1. המערער שהינו בן 48, גמלאי צה"ל, הואשם בפני בית משפט השלום בעבירות של:
ציד ללא רשיון - בניגוד לסעיף 2 ו- 14(ב) לחוק להגנת חיית הבר תשט"ו-1955 (להלן - החוק), ציד חוגלות - עבירה על תקנה 2 לתקנות להגנת חיית הבר (הוראות שעה) התשס"ג-2003 וסעיף 14(א) לחוק, ציד באזור אסור (אזור מס' 12 לתוספת) בניגוד לתקנה 1 לתקנות להגנת חיית הבר (אזורים אסורים) התשל"א-1971 וסעיף 14(א) לחוק ואחזקת חיית בר בניגוד לסעיף 8(א)(3)+סעיף 14(א) לחוק, בכך שבתאריך 16/9/2004 סמוך לשעה 08:06 באזור מצפה אופיר ברמת הגולן, שהינו אזור אסור לציד, עסקו הנאשם ואחר בציד חוגלות באמצעות רובה ציד מסוג ברטה. ברכבו של הנאשם נמצאו 3 חוגלות ירויות אשר נצודו על ידו עם האחר, כאשר התקופה בין 1/9/2003 לבין 31/8/2005 אסורה בציד חוגלות וכל זאת, מבלי שהיה בידי המערער היתר לכך.
2. המערער הורשע על ידי בית משפט השלום בכל העבירות בהן הורשע כאמור וזאת על סמך הודאתו. בית משפט השלום גזר על המערער עונש של קנס בסך -.3,500 ש"ח או 35 ימי מאסר תמורתו וחייב אותו לחתום על התחייבות כספית בסך -.7,000 ש"ח להמנע מלעבור את העבירות בהן הורשע, למשך שנתיים. בנוסף, הורה בית משפט קמא על חילוט הנשק שמספרו F64408Eששימש את המערער בביצוע העבירות בהן הורשע.
3. הערעור שבפנינו מופנה אך ורק כנגד חילוט הנשק, לטענת המערער לא היה מקום להורות על חילוט הנשק וזאת בשים לב לכך שהמדובר בגמלאי צה"ל שעברו נקי ולמעט עבירה קודמת אחת שעניינה אחזקת הנשק מחוץ לנרתיק, שהינה עבירה של ברירת קנס, אין למערער עבר פלילי כלשהו.
עוד טען המערער, כי הוא מחזיק בנשק למעלה מ- 10 שנים ובעבר לא ביצע בנשק עבירת ציד כלשהי.
עוד טען המערער, כי הוא הודה בהזדמנות הראשונה, הביע חרטה והתחייב כי לא יעבור עבירות ציד כלשהן בעתיד.
לטענת המערער חילוט הנשק מהווה פגיעה קשה בזכות הקניין שלו, זכות המעוגנת בחוק יסוד כבוד האדם וחרותו. בהקשר זה הפנה הסניגור לרע"פ 1161/04 מחמוד חאג' יחיא נ. מדינת ישראל, ולדברי כב' השופט (כתוארו אז) י. טירקל שם נכתב:
"אוסיף ואומר כי הוראות סעיף 3 לחוק כבוד האדם וחרותו שלפיה אין פוגעים בקניינו של אדם היא בבחינת הוראת על ובלשון קדמונינו "כלל גדול" בשיטת המשפט שלנו. אם אין הוראה מופרשת בדין שמכוחה ניתן להפקיע את בעלותו של אדם בנכס או להשעות את זכויותיו בו, לעולם חל הכלל הגדול
(ראה בש"פ 6686/99 אליהו עובדיה נ' מדינת ישראל, פד"י נד(2) עמוד 464 בעמודים 480-481 - "ענין עובדיה").
החילוט מכוח סעיף 12 לחוק הוא חריג לכלל והשימוש בו חייב להיות זהיר ושקול. יודגש כי חילוט זה איננו עונש נוסף אלא ציווי הנלווה לעונש שהוטל על העבריין והוא נתון לשיקול דעתו של בית המשפט. מטרתו של הציווי היא להרחיק את העבריין מן העבירה ע"י הוצאתם של כלי המשחית ששימשו למעשה העבירה בידיו...".
הסניגור המשיך וטען כי מטרת חילוט הנשק הינו הרחקת העבריין מפוטנציאל של ביצוע עבירות בעתיד ומאחר והמערער הינו אדם נורמטיבי ונעדר הרשעות קודמות בתחום הציד, חילוט הנשק איננו דרוש להרחקת המערער מעבירות כאלה בעתיד.
4. מנגד, ביקשה ב"כ המשיבה שלא נתערב בגזר דינו של בית המשפט השלום ונדחה את הערעור וציינה כי עברו של המערער אינו נקי לחלוטין וכי יש לו הרשעה הקשורה באחזקת נשק מחוץ לנרתיק כשהנשק טעון. באשר לנימוק שהסניגור העלה בעניין זכות הקניין טענה ב"כ המשיבה, כי מדובר בכלי משחית שחילוטו דרושה לשמירה על הטבע ועל חיות הבר.
5. לאחר שנתנו את דעתנו למכלול החומר שבפנינו ולאחר ששקלנו את טענות שני הצדדים, באנו לכלל דעה כי דין הערעור להדחות; המערער הורשע הן בציד באזור אסור והן בציד ללא רשיון ציד ובנוסף בעבירה של ציד חוגלות שהינה חיית בר מוגנת, יש בהרשעתו בעבירות אלה כדי ללמד על כך כי המשך החזקתו של המערער בנשק מסכנת את הטבע ואת חיות הבר.
אמנם למערער אין הרשעות קודמות בתחום הציד יחד עם זאת, קיימת נגדו הרשעה קודמת הקשורה לנשק, שאמנם עניינה אינו קשור לציד אלא להחזקת נשק כשהוא טעון מחוץ לנרתיק, גם בכך יש ללמד כי הנשק בידו של המערער עלול להוות סיכון לא רק כלפי חיות הבר אלא אף אולי כלפי בני אדם.
אמנם צודק הסניגור בטענתו כי זכות הקניין הינה זכות חוקתית על חוקית שאין לפגוע בה אלא מכוח חוק ובמידה שאינה עולה על הנדרש.
בענייננו, הסמכות לחילוט הנשק מעוגנת בסעיף 12(א) לחוק ולבית המשפט נתון שיקול דעת באם לחלט נשק ששימש לביצוע עבירות או אם לאו. אחד מהשיקולים שצריכים להנחות את בית המשפט בבואו להכריע בשאלת חילוטו של הנשק, הינה הרחקתו של מי שהורשע בעבירות על החוק מביצוע עבירות כאלה בעתיד. הנסיון מלמד כי העונש האפקטיבי לענין זה הינו חילוט כלי הנשק ששימש בביצוע העבירה שיש בו למנוע מהנאשם שהורשע בדין לשוב ולעבור על החוק ובנוסף, יש בו גם להרתיע עבריינים פוטנציאלים.
נכון שאחד הפרמטרים המשמשים את בית המשפט לענין החילוט הינו הרשעות קודמות של הנאשם שבדרך כלל יש בהן להצביע על כך שהנאשם לא למד את לקחו מן העבר. בעניינו, כאמור, אין אמנם למערער הרשעות קודמות על חוק להגנת חיית הבר יחד עם זאת, הורשע המערער בפסק הדין בו עסקינן ביותר מעבירה אחת וכאמור, יש לו גם הרשעה קודמת הקשורה לנשק.
מכל אלה, לא ראינו להתערב בגזר-דינו של בית משפט השלום ואנו דוחים את הערעור.
ניתן היום ה' בכסלו, התשס"ו (6 בדצמבר 2005) במעמד הצדדים.