1. התובעת, ילידת 1983, נאה למראה, בחרה לעסוק בדוגמנות. לשם כך התקשרה עם נתבע 1 (להלן: "
מסיקה"), המנהל סוכנות לדוגמנות, לייצגה ולמצוא עבורה עבודות בתחום. הסכם ההתקשרות בין התובעת ומסיקה הוא נספח ב' לתצהירה. רשימת אירועי העסקתה ביצוג הסוכנות, היה נספח ב' לתצהיר מסיקה, משנת 2007 ועד 2009. לצורכי ההתקשרות ביניהם, הכינה התובעת מספר צילומי הכרות, המכונים "בוק הדוגמנית", הם נספח א' לתצהירו. התובעת מצולמת ב"בוק" בבגד ים ביקיני, בתצוגות שונות. רוב עבודתה של התובעת באמצעות הסוכנות היו דווקא עבודות דיילות ולא דוגמנות ממש, כנלמד מהרשימה, נספח ב', וכדוגמא לכך, ראה צילומה נספח א' לתצהיר התובעת. המחלוקת נשוא תובענה זו הינה עבודת דוגמנות שביצעה התובעת בהזמנת ועבור הנתבעת 2 (להלן: "
טריפליי") שבשליטתו ובניהולו של נתבע מס' 3 (להלן: "
אייל" או
"יובל"), בחודש ספטמבר 2008.
2. טריפליי ביקשה וחיפשה דוגמניות להפקת סרטון לסלולר, כמשחק "ריאליטי", שם תצולמנה הדוגמניות בבגדי ים חושפניים, ולשם כך פנתה לסוכנויות דוגמנות וביניהם למסיקה. מסיקה העביר לטריפליי, לצורך זה, את צילומי הבוק של התובעת. טריפליי הציעה, לעבודהזו, ליום צילומים, סכום של כ - 500 ש"ח לכל דוגמנית. לבסוף, בתאריך 18.9.08 נחתמה הזמנת העבודה בין הנתבעת לתובעת ועוד שלוש דוגמניות, כולן מעל גיל 18 (נספח 5 לתצהיר אייל). משחק הריאליטי, עבורו תצולמנה הדוגמנות כונה "הדייט הלוהט". הדוגמניות תצולמנה לבושות אך ביקיני חושפני, בתוך בריכה או ג'קוזי, תוך שהן עונות על שאלות הנוגעות להעדפותיהן לגבי פגישות וקשרים עם גברים. הקהל יוכל לצפות בסרטונים, וכל צפייה בסרטון (קליפ) ייחשב כהצבעה עבור הדוגמנית. בסוף החודש, הדוגמנית שתזכה במספר הגדול ביותר של צפיות, תצא ל"דייט לוהט" עם אחד הצופים שיעלה בגורל (ראה נספח 8 לתצהיר אייל). רשימת השאלות שתשאלנה הדוגמנית רצופה למסמך תנאי המשחק. אולם התובעת טוענת כי הן מסיקה והן אייל, ביום הצילומים, בדרכם לאתר הצילומים בבית פרטי בירושלים, לא הציגו בפניה את מלוא פרטי תקנון המשחק. לדבריה, שם המשחק כפי שנמסר לה היה "הדייט המושלם" ולא "הדייט הלוהט", נמסר לה שהצילומים לא יהיו "זולים" אך "סקסיים", וכי יהיה ברור כי היא אינה מחפשת דייט אלא מדובר במשחק בלבד, וגם אם תתבקש, לאחר מכן, לקיים "דייט" עם מי מהצופים, הרי מדובר ב"דייט" מבויים. התובעת היתה, אותה עת, אישה נשואה. כשנתבקשה התובעת לרקוד מול המצלמה, סירבה לכך. היא אף פסלה חלק מהשאלות שהופנו אליה. יחד עם זאת, מודה התובעת כי האוירה באתר הצילומים היתה טובה וידידותית, לה ולחברותיה הדוגמניות, כולל העדה אולגה וולין (ראה עמ' 12-16 לפרוטוקול). התובעת אף טוענת כי הודע לה כי המשחק יועבר רק בסלולר ולא באתרי האינטרנט. לאחר עריכת החומר המצולם, הסרטונים בהם נראית ונשמעת התובעת, הם המוצג נספח 7 לתצהיר אייל.
3. לאחר כחצי שנה נודע לתובעת כי הסרטונים, שלה ושל חברותיה, פורסמו ברשת האינטרנט באתר FLIX.CO.IL, כסרטונים "בעלי אוריינטציה מינית גסה" (סע' 34 לתצהיר התובעת). כשנכנסה התובעת לאתר, התברר לה כי בעמוד הבית, על גבי "באנר" מרכזי, היא מוצגת לבושה ביקיני בזוית צילום המדגישה את מחשופה, כשהכתוביות והכותרות הינן בעלות משמעות מינית זולה ובוטה, וכך אף התגובות (טוקבקים) שכללו גסויות וכינויי גנאי. לדבריה, היא נפגעה קשות מפרסומים אלו, במיוחד כאישה נשואה, והיא חששה מאוד מתגובות משפחתה וכל מכריה לפרסום.
התובעת פנתה מיד למסיקה בבקשה שהסרטונים יוסרו מיד מהרשת, ומסיקה הפנה אותה לאייל. התובעת התקשרה לאייל ודרשה את הסרת הסרטונים. אייל סירב בטענה כי מדובר בחוזים חתומים ושטריפליי אף הפיצה את המשחק לאתרים נוספים. מספר ימים לאחר מכן, בתאריך 21.2.09, נשלח מכתב בא כוחה למנהל חב' "תפוז אנשים בע"מ", מפעילת אתר FLIX, בהתראה טרם פניה לבית המשפט אם הסרטונים לא יוסרו, שאז הוחלט להסיר הן את הסרטונים והן את המשחק כולו מהאתר, וזאת בתאריך 22.2.09 (ראה נספח 14 לתצהיר אייל, התכתבות בין טריפליי ותפוז). המשחק המשיך להתנהל רק בחברות הסלולר, עוד מספר חודשים, ולאחר מכן הורד גם משם. לא הוכח בפני שאחת מהדוגמניות המופיעות בסרטונים נקראה לקיים "דייט" עם מי מהצופים בסרטונים, ברשת או בסלולר.
4. ב"כ התובעת טוען כי הסכמתה של התובעת לצילומים, כאמור לעיל, הושגה במצגי שווא, הם בהצגת שם המשחק כ"דייט המושלם", בכך שהסרטונים יוצגו רק בסלולר, דהיינו, במסך קטן בלבד וללא אפשרות להורדה, ובעיקר בכך שעריכת הסרטונים היתה מכוונת להצגת הדוגמניות בצורה זולה ופרובוקטיבית ולא כמשחק חברתי בלבד. תוצאה זו הושגה בצילומי תקריב של מחשוף בגד הים של התובעת ובזויות הצילום. בנוסף טוען ב"כ התובעת כי הכיתוביות באתר היו פוגעניות, תוך הצגת התובעת כאישה זולה המחפשת "גבר לבילוי". לטענתו, נגרם לתובעת נזק ממשי ושהנתבעים חייבים לפצותה בגין נזק זה, וזאת מכח האמור בסעיף 1 ו- 7 לחוק
איסור לשון הרע, תשכ"ה - 1965, ומכח האמור בסעיף 2(4), יחד עם סעיף 4
לחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א - 1981, וכן מכח האמור בסע' 3(5) ו- 6 לחוק
למניעת הטרדה מינית, תשנ"ח - 1998.
בסע' 1 לחוק
איסור לשון הרע, נקבע כי לשון הרע הוא כל דבר העשוי לבזות או להשפיל אדם בעיני הבריות. סע' 7 לחוק זה קובע כי פרסום לשון הרע הינו עוולה אזרחית. בסע' 2(4) לחוק
הגנת הפרטיות נאמר כי:
"
פגיעה בפרטיות הינה אחת מאלה:
(4) פרסום תצלומים של אדם ברבים בנסיבות, שבהן עלול הפרסום
להשפילו או לבזותו".
בסעיף 4 לחוק זה נקבע כי פגיעה בפרטיות היא עוולה אזרחית.
בסעיף 3(א)(5) לחוק
למניעת הטרדה מינית, נאמר כדלקמן:
"
(א) הטרדה מינית היא כל אחד ממעשים אלו: -
(5) התייחסות מבזה או משפילה המופנית לאדם ביחס למינו
או למיניותו, לרבות נטייתו המינית".
בסע' 6 לחוק זה נקבע כי הטרדה מינית, הינה, אף היא, עוולה אזרחית.
ב"כ התובעת טוען כי חבותו של הנתבע 1, מסיקה, הינה בהפרת התחיבותו החוזית כלפי התובעת, או ברשלנותו, משלא טרח לברר עם טריפוליי את מהות הסרטונים והמשחק, כך שחשף את התובעת לנזק. חבותם של הנתבעים 2 ו - 3 הינה בעצם הכנת הסרטונים ודרך הצגתם, כפרסום לשון רע, בפגיעה בפרטיות ובהטרדה מינית.
5. לטעמי, הכנת הסרטונים עצמם, והצגתם ברשת או בסלולר, אינה מגיעה כדי עוולה אזרחית כלשהי. אולם לא כך המצב בהוספת הכותרות והכיתוביות, הטקסט המופיע באתר הפרסום, בצמוד לסרטונים. שני הדברים יחדיו, עולים כדי כל אחת מהעוולות נשוא התובענה.
אם נצפה ונאזין בנראה ובנשמע בסרטון עצמו, הרי אין בו הרבה יותר מאשר נערה בבגד ים חושפני, משתכשכת בבריכה, מציגה את גופה ומתמסרת למצלמה, ממש כצילומי "בוק הדוגמנות". התובעת לא יכולה הייתה שלא להבין כי היא מתבקשת להציג את גופה לראווה, אך אין בסרטונים אלו כל חריג מצילומי אופנה של דוגמניות בבגדי ים המתפרסמים חדשות לבקרים בעיתונים, בטלוויזיה או ברשת. התובעת נראית נינוחה והיא משתפת פעולה עם המראיין והצלם. גם הטענה על תצלומי תקריב שנעשו ללא ידיעתה, אינה משכנעת, כאשר התובעת הסכימה להצטלם בבגד ים זעיר והיא מודעת יפה לגופה. איש לא כפה עליה להצטלם כשהיא יורדת לבריכה או יוצאת ממנה, כשהיא מורחת רגליה בשמן שיזוף או נעה בבריכה מצד לצד. בכל צילומי פרסומת לבגדי ים של החברות המובילות בארץ ובעולם, התנהגות הדוגמנית אינה שונה, בטיבה, מהתנהגות התובעת באותו יום צילומים. הנראה והנצפה יום יום בכלי התקשורת הינם בידיעתו השיפוטית של בית המשפט. התובעת בחרה בדוגמנות בבגדי ים והסרטונים אינם חורגים מהסכמתה. בעניין זה התובעת לא תשמע בטענותיה אלו, ובמיוחד לאור האמור בסעיף 5 (א) לפקודת
הנזיקין (נוסח חדש), (הסתכנות מרצון),שהוחל מפורשות על כל אחת ואחת מעוולות התביעה, שם נאמר כדלקמן:
"
בתובענה שהוגשה על עוולה תהא הגנה שהתובע ידע והעריך,