בפתח הדברים עלי להתנצל בפני הצדדים על העיכוב הממושך במתן פסק הדין אשר נבע מאילוצים שונים, ביניהם העדרות ממושכת שלי מעבודתי.
1. אביה של התובעת (להלן: "השולח") אשר שהתה במועדים הרלוונטים בחו"ל, שלח לה ביום 7.10.07 11 חבילות בשירות אי.אמ.אס (דואר מהיר) מסניף הנתבעת בקרית ביאליק. החבילות הכילו בעיקר כלי מטבח ותכולתן בוטחה על ידי השולח בביטוח מורחב של הנתבעת כאשר עלות המשלוח והביטוח עבור כל החבילות היתה בסך כולל של 2,432 ש"ח.
בהתאם לטופסי המשלוח שצרפה התובעת, שווי התכולה בכל אחת מהחבילות הועמדה על הסך של 2,000 ש"ח ובהתאם שולמו דמי הביטוח.
2. בתאריך 9.10.07 התקבלו 11 החבילות על ידי התובעת ומשפתחה אותן גילתה כי לתכולה של 6 מהן, נגרמו נזקים כבדים ובין היתר נשברו כלי זכוכית שהיו בתוכם וזאת על אף שתכולת החבילות נארזה על ידי השולח בקפידה רבה תוך עטיפת הכלים בניירות עיתון ואריזת ניילון עם בועיות אוויר (פצפצים).
3. ביום 26.10.07 הגיש השולח דוחות נזק ביחס לכל אחת מהחבילות הניזוקות בסניף הנתבעת בקרית ביאליק ובו פרט כי נגרם נזק לתכולה בסכום כולל של 4,370 ש"ח.
4. ביום 6.1.08 הודיעה הנתבעת כי תביעת התובעת לפיצוי עבור הנזקים, נדחית ראשית מאחר ואין בפני הנתבעת אישור של מינהל הדואר בצרפת (מקום שהייתה של התובעת) כי החבילות הגיעו ניזוקות וכן ציינה כי אינה אחראית לנזק הנובע מטיבה של התכולה ולפיכך על השולח לדאוג לאריזה הולמת ותקינה. כמו כן צוין במכתב זה כי מאחר והתובעת, שהיא הנמען, לא דיווחה למינהל הדואר כנדרש, תביעתה נדחית.
התובעת לא אמרה נואש, ופנתה פעם נוספת למדור פניות ציבור של הנתבעת וכן למנכ"ל דואר ישראל ובעקבות זאת התקבל מכתב הנתבעת מיום 16.4.08 אשר בו צוין כי מאחר והתובעת לא פנתה בתלונה למנהל הדואר המקומי בצרפת במעמד מסירת החבילות או בזמן סביר לאחר מכן, אין הנתבעת חייבת בפיצויה שכן, הוראות איגוד הדואר העולמי המחייבות אותה, פוטרות אותה מתשלום הנזק במקרה כזה. כמו כן חזרה הנתבעת על טענתה כי הנזק נגרם מטיב התכולה.
גם פניה נוספת של התובעת לא הביאה לשינוי בעמדת הנתבעת וביום 3.7.08 נשלחה לתובעת הודעת דחיה שלישית אשר בה חזרה הנתבעת על עמדתה כי מאחר והדיווח על הנזק נמסר רק שבועיים וחצי לאחר מסירת החבילות, אין התובעת עומדת בתנאים המחייבים את הנתבעת ביחס לפיצוי עבור נזק.
5. התביעה שהיא לפיצוי בגין הנזק הישיר לתכולת החבילות, החזר דמי המשלוח הפסד ימי עבודה והוצאות נוספות וכן עוגמת נפש (ובסה"כ 20,552 ש"ח) הוגשה ביום 5.1.09, דהיינו בחלוף שנה ושלושה חודשים ממועד משלוח החבילה (ומעט פחות ממועד הגעתה לתובעת בחו"ל) וששה חודשים לאחר שנשלחה הודעת הדחיה השלישית מצידה של הנתבעת.
6. הנתבעת טענה כנגד התביעה מספר טענות כדלקמן:
א. בהתאם להוראת סעיף 83 לחוק הדואר וה"הודעה בדבר הגבלות ותנאים לאחריות רשות הדואר לדבר דואר ולחבילה בשירות הבין-לאומי" שהוצאה מכוח הוראת סעיף זה ופורסמה בילקוט הפרסומים (להלן: "ההודעה"), זכות התביעה עומדת לתובעת רק כנגד מינהל הדואר של ארץ היעד, ומכאן שלתובעת אין כלל זכות לתבוע את נזקיה מהנתבעת, וזאת בהתאם להוראת סעיף 13(ב) להודעה.
ב. התביעה התיישנה שכן הוגשה תוך פרק זמן ארוך מזה הקבוע בסעיף 84 לחוק הדואר ביחס לדואר בין-לאומי, לפיו היה על התובעת להגיש תביעתה תוך 90 יום ממועד דחיית דרישתה, אשר צריכה להיות מוגשת בתוך ששה חודשים ממועד המשלוח.
ג. מבלי לגרוע בטענות אלו טענה הנתבעת כי הנזק נגרם בשל אריזה לא נאותה של החבילות ועל כן בהתאם לקבוע בסעיף 12.4.7 למדריך הדואר אשר פורסם בהתאם להוראות סעיף 120 לחוק הדואר, אין היא זכאית לפיצוי.
ד. התובעת לא הביעה הסתייגות בעת קבלת החבילה או בהזדמנות סבירה לאחר מכן, אלא רק בחלוף שבועיים וחצי (ולא אל מינהל הדואר בצרפת), ולפיכך אינה זכאית לפיצוי מכוח הוראת סעיף 12.4.8 למדריך הדואר הנ"ל.
ה. התובעת לא עמדה בנטל להוכיח איזה חלק מתכולת כל חבילה נפגע, ובכל מקרה היא זכאית לפיצוי אך ורק בהתאם לתנאים המצויינים בגב טופס המשלוח המגביל את הפיצוי לנזק הישיר בלבד עד כדי ערך כל פריט.
ו. בדיון בפני הוסיף נציג הנתבעת כי בשל אי התייצבות התובעת לדיון בתביעתה יש לדחות את התביעה, ובכל מקרה לקבוע כי היא לא הצליחה להוכיח את נזקיה הנטענים.
ז. כמו כן נטען על ידי נציג הנתבעת כי אין בעריכת הביטוח על ידי השולח כדי להרחיב את אחריות רשות הדואר מעבר לקבוע בחוק, אלא רק להוסיף על סכום הפיצוי שניתן לקבלו במקרה וקיימת אחריות, והדבר מצויין בסעיף 6.2 להוראות המופיעות על גב טופס המשלוח.
7. בתשובה לטענות אלו טען השולח, שהתייצב לדיון בשם התובעת, כי את הדרישה לפיצוי הגישה אצל הנתבעת מאחר ופנית התובעת למינהל הדואר בצרפת נענתה בתשובה כי יש להגיש את הדרישה בארץ המשלוח דווקא.
כמו כן נטען כי מתן הודעה לאחר שבועיים, בנסיבות הענין, הינו בגדר הסביר.