פסק-דין בתיק ת"א 28717-09-11

1.         תביעה למתן פסק דין המצהיר כי התובע הינו בעל זכויות במקרקעין המצויים באזור כפר מנדא, אשר נרכשו על ידי סבו והועברו אליו. המחלוקת בין הצדדים עניינה אמינותם ותוקפם של ייפוי הכוח עליהם סומך התובע את טענותיו לרכישת הזכויות.

רקע

2.         ביום 23/8/1947, בתום הליכי הסדר זכויות במקרקעין, נרשמו המקרקעין הידועים כגוש 17557 חלקה 37 (להלן "המקרקעין") בבעלותם של שלושה אחים, בחלקים שווים ביניהם; ג'מיל חדאד יוסף אבו גנימה (להלן: "ג'מיל"), אברהים חדאד יוסף אבו גנימה (להלן: "אברהים") וג'רייס חדאד יוסף אבו גנימה (להלן: "ג'רייס") (נספח ו' ל-נ/10) (כולם יחד להלן: "האחים"). בשנת 2002, לאחר פטירתו של ג'רייס, הועברו זכויותיו במקרקעין בירושה לבנו סמיר (נספח ד' ל-נ/10).

3.         התובע אוחז בייפוי כוח בלתי חוזר מיום 22/12/1947, עליו נחזות להיות חתימותיהם של ג'מיל ואברהים בפני הנוטריון הציבורי בנצרת (להלן: "ייפוי הכוח משנת 1947"). בהתאם לייפוי הכוח, מכרו ג'מיל ואברהים את זכויותיהם במקרקעין לסבו של התובע, דיאב מוסא עזאם ז"ל (להלן: "דיאב"). ייפוי הכוח נמסר לתובע על ידי דיאב ביחד עם ייפוי כוח בלתי חוזר נוסף, מיום 21/6/2000 (להלן: "ייפוי הכוח משנת 2000"). על ייפוי הכוח משנת 2000, כך נחזה, חתם דיאב בפני הנוטריון א. מוגרבי, ולפיו הינו מוותר על זכויותיו במקרקעין לטובת התובע ללא כל תמורה ומייפה את כוחו להעביר את הזכויות בהם על שמו.

4.         בחודש יולי 2011, פנה התובע לעורך דין לצורך טיפול בהעברת רישום הזכויות במקרקעין על שם דיאב ולאחר מכן להעבירם על שמו. ביום 6/7/2011, הגיש בא כוח התובע הצהרה למנהל מיסוי מקרקעין על עסקת המכר מ-1947, לפיה, על פי הנטען, רכש דיאב את זכויותיהם של ג'מיל ואברהים (נספח ג' לתצהיר התובע שצורף לבקשה לסעד זמני). ביום 13/7/11 הוגשה הצהרה דומה בנוגע להעברת הזכויות לתובע על פי ייפוי הכוח משנת 2000 (נספח ד' שם). במכתבו מיום 1/8/2011 דרש מנהל מיסוי המקרקעין בנצרת מסמכים חסרים לצורך חישוב מס הרכישה, ובכללם חוזה המכירה וייפוי הכוח המקורי משנת 1947 (נספח ה' שם).

            במקביל פנו רשויות מיסוי המקרקעין והודיעו לבעלים הרשומים כי דווחה עסקת מכר במקרקעין. בניו ויורשיו של ג'מיל - אדיב ובאסם, פנו למשרדי מיסוי מקרקעין והודיעו כי אביהם ג'מיל ודודם אברהים מעולם לא מכרו את המקרקעין. כאשר התברר להם אודות ייפוי הכוח משנת 1947, טענו כי הינו מזויף.

5.         בהמשך לטיפולו ברישום העברת הזכויות במקרקעין, פנה ב"כ התובע ביום 29/8/2011 ללשכת רישום המקרקעין בבקשה לרישום הערת אזהרה בגין עסקת רכישת הזכויות על ידי דיאב על פי ייפוי הכוח משנת 1947. מתברר כי באותו יום פנו גם אדיב ובאסם ללשכת רישום המקרקעין לצורך העברת הזכויות במקרקעין על שמם, בהתאם לצוואת אביהם המנוח ג'מיל. בקשת אדיב ובאסם נענתה, וביום 30/8/2011 הועברו זכויות אביהם במקרקעין על שמם, בחלקים שווים ביניהם (כל אחד 1/6) (נספח י"ג ל-נ/10). מנגד בקשת התובע לרישום הערת אזהרה נדחתה, תוך ציון כי "...מסמך ההתחייבות מיום 22.12.1947 שצורף לפנייתך הנחזה כייפוי כוח בלתי חוזר, הנו בלתי קריא ומשאינו נושא מספר כלשהו, אף שלכאורה אושר ע"י הנוטריון הציבורי, כך שניתן לאשררו ע"י גנזך המדינה, מותיר בי ספק רב בדבר האותנטיות שלו" (נספח ז' לתצהיר התובע שצורף לבקשה לסעד זמני).

עם קבלת ההחלטה פנה ב"כ התובע לרשם המקרקעין בבקשה לרשום הערה מנהלית על המקרקעין, עד להמצאת צו בית משפט או הגשת ערר על החלטתו האמורה (נספח ח' שם). ביום 8/9/2011 נרשמה הערה מנהלית כמבוקש, וביום 14/9/2011 הוגשה התובענה הנדונה.

טענות הצדדים

6.         התובע סומך תביעתו על שני ייפוי הכוח. לטענתו, דיאב רכש את הזכויות במקרקעין על פי ייפוי הכוח משנת 1947. ייפוי כוח זה נערך בפני נוטריון ציבורי ועל-כן הינו ייפוי כוח תקף המעיד על עסקה כדין שלפיה רכש דיאב את הזכויות מאברהים ומג'מיל. התובע מוסיף וטוען, כי סבו - דיאב, החזיק במקרקעין, עיבד אותם ונהג בהם מנהג בעלים מאז רכישתם. לאחר מותו, התובע הוא שמחזיק במקרקעין. התובע מוסיף וטוען כי זכויות דיאב הועברו לו כדין על פי ייפוי הכוח משנת 2000.

7.         הנתבעים מצידם טוענים כי הם יורשיהם כדין של אברהים וג'מיל. לטענתם, ייפוי הכוח משנת 1947 וייפוי הכוח משנת 2000 הינם מזוייפים ואברהים וג'מיל מעולם לא מכרו את הזכויות לדיאב. הנתבעים טוענים כי הם מחזיקים במקרקעין ומעבדים אותם באמצעות אחרים, וכי לתובע ולסבו לא היו כל זכויות עיבוד או חזקה במקרקעין.

דיון והכרעה

8.         כדי להכריע במחלוקות שבין הצדדים יש לבחון את אמינות ומהימנות שני יייפוי הכוח. לכאורה, די בקביעה כי אחד מייפוי הכוח אינו משקף הסכמה אמיתית ואינו מהימן, כדי להביא לדחיית התביעה. כפי שיפורט להלן, הגעתי למסקנה כי שני ייפוי הכוח אינם מהימנים וכי סביר להניח, ברמת וודאות גבוהה, כי שני ייפוי הכוח מזוייפים. להלן אפרט את הכרעתי.

ייפוי הכוח משנת 1947

9.         התובע סומך תביעתו על ייפוי הכוח משנת 1947, הנחזה להיות ייפוי כוח לפיו מעבירים ג'מיל ואברהים את הזכויות במקרקעין לדיאב. ייפוי הכוח שהוגש (המקור סומן נ/12א) נרשם בשפה הערבית. ייפוי הכוח מכוסה בניילון צמוד ומולחם משני צדדיו, עד כי לא ניתן להסיר את הציפוי מבלי להרסו. כפי שייפורט להלן, ייפוי הכוח נגזר בקצהו לשם בדיקת הנייר.

10.        בייפוי הכוח נאמר (על פי התרגום לעברית) כי ג'מיל ואברהים הסכימו "[...] על מכירת ומסירת החזקה בקרקע הנ"ל וכל אשר בבעלותנו בחלקה, לפקודתו של הקונה דיאב מוסא עזאם מכפר מנדא, נפה נצרת". בייפוי הכוח מאשרים ג'מיל ואברהים כי קיבלו מדיאב "חמש לירות "עוסמאלי", כלומר חמש לירות ששימשו בישראל בתקופת השלטון התורכי.

11.        החותמים נחזים ליתן ייפוי כוח למר זידאן עומר אחמד מכפר מנדא, על מנת שיפעל לרשום את העברת הזכויות על שם דיאב. על ייפוי הכוח מופיעות שתי חתימות הנחזות להיות חתימותיהם של ג'מיל ואברהים. כמו כן, מופיעות שתי טביעות אצבע של עדים לחתימה. בתחתית ייפוי הכוח מופיע אישור של נוטריון ציבורי מנצרת בשם סרי וג'יה אלכילאני. על ייפוי הכוח מוטבעת חותמת של הנוטריון הציבורי וכן מודבקים 6 בולי הכנסה. ייפוי הכוח כתוב על נייר שצבעו חום כהה ובשוליו מסגרת בצבע חום בהיר יותר.

כדי לקבוע את אמינות ייפוי הכוח, מצביע התובע על אישור החתימות על ידי נוטריון ציבורי ועל חוות דעת של הגב' חנה קורן, ולפיה הנייר והדיו מקוריים ותואמים את המועד שבו נחתם ייפוי הכוח. כן טוען התובע, כי התנהגות הצדדים מעידה על הסכמה, שכן בעקבות ייפוי הכוח תפס דיאב חזקה במקרקעין והחל לעבדם.

12.        טענות אלו אינן מספיקות לקביעת מהימנות ייפוי הכוח. ייפוי הכוח שהוצג אינו מהימן עלי וסביר להניח כי הינו מזוייף. למסקנה זו הגעתי ממספר טעמים; העדר ראיות על נסיבות החתימה; טעויות ושיבושים בייפוי הכוח; תהיות העולות מצורתו; הנייר עליו נרשם ייפוי הכוח אינו תואם את מועד עריכתו; ספקות ביחס לחתימת המוכרים; דחיית הטענה בדבר החזקת המקרקעין על ידי דיאב וחוסר מהימנות עדויות מטעם התובע. נפרט את הטענות.