פסק-דין בתיק ת"א 1459-06

בפני תביעה נזיקית לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975.

התובעת ילידת 1.9.58 נפגעה בתאונת דרכים כאשר היתה בדרכה מעבודתה לביתה ביום 8.12.04.

התובעת טוענת כי התאונה אינה מהווה תאונת עבודה מכיוון שהיה ניתוק בין הנסיעה מהעבודה לבין הנסיעה לביתה, לצרכים פרטיים והתובעת לא קיבלה כל תשלום בגין הפגיעה מהמל"ל.

התובעת נבדקה ע"י מומחה בית המשפט ד"ר רנד אשר קבע נכויות זמניות ונכות צמיתה של 2.5% בגין פגיעה מזערית במיניסקוס משמאל.

הצדדים חלוקים בשאלה האם התאונה מהווה גם תאונת עבודה ובשאלת הנזק.

האם התאונה הינה גם תאונת עבודה??

התובעת טוענת כאמור לעיל כי היה ניתוק בין נסיעתה מהעבודה לנסיעה לביתה. טענה זו נטענה לראשונה בסיכומי התובעת ומהווה שינוי חזית אסור.

בסע' 3 לתצהיר עדותה הראשית מצהירה התובעת כדלקמן:

"אני מצהירה כי ביום 8.12.04 בדרכי חזרה מעבודתי נפגעתי מרכב ...".

בסע' 7 לתצהיר:

"אני מצהירה כי התאונה הנדונה ארעה בדרכי חזרה מהעבודה, אך לא קיבלתי בגינה כל פיצוי מאת המל"ל".

גם בחקירתה בבית המשפט לא ציינה התובעת דבר בדבר ניתוק קשר בין נסיעתה מהעבודה לביתה לבין נסיעה לצרכים פרטיים, אלא ציינה את הדברים הבאים:

"ש.      לא הגשת תביעה למוסד לביטוח לאומי?

ת.         לא.

ש.        למה?

ת.         אני יודעת שבמל"ל זה לוקח המון זמן, בין חודשיים לשלושה חודשים, ואני לא יכולה להיות בלי כסף, יש לי משפחה ואני צריכה לפרנס את המשפחה".

לו לא היה מדובר בתאונת עבודה היה על התובעת להשיב לשאלה מדוע לא הגישה תביעה למל"ל, כי לא הגישה מכיוון שאין המדובר בתאונת עבודה. תשובתה הברורה של התובעת לשאלה זו מוכיחה חד משמעית כי מדובר בתאונת עבודה.

איני מקבל את טענת התובעת שנטענה לראשונה בסיכומיה כי התאונה אינה תאונת עבודה ואני אף קובע כי העלאת הטענה באופן זה, לראשונה בסיכומים, תוך שינוי חזית ובניגוד מוחלט לגרסת התובעת בתצהירה ובחקירתה הנגדית, ומבלי לאפשר לנתבעת לברר שאלה עובדתית זו במועד מספק לכך, מהווה שימוש לרעה בהליכי משפט והתנהלות בחוסר תום לב.

אשר על כן, אני קובע כי תאונת הדרכים נשוא התביעה מהווה גם תאונת עבודה.