לפני תביעה לתשלום פיצויים בטענה לרשלנות במתן טיפולי פיזיותרפיה באמצעות אלקטרודות חשמליות, ואשר גרמה לתובעת כוויות, כאב וסבל.
1. התובעת, ילידת 1944, הופנתה לקבלת טיפולי פיזיותרפיה במכון פיזיותרפיה (להלן: "המכון") אשר מפעילה הנתבעת ברמת-גן. התובעת סבלה מכאבי גב והגיעה למכון ביום 15.10.10 לשם קבלת טיפול במכשיר המכונה "אינטרפרנשיאל", טיפול אשר במהלכו מונחות 4 אלקטרודות בואקום ודרכן מוזרם זרם חשמלי לעוצמה אשר ניתנת לכיוון ולפרק זמן אשר נקבע באמצעות טיימר.
2. את הטיפול בתובעת ביצעה עובדת הנתבעת, גב' עינת קובי למפרט (להלן: "המטפלת"). המטפלת חיברה את המכשיר לגב התובעת, כיוונה את עוצמת הזרם החשמלי וכן כיוונה את הטיימר כך שהטיפול ימשך 20 דקות. בתום הטיפול, הלינה התובעת על צריבה ונוכח שלפוחיות באזור המטופל, הונחה על גבה של התובעת כרית קרה (cold pack) והתובעת שוחררה לביתה.
3. לטענת התובעת, כבר במהלך הטיפול היא הרגישה צריבה בגבה וניסתה להזעיק את המטפלת, אך קריאותיה לא נענו. גם בחלוף 20 דקות פעולת המכשיר לא הגיעה המטפלת אלא רק כ- 25 דקות לאחר תום הטיפול (45 דקות מתחילת הטיפול) ובו במקום התנצלה על הכוויות שנגרמו לתובעת. בלילה שלאחר הטיפול סבלה התובעת מכאבים עזים, בבקר פנתה מיידית לקבלת טיפול במרפאה וכך נאלצה להישאר בביתה כשבוע ימים כשהיא סובלת מכאבים ולהימנע משהייה בשמש במשך כחדש לאחר מכן. התובעת טוענת כי הנתבעת התרשלה במתן הטיפול ועותרת לחיוב הנתבעת בפיצויים בסך 30,000 ש"ח.
4. בדיון אשר התקיים בפני היום חזרה התובעת על טענותיה וכן העידו מטעם הנתבעת המטפלת וגב' טלי ברזילי, סגנית מנהלת המכון.
5. לטענת הנתבעת בכתב ההגנה, יש לסלק התביעה על הסף שכן היא איננה נתמכת בחוות דעת רפואית אף שהיא מתבססת על טענה שברפואה.
טענה זו מתעלמת ממהותו של ההליך המתברר בבית המשפט לתביעות קטנות. בהתאם לסעיף 62 בחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, בית המשפט לתביעות קטנות איננו קשור לסדרי הדין הנוהגים בבית משפט אחר ורשאי לקבל ראיות אף אם לא היו קבילות בבית משפט אחר. הוראות אלו פוטרות תובעים מהחובה לתמוך טיעוניהם בדרך בה מתבררות תביעות אזרחיות בבתי משפט ובמטרה לפשט את ההליך ולהגיע להכרעה מהירה. המקרה שבפני איננו מעלה סוגיה סבוכה מתחום הרשלנות הרפואית, איננו כרוך בבירור עובדות רבות או מורכבות וממילא שאין באי הגשת חוות דעת רפואית משום הצדקה לדחיית או מחיקת התביעה.
6. לטענת הנתבעת, בתחילת הטיפול ניתנו לתובעת הסברים אודות אופן ביצוע הטיפול ולרבות האפשרות הנתונה בידה לשלוט בעוצמת המכשיר באמצעות סיבוב כפתור הנמצא על לוח המכשיר בסמוך למיטת הטיפולים. עוד טוענת הנתבעת כי הטיפול ארך כ- 20 דקות, כי במהלך הטיפול לא הלינה התובעת כלל על בעיה ובסיום הטיפול הבחינה המטפלת בשלפוחיות קטנות אשר טופלו במקום. על רקע טיעון זו סבורה הנתבעת שהתביעה טורדנית, חסרת תום לב ומבטאת ניסיון להתעשרות על חשבון הנתבעת.
למקרא טענות אלו של הנתבעת, אין מנוס מהמסקנה שהנתבעת כלל לא עשתה ניסיון של ממש, ודאי לא ניסיון כן, לברר את העובדות כהוותן, שכן התמונה המצטיירת מהעדויות שנשמעו בפני שונה לחלוטין.
הנתבעת טוענת כי לתובעת ניתן מראש הסבר אודות אפשרות להקטנת עוצמת המכשיר, אולם כאשר העידה המטפלת היא לא התייחסה לכך במילה אלא טענה אך ורק כי הדריכה את התובעת לקרוא לה אם תתעורר בעיה. שתיקתה רועמת במיוחד כאשר עדותה ניתנה לאחר ששמעה את עדות התובעת ולאחר שהתובעת העידה שלא נאמר לה דבר על אודות אפשרות לשלוט בעצמה בעוצמת המכשיר וכי שכבה חסרת אונים ובלא כל יכולת להפסיק את הטיפול הכואב.
הנתבעת טוענת בכתב ההגנה כי התובעת כלל לא פנתה בתלונה במהלך הטיפול, אך בעדותה טענה המטפלת כי היא "חושבת" שהייתה שומעת תלונות וכי "יכול להיות" שהתובעת התלוננה והיא לא שמעה.
הנתבעת טוענת בכתב ההגנה שהטיפול נמשך כ- 20 דקות ובסיומו הבחינה המטפלת בשלפוחיות. הנתבעת "שכחה" לציין כי המטפלת לא הגיעה לבחון את מצב התובעת בתום 20 דקות אלא רק דקות ארוכות לאחר מכן, לגרסת המטפלת בעדותה כ- 30 דקות לאחר תחילת הטיפול. המטפלת גם לא ידעה לומר בעדותה אם טרחה לבדוק את מצב התובעת תוך כדי הטיפול.
7. לחוסר האמינות אשר בגרסת הנתבעת יש להוסיף את תמונות השלפוחיות אשר הציגה התובעת ואשר, למרבה הצער, מדברות בעד עצמן. תמונות אלו מלמדות על שלפוחיות המסבירות ותומכות בגרסת התובעת. אך סביר והגיוני כי אדם אשר חש צריבה בגבו ההולכת וגדלה ומגיעה כדי כוויות ושלפוחיות, ינסה להזעיק את המטפלת כפי שטוענת התובעת. תמונות אלו אף ממחישות מדוע נאלצה התובעת לפנות לטיפול רפואי ולנוח בביתה, בניגוד לגרסת הנתבעת בדבר נזק קטן, צריבה מקומית ולא יותר.
8. במצב דברים זה אני מקבל את גרסת התובעת אודות השתלשלות האירועים. כך מסתבר כי המטפלת חיברה את התובעת למכשיר בלא כל הסבר בדבר אפשרות להפסקת פעולתו; מסתבר כי המטפלת עזבה את התובעת לאנחות ולא שמעה את קריאותיה לעזרה; מסתבר שהמטפלת לא הגיעה ולו פעם אחת לבדוק את מצב התובעת תוך כדי טיפול ומסתבר שאפילו בחלוף 20 דקות הטיפול לא הגיעה המטפלת לתובעת אלא רק כ- 20 דקות נוספות - שלב מאוחר מידי ולאחר שהנזק כבר נגרם.
9. אין דרך אחרת לתאר את התנהגות הנתבעת אלא כרשלנות במתן הטיפול בתובעת והפרת חובת הזהירות אשר חבה הנתבעת כלפי התובעת במתן טיפול רפואי.
הנתבעת טוענת למתן הסברים מראש לתובעת ואכן, היה על הנתבעת ליתן הסברים, המטפלת חייבת הייתה להסביר לתובעת את האפשרות להפסיק את פעולת המכשיר, אלא שלא עשתה כן.
הנתבעת בעצמה טוענת שהופעת שלפוחיות, ומשמע: כוויות וכאב, הינן תופעת לוואי אפשרית בשימוש במכשיר (סעיף 10.7 בכתב ההגנה), שאם כך חייבת הייתה המטפלת להשגיח ברציפות על התובעת בזמן פעילות המכשיר ואף זאת לא עשתה.
הפרת חובת הזהירות של הנתבעת גרמה לתובעת לכאב וסבל מיותרים וגם לעניין זה, בהעדר כל טענה אחרת, אני מקבל את טענתה כי נאלצה לשהות בביתה כשבוע ולהימנע משמש כחדש נוסף.
10. באשר לשומת הנזק, בהתחשב במכלול נסיבות העניין ולרבות הלשון הבוטה בה נקטה הנתבעת בכתב ההגנה, לשון מיותרת לחלוטין בנסיבות העניין וראיה להימנעות מכל ניסיון כן לבירור הטענות, אני סבור שיש מקום לחיוב הנתבעת בתשלום פיצויים בסך של 10,000 ש"ח.