פסק-דין בתיק ת"ק 53983-02-13

בתאריך 29.1.13, בצומת הרחובות שד' רוטשילד - דרך ההגנה שבחיפה, התרחשה תאונת דרכים בין רכב התובע הנהוג על ידו ובין רכב הנתבעת הנהוג על ידה.

אין חולק כי התאונה ארעה כאשר הנתבעת הגיעה לצומת מכיוון שד' רוטשילד לכיוון דרך ההגנה וביקשה לבצע בכביש פניית פרסה שמאלה ואילו התובע הגיע לצומת מאותו כיוון וביקש לפנות בו שמאלה ולנסוע לכיוון כללי תל אביב.

הנני מקבלת כמהימנה עליי לחלוטין את גירסתו של התובע על אופן קרות התאונה ודוחה מכל וכל את דברי עדותה של הנתבעת, בקובעי כי לא העידה אמת בביהמ"ש.

הנני מקבלת וקובעת כי לפני כניסת הרכבים לצומת עמד התובע בנתיב השמאלי הקיצוני ואילו הנתבעת עמדה בנתיב שמימינו.

לאחר שהאור ברמזור התחלף והרכבים החלו בנסיעה אל תוך הצומת, תוך פניה שמאלה, החלה הנתבעת לבצע פניית פרסה שמאלה, תוך שהינה חוסמת את אפשרות המשך דרכו של רכב התובע וזה פגע עם הפינה הקדמית ימנית של רכבו בדופן האחורי שמאלי של רכב הנתבעת.

הנני קובעת כי גירסתה של הנתבעת, כאילו נכנס התובע לצומת מהנתיב הימני ואילו היא עצמה נכנסה לצומת מהנתיב השמאלי, ביקשה לעשות את פניית הפרסה שמאלה, אך הנתבע עקף אותה משמאל ו"חתך" את דרכה - אינה אפשרית כלל וכלל וזאת בהתחשב בתנאי הדרך, כפי שבאו בפני ביהמ"ש.

מהתצלומים של מקום קרות התאונה, כפי שהוגשו לביהמ"ש, עולה כי בצידו השמאלי של הנתיב השמאלי הקיצוני מצויה גדר ברזל בנויה, המתמשכת עד אל הכניסה לצומת.

משמע, אם הנתבעת נסעה בנתיב זה ופנתה בו שמאלה, כדי לבצע את פניית הפרסה, לא יכול כל רכב אחר להידחק בין רכבה שלה ובין הגדר ולהגיע אל הדופן השמאלי של רכבה, הוא הדופן שנפגע בתאונה.

מכל מקום, הנתבעת כלל לא ראתה את התובע קודם לתאונה ועדותה בדבר אופן כניסתו לצומת הינה בבחינת ניחוש בלבד.

זאת ועוד, גם אם הייתי מקבלת כמהימנה עליי את גירסת הנתבעת על אופן כניסתה לצומת, הייתי קובעת כי היא שאחראית לקרות התאונה ולתוצאותיה.

כל זאת, כאשר ביקשה לבצע את פניית הפרסה שלא כדין.

עפ"י קביעות התקנה 44 לתקנות התעבורה, לא יבצע נהג פניית פרסה אלא בנסיבות שאין בהן הפרעה לתנועה או סיכון לעוברי דרך.

עפ"י קביעות התקנה 43(א) לתקנות התעבורה, על נהג רכב המבקש לפנות שמאלה להתחיל את פנייתו מכביש חד סטרי, כאשר רכבו נמצא בצד שמאל של הכביש ועפ"י קביעות תקנה 43(ב) לתקנות התעבורה, עליו להיכנס לכביש, לנתיב השמאלי ביותר שבכיוון הנסיעה (מבלי שהינו מבצע קשת רחבה).

בענייננו, אף לטעמה של הנתבעת, לא ראתה כלל את רכב התובע לפני התאונה ואף ביצעה את פניית הפרסה בקשת רחבה ביותר, כשהינה נכנסת עם רכבה כמעט עד למרכז הצומת ורק אחר כך מבקשת לפנות בו שמאלה.

כאמור, בעשותה כן, לא בדקה כלל את מצב התנועה המגיעה מאחוריה ואם בסטייתה כך שמאלה, ממרכז הצומת, אינה חוסמת את אפשרות המשך דרכו של רכב אחר, שצפוי כי ייכנס לצומת בעקבותיה ויבקש לפנות בו שמאלה.

על בסיס כל האמור לעיל, הנני קובעת כי הוכחה נהיגתה הרשלנית וחסרת הזהירות של הנתבעת ואחריותה לקרות התאונה ולתוצאותיה.

הוכח כי בתאונה נגרמו לרכב התובע נזקים בסך של 5,974 ש"ח וירידת ערך בסך של 1,042 ש"ח, כנקבע בדו"ח השמאי, שלא נסתר.

כן נשא התובע בשכ"ט השמאי בסך של 1,288 ש"ח.

בסה"כ 8,304 ש"ח.