פסק-דין בתיק תק 8070/01

  זוהי תביעה לתשלום פיצוי על פגיעה נפשית בתובעת עקב מציאת חרקים בצלחת סלט שהוגהשה לה ע"י הנתבעת במסעדה של הנתבעת בהרצליה פיתוח

  התובעת טוענת בכתב התביעה שהוגש ביום 1/7/01 כי בתאריך 21/4/01 התארחה בבית הקפה של הנתבעת עם שתי חברותיה , והזמינה סלט יווני . תוך כדי אכילת הסלט הופתעה התובעת לגלות כי בתוך הסלט והרוטב רחשו בחשו להם כל מיני חרקים שונים , דבר שגרם לתובעת להלם ולהרגשת בחילה .

  התובעת תבעה פיצוי על אותה הרגשת הלם ובחילה סכום של4000 ש"ח

   הנתבעת הגישה כתב הגנה בו הכחישה מכל וכל את  עובדת הימצאו של חרק כלשהוא בסלט, ולחילופין אם נמצא כזה הרי שהוא הגיע לתוך הסלט לא מתוך המסעדה והמטבח של הנתבעת אלא מן האויר , שכן התובעת וחברותיה, ישבו בחוץ ולא בתוך המסעדה

   פסק דין שניתן בהעדר התיצבות של הנתבעת בוטל על פי בקשתה , לאחר שזו הפקידה עלפי החלטת בית המשפט את הסכום של 2500 ש"ח בקופת בית המשפט

  ביום 11/4/02 התקיימה ישיבה, בה חזרה התובעת על טענותיה אשר בכתב התביעה ונחקרה עליהם . בחקירה הנגדית אישרה התובעת כי אכן היא וחברותיה ישבו במתחם בית הקפה ולא בתוך המבנה , וחזרה והדגישה כי החרקים היו בתוך הסלט מתים

  לתמיכה בגרסתה הביאה התובעת את חברתה קרן דבח עדת התביעה  מספר 2, שאמרה שהיא בשלב מסוים הלכה לשירותים , חזרה ,וחברתה תוך כדי אכילה ,פתאום התובעת התחלחלה והראתה לה את החרקים בתוך הסלט ,היו הרבה מאד חרקים קטנים מעופפים כאלה צפו בתוך הרוטב של הסלט . וציינה כי התובעת הספיקה לאכול הרבה ולכן היא הזדעזעה

  עדותה של התובעת נשמעה בוטחת, ומהימנה, אך בענין השאלה אם החרקים צנחו בתוך הסלט מן הויר בגלל שישבה במתחם החיצוני של המסעדה , או הם הגיעו לשולחנה בתוך הסלט מתוך המטבח, נראתה מהורהרת ומהוססת

  עדותה של העדה קרן דבח , אינה מתיחסת לשלב של תחילת אכילת הסלט ע"י התובעת , אלא שהיא חזרה , ולפתע התובעת התחלחלה לדבריה.

   אומנם התובעת הקימה ראשית ראיה על אמיתות טענותיה, והרימה ולו במעט , את הנטל הראשוני המוטל עליה להוכיח את תביעתה . במעט אמרתי . תביעתה עמדה כלוח פח המתנדנד בזוית של 88 -92 מעלות , דחיפה קלה לכאן מפילה אותו ימינה , דחיפה קלה לכאן מפילה אתו שמאלה .

  היה על ההגנה לגרום לדחיפה קלה כדי להפיל אותו לטובתה . דחיפה זו לא סופקה

   התובעת והעדה שלה אמרו כי דברו עם המלצרית , זו הרגישה לא בנוח נוכח מה ששמעה, בקשה מן התובעת והעדה להיכנס פנימה ( לא הוסבר לי מדוע, האם כדי למנוע ויכוח קולני אותו ישמעו יתר לקוחות המסעדה, או כדי שלסלט הבא לא יפלו חרקים מן האויר ) , המלצרית פנתה אל  בעל המשמרת, עד ההגנה  , וזה לא יצא אל המקם בו ישבו התובעת וחברותיה, והמלצרית חזרה עם שלושה סלטים נוספים שלא הוזמנו

   מנהל המשמרת כאמור לא יצא לבדוק את התלונה. ובמקום זאת שלח עם המלצרית שלו שלוש מנות סלט חדשות. ניתן לצפות מבעל מסעדה ששומע כזו תלונה נגד הסלט שלו כי יואיל ויגש את הלקוח לשמוע מה בפיו. ואם הלקוח צודק , לנסות לרצות אותו. אם הוא לא צודק , אין מנהלה משמרת חייב לו דבר

   עצם העובדה כי בעל המשמרת - עד ההנגה- שלח שלוש צלחות חדשות עם המלצרית, בלי לבדוק את טענות התובעת- נותנת משקל , ולו משקל נוצה, לגרסת התובעת

  בפני העיד אותו בעל משמרת , מר בני וולף , אשר לא שמע את טענות התובעת וחברותיה, לא בדק בעצמו את גרסתן בתוך המסעדה, ולא טען בפני התובעת בו במקום, כי החרקים נחתו בצלחת מן האויר בחוץ

  מאידך אותה מלצרית אשר ערכה את המפגש הראשון עם התלונה של התובעת, לא זומנה למתן עדות, גם לא נטען בפני כי היא הפסיקה לעבוד במסעדה, וכי הנתבעת ניסתה לזמן אותה אך אינה מוצאת אותה. מחדל זה מוסיף עוד משקל , ולו משקל פרפר, אל גרסתה של התובעת

   מי שהעיד בפני לא ראה את הסיטואציה, ומי שכן ראה אותה לא העיד בפני. נמצא כי גרסתה של הנתבעת לא הוכחה , וכי זו לא נתנה את הדחיפה הקלה כדי להטות את כפות המאזניים לטובתה .

  משקלן המצטבר של עדות התובעת, העדר זימון המלצרית, והודאתו של עד ההגנה בשורה 24 לעמוד 2 , שהיה בסלט " מין חרק שעף באויר , והוא היה מונח בצד של הצלחת "  עדיף על הכחשתה הסתמית של הנתבעת.

  אני מקבל את התביעה