פסק-דין בתיק ת"א 3812-08

1.         בפני תביעה לפיצוי בגין נזק גוף מחמת נשיכות של כלב הנתבעים, לפי סעיף 41א' לפקודת הנזיקין, נ"ח.

            על פי גרסת התובע - ביום 7.6.08, תקף אותו הכלב של הנתבע בפתאומיות, כשהוא חופשי ללא רצועה או זמם, בשכונת רמות בבאר-שבע. הפגיעות היו בין היתר בשוק שמאל וביד שמאל. התביעה אינה נתמכת בחוות דעת רפואית. אין מחלוקת שהתובע ננשך. יש מחלוקת איזה כלב נשך אותו, באיזה תאריך ולגבי הנסיבות.

2.         הנתבע חולק על התביעה בכלל ובין היתר גם התאריך שנקב התובע בכתב התביעה וטוען, כי כלבו של התובע תקף את כלבם ביום 7.5.08.

            על אירוע תקיפה זה הנתבע ואשתו הגישו תביעה קטנה נגד התובע ( תיק ת"ק 2032/08) ובית המשפט פסק שכלבו של התובע בתיק הנוכחי, כלב מסוג הסקי סיבירי, היה משוחרר והוא תקף את כלבם הקטן מסוג פינצ'ר ( פסק דין של כב' השופט אילן בן-דור מיום 10.6.09, ת"ק 2032/08, בית המשפט לתביעות קטנות באר-שבע).

            בדיון לא חלק התובע שהיה רק אירוע אחד בו הייתה קטטה בין 2 הכלבים בזמן יום העצמאות ובו הוא נפגע וגם נפגעו הכלבים ( עמ' 12 לפרוטוקול).

3.         מתוך הראיות עולה, כי התובע נפגע בשעה שהתנהלה קטטה בין הכלבים, בינם לבין עצמם. התובע טוען, שבשלב ראשון כלבו היה אחוז על ידו ברצועה, אך בעת הקטטה שני הכלבים היו משוחררים ( עמ' 13 לפרוטוקול). לדבריו, לאחר שננשך עזב את כלבו. גרסה שנדחתה ע"י כב' השופט בן-דור.

            בחקירתו הסכם התובע, כי הכלב של הנתבע לא תקף אותו אלא הייתה מריבה בין הכלבים והנשיכה נעשתה בנסיבות אלה ( עמ' 13 לפרוטוקול, מול שורה 5) והוא גם הסכים שעשה כלפי הכלב של הנתבע תנועת בעיטה/הדיפה ברגל ( עמ' 13 לפרוטוקול, מול שורה 3).

            הוא גם הסכים שבשלב מסוים הוא השתלט על כלבו לאחר שהנתבע ואשתו צעקו על הפגיעה בכלבם והחשש לחייו ( עמ' 13 לפרוטוקול). הוא הסכים שהנתבע ואשתו יצאו מביתם כשהכלב שלהם קשור ברצועה, ורק אחר כך במריבה של הכלבים כלבם שוחרר ( עמ' 13 לפרוטוקול).

            הנתבע העיד שכל אחד מבעלי הכלבים עשה כדי להפריד את הכלבים, כאשר התובע מושך את כלבו מגופו בעת ששני הכלבים היו עם ראשיהם באותו צד ( עמ' 18 לפרוטוקול). ההפרדה ע"י הבעלים החלה כאשר התברר סיכון החיים לכלב הקטן של הנתבע מכלבו הגדול של התובע. עפ"י פסק הדין בת"ק 2032/08, רגלו של הפינצ'ר נשברה מנשיכת ההסקי.

4.         לאחר ששקלתי את הראיות השתכנעתי, כי התובע ננשך ביד שמאל בעת שעסק בהפרדת הכלבים שרבו בינם לבין עצמם אך לא השתכנעתי שהכלב הנושך היה דווקא הכלב של הנתבע. כמו כן, השתכנעתי כי התובע ננשך ברגלו בעת שעשה תנועת בעיטה כלפי הכלב של הנתבע, בשעה שהכלבים רבו בינם לבין עצמם.

            החיוב לפצות על נזק גוף שנגרם ע"י כלב כפוף לכך שבנסיבות של התגרות בכלב, קמה הגנה לבעלים ( סעיף 41ב(1) לפקודת הנזיקין).

            השתכנעתי, כי לגבי הנשיכה ברגל, קמה הגנה מחמת ההתגרות של התובע בכלב של הנתבע בתהליך הקטטה בין הכלבים. כמו כן, לא הוגשה חוות דעת רפואית אלא רק אישור של ד"ר א. ששון, אורתופד, כי התובע ננשך כ-10 ימים לפני ה-15.6.08, בשוק שמאל ובכף יד שמאל. התעודה, ככל שהיא עונה על ההגדרה של "תעודת רופא" ( תקנה 127 לתקסד"א) אינה מתייחסת למועד שהתובע הסכים שבו היה האירוע. לא הומצאה תעודה מיום האירוע. פורמאלית אפוא, לא הוכח שנגרם לתובע נזק גוף, שהוא תנאי לתחולת סעיף 41א' לפקודת הנזיקין.

            צודקת באת כוח הנתבע בסיכומיה, כי התביעה כפי שנוסחה, לא הוכחה. בין מחמת התאריך של האירוע שלא היה נכון, בין מחמת העדר תעודה או חוות דעת רפואית למועד הנטען, ובין מפני שהתובע התעלם מההליך הקודם שהתנהל בפני כב' השופט אילן בן-דור וקביעותיו. גם כב' השופט בן-דור ציין בפסק דינו את שינויי הגרסה של התובע, שם הנתבע, בתיק שהתנהל בפניו.

סוף דבר

5.         התביעה נדחית. התובע ישלם לנתבע הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 7,000 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

זכות ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

ניתנה היום, י"ב שבט תשע"ב, 05 פברואר 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: