פסק-דין בתיק עת"א 8465-01-13

סגן הנשיא א' אברהם

1.         העותר, תושב הכפר דבוריה, נושא מאסר בן שנתיים בשל הרשעתו בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, חדירה למחשב שלא כדין, ושיבוש או הפרעה למחשב או חומר מחשב. משמלאו שני שלישים למאסרו דחתה ועדת השחרורים את בקשתו להשתחרר על תנאי, בשל מסוכנותו. בהחלטתה הטעימה הועדה, כי מסוכנותו עולה מן העובדה, כי העבירות בהן הורשע העותר בוצעו על רקע של אידיאולוגיה סלפית קיצונית, הדוגלת בג'יהאד נגד מדינת ישראל וארצות הברית. היא נסמכה עוד על חוות דעת של שב"כ, שהצביע על מסוכנותו אם ישתחרר. היא ציינה את עבירות המשמעת בהן הורשע, ובכללן שביתות רעב בהן נטל חלק, השתתפות המצביעה על השתייכות אידיאולוגית.

2.         על החלטה זו מלין העותר, בעתירה שהניח לפנינו. הוא טוען, כי סיווגו כאסיר בטחוני הינו סיווג שגוי, כיוון שהוא לא הורשע בעבירה בטחונית, כי אם בקשירת קשר וכד', שאינן עבירות נגד בטחון המדינה. הוא מוסיף עוד וטוען, כי לחוות הדעת של השב"כ אין ליתן כל משקל, ולו מכיוון שאין בה כל ממצא קונקרטי נגדו לאחר שנעשו מעשיו, ובגין המעשים בהם הורשע הוא כבר נענש. לבסוף הוא טוען, כי בתקופה הקצרה בה שהה בכלא כאסיר (מרבית שהותו בכלא היתה כעציר, במהלך ניהול משפטו) אין כל אפשרות להיווכח כי הוא נותר עם השקפת העולם שמייחסת לו הועדה. אדרבא, לדידו הוא הגיע לכלל מסקנה, כי השקפת עולם זו הינה שגויה. על כך הוא מוסיף, כי מעשיו עומדים בדרגת חומרה נמוכה, באשר לא יצאו מכוח הדיבור אל פועל המעשה.

3.         המשיבה מבקשת, בתורה, להותיר את החלטת ועדת השחרורים על כנה, משלטעמה היא סבירה.

4.         לאחר שעיינו בעתירה ובתשובה שניתנה לה, שמענו את טענות בעלי הדין על-פה, ועיינו בתיק ועדת השחרורים, באנו לכלל דיעה, כי החלטת ועדת השחרורים הינה סבירה, ולכן מצאנו לדחות את העתירה. את טעמינו נטעים עתה.

5.         אין בידינו לקבל את טענת הסניגור, לפיה העבירות בהן הורשע העותר אינן עבירות בטחון, ומכאן שסיווגו כאסיר בטחוני הינו שגוי וגו'. כעולה מהכרעת הדין, העבירות אותן עבר העותר נעשו על רקע אידיאולוגי. העובדה, כי סעיפי העבירה בהן הוא הורשע אינן צבועות בצבע בטחוני, כגון עבירת הקשר, אינה מעלה ואינה מורידה. חשובים לענייננו המעשים שעשה העותר, ולא סעיפי העבירה שהם מבססים, ומעשים אלה נעשו על רקע אידיאולוגי כאמור, על מנת לפגוע בציבור.

6.         על מנת לסבר את האוזן נזכיר, כי לאחר שנהרג ברצועת עזה מנהיג ממנהיגי התנועה הסלפית, החליט העותר לאמץ את דרך הג'יהאד הסלפית, הקים פורום ודפים בפייסבוק, בהם פירסם את רעיונות הסלפיה, וכך יצר קשר עם מי שנאשמו יחד עמו באותו כתב אישום. בגזר הדין של בית משפט השלום מצינו, כי - הנאשם עשה להפצת "אמונותיו ודיעותיו הקיצוניות, אשר יש בהן כדי לחתור תחת אושיות השלטון..." ו"קשר קשר עם אחרים לפעול כנגד כוחות המשטרה תוך שימוש בנשק, לאחר שנפתחה תחנת משטרה בכפר דבוריה. כמו כן... קשר הנאשם קשר עם אחר להעברת מידע אודות האופן בו מייצרים מטעני חבלה, זאת מקום בו הנאשם ידע, כי האחר מבקש לבדוק באם הוא יכול לייצר מטעני חבלה בעצמו וכן מקום בו הנאשם העריך, כי בכוונת האחר לבצע פעילות בטחונית בישראל. זאת ועוד,... עשה הנאשם כדי לחדור למחשבו של אחר ולמחוק את דף ה"פייסבוק" שלו ואת דף המייל שלו וכן סיפק לנאשם 3 מידע בנושא פריצה למחשבים..."

7.         אלו הם, אפוא, מעשי העבירה, והם נעשו על רקע אידיאולוגי קיצוני. מכאן אנו באים למסוכנותו של העותר, וזו נלמדת, ראש לכל, מחומרתם של מעשים אלו. בגזר הדין מציינת שופטת השלום הנכבדה, כי "מעשיו אלו של הנאשם, בשים לב לטיבם, אופיים, נסיבות ביצועם ותוצאותיהם, כמו גם מהותם, יש בהם כדי להצביע על מסוכנותו של הנאשם וכן על כך שאין מורא החוק עליו והם מגלמים, אפוא, בחובם, חומרה יתרה". מסקנה זו בדבר מסוכנותו של העותר, משום חומרתם של מעשיו, היתה גם מסקנתה של ועדת השחרורים, ולמסקנה זו אנו שותפים.

8.         כאמור, ועדת השחרורים התחזקה במסקנתה גם למקרא חוות הדעת של שב"כ. ואמנם, כפי שטען הסניגור, חוות הדעת מתייחסת רק למעשים שבגינם הורשע העותר ונענש. עם זאת איננו סבורים כסניגור, כי אין ליתן משקל לחוות דעת זו. חוות הדעת ניתנת בידי הגוף המקצועי, העושה במלאכה לילות כימים, ומכיר ומבין את המעשים דוגמת אלה שעשה העותר, על טיבם וטבעם ההרסני. ככזה יש בידו להעריך את המסוכנות העולה מהם גם מכאן ולהבא, משמע גם לעת שישתחרר העותר מכלאו, וכפי שהטעימה נציגת השב"כ בחוות דעתה, "פעילותו [של העותר] מהווה סנונית ראשונה של פעילי סלפיה ג'האדיה שסרחו...".

9.         משבאנו לידי כך, שמעשי העבירה בהם הורשע העותר נעשו על רקע אידיאולוגיה, על כתפיו מונח הנטל לשכנע, כי נטש את השקפת העולם ההרסנית שהביאתהו אל בית הכלא. נטל זה לא היה בידו להרים. מן הסניגור שמענו, כי לאחר שעשה את שעשה הגיע העותר לכלל מסקנה, כי השקפת העולם הסלפית הינה שגויה, והדבר בא לידי ביטוי בהודעותיו (בפני חוקריו) כמו גם בפני ועדת השחרורים.

ובכן הודעות אלה של העותר בפני חוקריו לא הונחו לפנינו. עם זאת עיינו בדבריו, כפי שהובעו בפני בית המשפט שגזר את דינו, כמו גם בפני ועדת השחרורים, ולא ראינו בהם כל חרטה או חזרה מהשקפת העולם שהביאתהו לעבור את העבירות החמורות אותן עבר. לוועדת השחרורים ולבית המשפט קמא לא היה בפיו כי אם לומר עד כמה הזיק לו המעצר/מאסר. בפני ועדת השחרורים הוא אמר: "המאסר הזה מקלקל לי". בפני בית משפט השלום הוא תאר כיצד הפרשה "הרסה את הקריירה" שלו, שלאחר שהיה סטודנט מצליח באוניברסיטת חיפה, עוזר הוראה משך שנתיים ומי שקיבל הצעות עבודה מחברות גדולות, נגדעה הקריירה לו באיבה. כל דבר חרטה או חזרה מן האידיאולוגיה הרצחנית שלו לא באה מפיו.

10.        כשאלו הם פני הדברים, כי אז יש לומר על העותר, כי אם ישוחרר - הוא עשוי להוות סכנה לשלום הציבור. כיוון שכך, אין לומר על החלטת ועדת השחרורים, שדחתה את בקשתו להשתחרר על תנאי משום מסוכנותו, כי הינה חסרת סבירות. על כן אנו דוחים את העתירה.

ניתן היום,  י"ט שבט תשע"ג, 30 ינואר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: