פסק-דין בתיק ת.א 1397/00

1.      בפני תביעה כספית, שהגישה י.תדמור חברה לבנין בע"מ (להלן: " תדמור"), שהינה חברה קבלנית, נגד מדינת ישראל ובית חולים לגליל המערבי-נהריה (להלן: " ביה"ח"; להלן ביחד: " הנתבעים") בסך של 1,886,170 ש"ח, זאת בניגוד וחרף הסכם הפשרה שהושג בענין זה בין הצדדים.

2.      בהחלטתי מיום 8.7.02 קבעתי כי בשלב ראשון יישמעו ראיות רק לגבי שאלת תוקפו או אי תוקפו של הסכם הפשרה עליו מסתמכים הנתבעים בהגנתם, ולגבי הטענה כי הסכם זה הופר על-ידי הנתבעים. החלטתי כך שכן אם יקבע שאין ממש בטענת התובעת בענין זה הרי שדין התביעה להידחות ללא צורך בבירור הטענות האחרות שהועלו על-ידי התביעה.

3.      הרקע הרלוונטי לתביעה:

                     א.         בין הצדדים נחתמו במהלך השנים 1998 ו- 1999, 7 הסכמים, לעבודות שונות של בניה ושיפוץ, בהן התחייבה תדמור לבנות קומה נוספת במחלקת הילדים בביה"ח וכן לבצע עבודות שונות של בניה ושיפוץ במחלקת ילדים, במבנה של מרפאות החוץ ובמתחם הכניסה הראשית לביה"ח.

לטענת תדמור, חרף העובדה שהיא סיימה לבצע את כל העבודות שהיה עליה לבצע, הנתבעים לא שילמו לה את כל הכספים המגיעים לה. כך לטענתה היה בכל שבעת ההסכמים. לטענתה, החוב של הנתבעים אליה עמד על סך של כ- 2 מליון ש"ח.

                     ב.         תדמור טוענת כי לאחר שהנתבעים איחרו בתשלום הכספים המגיעים לה על-פי ההסכמים למעלה מחצי שנה, היא נקלעה לבעיה כספית תזרימית, עד כדי חילול המחאותיה, ולכן נאלצה לחתום על הסכם הפשרה.

                      ג.          ואכן - ביום 11.7.00 נחתם בין תדמור לבין הנתבעים הסכם פשרה המתייחס לכל שבעת ההסכמים הכלולים בתביעה. בהסכם הפשרה נקבע כי לתדמור ישולם סכום סופי של 200,000 ש"ח בתוספת מע"מ, כאשר סכום זה יהווה תמורה סופית ומלאה בגין העבודות בשבעת ההסכמים הללו. בהסכם הפשרה סוכם כי הסכום הנ"ל ישולם לתדמור " עם מסירת מסמך היעדר תביעות עבור כל חוזה בנפרד".

                     ד.         בהתאם להסכם הפשרה, חתמה תדמור על שבעה מסמכי היעדר תביעות ביחס לכל אחד משבעת ההסכמים (להלן: " כתבי הויתור").

                     ה.         הסכום של 200,000 ש"ח בתוספת מע"מ הועבר לתדמור ביום 14.7.00.

                      ו.          לטענת תדמור, הסכם הפשרה נחתם בנסיבות של לחץ כלכלי בלתי סביר, כפייה ועושק, נסיבות אשר מנעו כל שיקול כלכלי והגיוני מצידה, ומשכך טוענת תדמור כי יש להצהיר על כך שהסכם הפשרה בטל ומבוטל.

עוד טוענת תדמור כי עקב המצב הכספי הקשה אליו נקלעה בשל מחדלי הנתבעים והפרות ההסכמים על ידם, והיות והיא הייתה זקוקה להעביר עוד באותו היום, לבנק, סכום של לפחות 200,000 ש"ח, על-מנת למנוע מעצמה נזק בלתי הפיך עד כדי חדלות פרעון וחשבון מוגבל, היא נאותה לחתום ביום 12.7.00 על כתבי הויתור שהוכנו על-ידי הנתבעים.

                      ז.          כטענה נוספת וחלופית , טוענת תדמור, כי מאחר והסכום שנקבע בהסכם הפשרה הועבר לה רק ביום 14.7.00 ולא מיד עם החתימה על המסמכים (לטענתה ביום 12.7.00), קרי, באיחור של יומיים, הרי שיש לראות בכך הפרה יסודית של ההסכם, המשחררת אותה מהסכם הפשרה.

4.      הנתבעים טענו בהגנתם כי משתדמור חתמה על הסכם הפשרה ועל כתבי הויתור, ומשהיא קיבלה לידיה את כל הכספים מכוח הסכם הפשרה - מנועה ומושתקת היא מלטעון כעת כנגד הסכם הפשרה.

כן, טענו הנתבעים כי תדמור יצרה בהתנהגותה מצג שעל בסיסו הם שינו את מצבם לרעה. שינוי זה לרעה בא לידי ביטוי בכך שהם שילמו לתדמור כספים ואף נשאו בנטל השלמת כל העבודות נשוא ההסכמים שלא בוצעו על-ידי תדמור ו/או לא בוצעו כהלכה, ובכל הנזקים שתדמור גרמה להם במעשיה ובמחדליה המפרים.

עוד טוענים הנתבעים בהגנתם כי תדמור הפרה הפרות בוטות ויסודיות את ההסכמים שנחתמו עימה, לא ביצעה את העבודות נשוא ההסכמים כלל ו/או לא השלימו את העבודות ו/או לא השלימו אותן במועד ו/או לא ביצעה את העבודות בטיב, מהסוג ובמועד בו התחייבה, תוך שהיא מסבה הן לבית החולים והן לציבור החולים נזק כבד.