנק אשר מצביע על יתרת חובה  לסילוק בסך של 91,161.26 ש"ח .(נספח ה' לכתב התביעה).

עילת התביעה כלפי המשיב, שניים הם. האחת, בגין אי רישום המשכנתא על פי התחייבות המשיב במסמכים בכתב, והשנייה, בגין ערבותו של המשיב להלוואה נשוא התובענה.

רישום משכנתא על פי התחייבות המשיב

המשיב טוען כי עד לעצם יום זה המערער לא ניסה לסתור את טענתו בגין זיוף. המערער מפנה לכתב ההתחייבות החתומה ע"ש המשיב בצרוף חותמתו כעורך דין, וכן מפנה לשטר המשכנתא שניתן לטובת בנק משכן בעסקה נוגדת באותו נכס.