פסק-דין בתיק עת"מ 2500-07

עתירה מינהלית, במסגרתה מתבקש בית המשפט להורות למשיבה 1, עיריית תל-אביב (להלן: "העירייה") לסגור עסקים שונים הפותחים את שעריהם ביום שבת,  מכוח חוק רישוי עסקים - התשכ"ח 1968 (להלן: "חוק רישוי עסקים" או "החוק"), פקודת העיריות [נוסח חדש] (להלן : "פקודת העיריות"), או חוק העזר לתל אביב-יפו (פתיחתן וסגירתן של חנויות) התש"ם - 1980 (להלן: "חוק העזר").

רקע:

1.      העותרים 23-1 הינם בעלי עסקים קמעונאיים לממכר מזון (מכולות) הפועלים בתל-אביב (להלן: "בעלי המכולות" או "העותרים"). המשיבה 1 הינה הרשות המקומית תל אביב-יפו. המשיבה 2 הינה רשת בשם:AM:PM , המשיבות 6-3 שייכות לרשת  "טיב טעם", המשיבה 7  הינה חברה בע"מ בבעלותה מרכול בשם "ANY TIME"  (להלן ייקראו המשיבות 7-2: "המשיבות"). חנויותיהן של המשיבות פרוסות באזור שונים בעיר תל-אביב.

2.      המשיבות מפעילות את עסקיהן, מסוג סופר-מרקטים, לכל אורך ימות השבוע - כולל ביום שבת, תוך הפרה של חוק העזר האוסר על פתיחת מרכולים ביום המנוחה. העותרים - בעלי מכולות המתחרות במשיבות סוגרים את עסקיהם בשבת. הם טוענים כי הפרת החוק הנמשכת המתבצעת על ידי המשיבות מסבה להם נזקים כלכליים משמעותיים, כיוון שצרכנים מעדיפים לקנות אצל המשיבות ביום המנוחה מאשר לרכוש מוצרים אצלם בימי חול.  הם מבקשים כי העירייה תכפה על המשיבות שלא לפעול בשבת, בכך שתפעל לשלילת רישיון העסק של המשיבות, ותנקוט כנגדן באמצעים פליליים, ובהם סגירת העסק.

3.      ביום 21.9.2010 ניתנה החלטה הדוחה את עתירתם של חלק מהעותרים, 16 במספר, בשל חוסר ניקיון כפיים, משהוברר כי הם פועלים ללא רישיון עסק.  חלק זה של העותרים, שרוממות קיום החוק בפיהם לא הקפידו כך עם עצמם. משכך, מספר העותרים בעלי המכולות, הצטמצם לשבעה. בהמשך גם העותרת 24 - לה"ב - נמחקה מהעתירה, ונותרו איפוא 7 עותרים "בעלי מכולות" והתאחדות הסוחרים והעצמאים הכללית.

4.      טרם הגשת העתירה, פנו העותרים מספר פעמים לעירייה, וביקשו ממנה להפעיל סמכותה ולפעול כנגד המשיבות. ביום 26.7.2007 השיב עו"ד בועז בהר"ב מאגף הפיקוח של העירייה, כי מדי שבת ניתנים לעסקים הפועלים ביום המנוחה קנסות, בסך של 660 ש"ח האחד, וחלק מהם כבר צברו דוחות רבים ( נספח יד' לעתירה). העותרים שלחו מכתב נוסף ביום 15.7.2007 ודרשו מהעירייה לפעול לסגירת העסקים בהתאם לסמכות הנתונה לה מכוח   חוק רישוי עסקים. עד להגשת העתירה לא נענו לגופו של עניין.

5.      בעתירה מלינים העותרים כי העירייה נמנעת מלאכוף את החוקים הנוגעים לשמירת יום המנוחה השבועי ע"י סגירת העסק - ומאפשרת למשיבות להפר את החוק בריש גלי. בכך משיגות המשיבות יתרון תחרותי על העותרים שאינם פתוחים בשבת, כיוון שהן מושכות אליהן צרכנים המעדיפים לערוך את הקניות בשבת. הדבר עולה לכדי "תחרות בלתי הוגנת" הפוגעת בחופש עיסוקם של העותרים. לתפיסתם, אחת ממטרותיו של חוק רישוי עסקים היא למנוע "תחרות בלתי הוגנת", משכך חובתה של העירייה לפעול כנגד המשיבות בהתאם לסנקציות הקבועות בו.  בנוסף, סגירת עסקי המשיבות מתחייבת לאור ערכי היסוד של מדינת ישראל כמדינה יהודית, המקדשת את שמירת השבת, וכן מכיוון שפעילות העסקים ביום המנוחה מהווה מטרד ופוגעת באיכות החיים של התושבים.

6.      העירייה מצידה טוענת, כי היא אוכפת את שמירת השבת על פי מצוות המחוקק, ובהתאם לשיקול דעתה המינהלי. היא איננה רשאית לעשות שימוש בסנקציות הקבועות בחוק רישוי עסקים על מנת למנוע תחרות, או כדי לשמור על קדושת  השבת, כיוון שאלו אינן מטרות הכלולות בו. חוק העזר, שאוסר על פעילותם של עסקים ביום המנוחה, מאפשר הטלת עיצומים כספיים בלבד כנגד עסקים שאינם מקפידים על קיומו, ואכן עיצומים כאלו הוטלו על המשיבות. הוראת החוק היחידה המסמיכה את העירייה לבקש את סגירת העסקים מצויה בפקודת העיריות (סעיפים 249(21) ו-264א (א)). על בסיסה, ניתן להגיש לבית המשפט לעניינים מקומיים בקשה לסגירת עסק, שעובר על הוראות חוק העזר האוסר פעילות ביום המנוחה.  אלא שהפעלת הסמכות כפופה לשיקול דעת, שהוחלט לא להפעילה בהתאם למדיניות הכללית, הנגזרת מצרכי האוכלוסייה, ורצונותיה. המשיבות האחרות מצטרפות על דרך הכלל לטיעוני העירייה, ובהתאם להוראות חוק רישוי עסקים וחוק העזר.

7.      לתיק הוגשה גם הודעה מטעם היועץ המשפטי לממשלה (מיום 4.3.2009). היועמ"ש בחר לא להצטרף להליך, אך ציין כי חוק רישוי עסקים איננו מקנה לעירייה סמכויות אכיפה לסגור עסקים הפועלים בשבת,  תכליתו של החוק הנ"ל להבטיח את המטרות המנויות בסעיף 1(א). עוד ציין, כי ההסדרה של פעילות עסקים ביום המנוחה וכן אופייה של האכיפה כנגד עסקים  הבוחרים לפעול בשבת נתונה מטבעה לשיקול דעתה של הרשות המקומית, בפניה פרוסה התמונה הרחבה, ובין היתר היא מודעת למאפיינים  של כל אזור.

8.      לאחר שהוגשו סיכומי תשובה, פרשה כב' השופטת (בדימוס) ברוש לגמלאות, והתיק הועבר אליי. ביום 23.1.2011 ערכתי דיון במעמד הצדדים, ופסק הדין ניתן על יסוד כל החומר הקיים בתיק.

דיון:

9.      עתירה זו מעלה  מספר שאלות משפטיות הדורשות את הכרעתנו, והן:

א. האם אחת מתכליותיו של חוק רישוי עסקים היא למנוע "תחרות בלתי הוגנת", או לשמור על קדושת השבת?.

ב. האם העירייה רשאית לסגור את עסקי המשיבות מכוח חוק זה?

ג. האם ישנן הוראות חוק אחרות המאפשרות לעירייה לאכוף על המשיבות את סגירת עסקיהן בשבת, ואם כן, האם משבחרה העירייה שלא להפעיל את סמכותה לבקש את סגירת העסק, אלא להסתפק בקנסות, קמה הצדקה להתערבותו של בית המשפט?

נענה על השאלות אחת לאחת.

חוק רישוי עסקים -  מהן תכליותיו ומטרותיו? האם נועד למנוע תחרות לא הוגנת או לשמור על קדושת השבת? האם ניתן לנקוט בסנקציה כנגד המשיבות מכוח החוק?

10. מטרות חוק רישוי עסקים קבועות בסעיף 1 לחוק, והן:

(1)  איכות נאותה של הסביבה ומניעת מפגעים ומטרדים;