1. לפניי בקשה שהגישה הנתבעת מס' 1 לדחיית התביעה על הסף בהתאם לתקנות 100 ו-101 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן:
"תקנות סד"א"
).
2. בתביעה כאן, מבקש התובע ביטול פסק דין שניתן בת.א. 2155/04 ביום 18.05.09 בהליך שהתנהל בין הנתבעת 1 לבין הנתבע 2, ואשר התובע לא היה צד לו (להלן:
"פסק הדין"). פסק הדין (נספח א' לכתב התביעה) ניתן על דרך הפשרה בהתאם לסעיף 79 א' (א) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד - 1984, ובו הורה בית המשפט לנתבע 2 לפנות את המושכר שם (להלן:
"המושכר") וחייבו לשלם לנתבעת 1 סך של 70,000 ש"ח.
3. בכתב התביעה טען התובע, כי הוא הבעלים של המושכר, הנתבעת 1 היא אשת אביו המנוח, והנתבע 2 הוא אחיו. לטענתו, ההליכים נשוא פסק הדין התנהלו מבלי שהוא ידע עליהם, ומבלי שצורף כבעל דין, על אף שלטענתו הוא בעל דין רלבנטי ודרוש, לאור זכויותיו הנטענות במושכר. משכך, קמה לו הזכות לעתור לביטול פסק הדין, שכן פסק הדין פוגע באינטרסים שלו ובזכויותיו, מבלי שהוא צורף להליך ומבלי שניתנה לו הזכות להשמיע את דבריו.
4. בבקשתה טוענת הנתבעת 1, כי גם אם יוכח, כי התובע הינו הבעלים של המושכר, כטענתו בכתב התביעה, דבר המוכחש על ידה, הוא לא הראה כל פגיעה בו שנגרמה כתוצאה ממתן פסק דין לפינוי המושכר כנגד הנתבע 2, שכן פסק הדין אינו קובע דבר וחצי דבר בעניין כלשהו הקשור לזכויות הבעלות במושכר הנטענות על ידי התובע. נטען עוד, כי התובע הינו צד זר לחלוטין לתובענה נשוא פסק הדין, ואינו זכאי לתבוע את ביטולו ולפיכך לשיטתה דין התביעה להידחות על הסף.
5. בתגובתו טוען התובע, כי קמה לו זכות לביטול פסק הדין שניתן לגבי המושכר שבבעלותו, שכן הותרת פסק הדין על כנו עלולה לפגוע בזכויותיו הקנייניות, מבלי שניתן לו יומו בבית המשפט. לטענתו, לפסק הדין יש השלכות מעשיות, העלולות לנשל אותו מזכויות קנייניות או להקנות לנתבעת 1 יתרונות בלתי מוצדקים בכל הליך אחר. התובע טוען, כי פסק הדין ניתן בחוסר סמכות והוא בטל ו/או ניתן לביטול.
6. לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה, נחה דעתי, כי דין הבקשה להתקבל, ודין התביעה להימחק על הסף מכוח תקנה 100 לתקנות סד"א בהיעדר עילת תביעה, כפי שאפרט להלן.
7. פסק הדין שניתן בין הנתבעים הוא פסק דין חלוט. אין מחלוקת בענייננו, כי התובע לא היה צד להליכים נשוא פסק הדין, אותו הוא מבקש לבטל בתביעתו. ברור, אם כן, כי התובע הנו צד זר לחלוטין לתובענה נשוא פסק הדין, והשאלה שמתעוררת בבקשה זו, היא האם קמה לו עילה לתבוע את ביטולו של פסק הדין, או שמא כטענת הנתבעת 1, דין התביעה להיות מסולקת על הסף. ההלכה הפסוקה קובעת, כי פסק דין הפוגע בזכויות צד ג' אשר לא ניתנה לו הזכות להצטרף להליכים שבמסגרתם ניתן פסק הדין הוא כאין וכאפס, כמוהו כלא היה והוא בטל מעיקרו (ר' ע"א 411/81
מוסטפא זידאן נ' מוחמד עלי ע'דיר
, פד"י לח(3), 449, סעיף 7 לפסק הדין, עמ' 455, ר' גם ע"א 256/71
חסן פטין טהבוב ארד אל סמאר נ' שיך מחמד עבד אל-מועטי
, פד"י כו(1), 505 סע' 3 לפסק הדין פסקה שנייה, בעמ' 508).
8. במקרה דנן אין תחולה להלכה זו. התובע אינו בבחינת צד נדרש בהליכים נשוא פסק הדין בהיותו מי "שנוכחותו בבית המשפט דרושה כדי לאפשר לבית המשפט לפסוק ולהכריע ביעילות ובשלמות בכל השאלות הכרוכות בתובענה", בהתאם לתקנה 24 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984, והוא אף אינו בגדר צד ג' שזכויותיו נפגעו ע"י פסק הדין שניתן מבלי שניתנה לו ההזדמנות להצטרף להליכים אלה (בעניין זה ר' ע"א 263/73
ועד הר הכרמל (כולל אחוזה) אגודת התושבים נ' בנק ישראלי למשכנתאות בע"מ
פ"ד כט(1), 263, עמ' 269 - 270 (להלן:
"עניין ועד הר הכרמל").
פסק הדין שעניינו פינוי המושכר ותשלום סך של 70,000 ש"ח לנתבעת 1 על ידי הנתבע 2 הינו פסק דין גברא, אשר יש בכוחו לחייב רק במישור היחסים שבין הנתבעים בינם לבין עצמם בלבד. פסק הדין אינו בבחינת פסק דין חפצא, אינו מחייב את כל העולם, ואין בכוחו לחייב את מי שלא היה צד להליכים שם. גם אם נוגע פסק הדין לזכויות החזקה והשימוש במושכר על ידי הנתבע 2, אין הוא יוצר מעשה בית דין, אלא בין הצדדים לאותו הליך בינם לבין עצמם. מאחר שהתובע לא היה צד להליכים נשוא פסק הדין, אין בפסק הדין, שניתן במישור היחסים שבין הנתבעים, דבר שיוצר כלפי התובע מעשה בית דין, שמחייבו או עלול לפגוע בו בכל הליך שינקוט למימוש זכויותיו הנטענות כלפי כולי עלמא או כלפי מי מהנתבעים, ואין בכך כדי להקים עילה לביטולו של פסק דין חלוט שניתן במישור היחסים שבין הנתבעים, אשר התובע לא היה צד להם. בעניין זה נפסק, כי בית המשפט איננו צריך לעשות פעולת סרק ולבטל פסק-דין לפי בקשת אדם, כשאין בפיו כל טענה הראויה להישמע נגד פסק-הדין לגופו של עניין (ר'
עניין ועד הר הכרמל
הנ"ל, בפסקה 6 עמ' 270).
9. מקרה זה נמנה על אותם מקרים לגביהם נקבע בפסיקה, כי בית המשפט יורה על סילוק התביעה על הסף, בהיעדר עילת תביעה. כתב התביעה, על פי נוסחו ולאור האמור בו אינו מגלה עילת תביעה לביטול פסק הדין, שכן ברור, כי בשום פנים ואופן אין התובע יכול לקבל, על יסוד הטענות שבתביעתו, אף אם תוכחנה, את הסעד המבוקש על ידו, ביטול פסק הדין (ר' בעניין זה ע"א 280/84
אברהם עפרי נ' מדינת ישראל
, פד"י מ(3), 358, בעמ' 359, ר' אורי גורן בספרו
"סוגיות בסדר דין אזרחי"
, (מהדורה עשירית בעמ' 171, כן ר' ע"א 5364/05
צוקית הכרמל פרויקטים בע"מ נ' מיכה צח חברה לקבלנות כלכלית בע"מ
(פורסם בנבו) סע' י"ב לפסק הדין בעמ' 7 והאיזכורים שם).
10. אשר על כן הנני מקבל את הבקשה ומורה על מחיקת התביעה מחמת העדר עילת תביעה, בהתאם להוראת תקנה 100 (1) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984.
11. התובע ישלם לנתבעת 1 הוצאות בסך 3,000 ש"ח.
המזכירות תסגור את התיק ותשלח לצדדים עותק מפסק דין זה.
ניתן היום, י"א תשרי תשע"ד, 15 ספטמבר 2013, בהעדר הצדדים.