פסק-דין בתיק תק 7394/02

בפני תובענה לתשלום שכר טרחת עורך-דין בסך של 3,817 ש"ח.

התובעת, עו"ד במקצועה, ייצגה את הנתבעת בערעור שהוגש לבית-הדין לעבודה, על החלטת המוסד לביטוח לאומי, שדחה את תביעת הנתבעת לתשלום דמי אבטלה.

בין התובעת לנתבעת נחתם הסכם שכר טרחה שצורף כנספח א' לתביעה.

על-פי ההסכם, התחייבה הנתבעת לשלם לתובעת סך של 2,000 ש"ח בתוספת מע"מ, עבור לימוד התיק והכנתו, ובנוסף ישולם שכר על-פי אחוזים מסכום הפשרה או סכום פסק-הדין.

לענייננו  רלבנטי הסעיף הקובע, כי שכר הטרחה, במקרה של פשרה, לאחר הגשת התביעה, יהא בשיעור של 15% מהסכום שיתקבל.

בסעיף 6 להסכם נאמר, כי בנוסף לסכומים האמורים ישא הלקוח גם בהוצאות "כגון: אגרות, הוצאות נסיעה והוצאות אחרות".

בשולי ההסכם ולאחר פירוט תנאיו, מופיעה התחייבות בנוסח הבא:

"אני הח"מ מאשר כי קראתי את האמור לעיל ומתחייב לשלם את שכ"ט עו"ד כפי שנקבע בהסכם זה במלואו, אף במקרה של פשרה או באם יופסק הטיפול לפי דרישתי. כמו-כן אני מסכים בנוסף לכך שכל סכום שיפסוק ביהמ"ש או כל טריבונל  אחר כשכ"ט והוצאות, יועברו לעו"ד סעאתי עדנה, בנוסף לשכ"ט האמור לעיל."

לאחר הגשת התביעה ודיונים בבית-הדין לעבודה, הכיר המוסד לביטוח לאומי בזכאותה של הנתבעת לדמי אבטלה והודעה על כך נמסרה ע"י המוסד לביטוח לאומי, לבית-הדין האזורי לעבודה ביום 21.2.02.

בעקבות ההכרה בתביעה, שילם המוסד לביטוח לאומי לנתבעת, סך של 8,859 ש"ח.

לאחר ההכרה העקרונית בזכאותה של הנתבעת לדמי אבטלה, נותרה מחלוקת על גובה הסכום המגיע לה, אך בשלב זה נתגלעו חילוקי דעות בין התובעת לנתבעת והתובעת התפטרה מייצוגה של הנתבעת.

התובעת מבקשת לחייב את הנתבעת בתשלום שכר טרחתה עפ"י החישוב הבא :

א.                              15% בצרוף מע"מ מהסכום שנתקבל מהמוסד לביטוח לאומי

בסך של 8,859 ש"ח ובסה"כ - 1,329 ש"ח בצרוף מע"מ                                   1,568 ש"ח

ב.                               סכום ההוצאות שנפסק ע"י בית-הדין לעבודה בסך כולל של         878  ש"ח

ג.                                שכ"ט בגין חמישה מכתבי התראה ששלחה התובעת לנתבעת       1,031 ש"ח

ד.                               הוצאות בגין צילומים, נסיעות, ביול דואר ופקסים                                    264  ש"ח

סה"כ   3,741 ש"ח

בפי הנתבעת טענות שונות באשר לדרך טיפולה של התובעת בתביעה, אך משאין בפני תביעה שכנגד, אין מקום לדון בשאלות אלה.

השאלה היחידה העומדת לדיון בפני היא חבותה של הנתבעת לתשלום שכר טרחתה של התובעת, מכח הסכם שכר הטרחה.