פסק-דין בתיק עפ 1039/07

1.         בפנינו ערעור על גזר דינו של בימ"ש קמא אשר גזר על המשיב עונש של מאסר בפועל למשך 8 חודשים, ומאסר על תנאי למשך 12 חודשים לתקופה של שלוש שנים מיום מתן גזר הדין. כמו כן, הורה בית המשפט על חילוט השעון והמשקפיים לאוצר המדינה.

2.         המשיב הורשע בבית משפט קמא על פי הודאתו בעבירה של החזקת סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית, כאשר בכתב האישום נטען כי בתאריך 25/12/06 התקבלה ידיעה מודיעינית לפיה, יש ברשות המשיב סם מסוכן מסוג הירואין אותו הוא מחזיק בפי הטבעת שלו. באותו יום נעצר המשיב על ידי שוטרים, ונוכח הסכמתו הובא לבית חולים רבקה זיו בצפת לשם הוצאת הסם מגופו. בתאריך 26/12/06 הוצא מפי הטבעת של המשיב סם מסוכן מסוג הירואין במשקל נטו של 23.84 גרם.

3.         ב"כ המערערת הן בהודעת הערעור והן בטיעוניה בפנינו מלינה על קולת העונש. לטעמה שגה בית משפט קמא כאשר לא נתן משקל ראוי לעברו הפלילי המכביד של המשיב הכולל 50 הרשעות קודמות שבהן הרשעות רבות בעבירות סמים, כמו כן לא נתן משקל ראוי להלכות המפורשות של בית משפט העליון על פיהן יש להכריז מלחמת חורמה על אלה העוסקים בסמים, וזאת על מנת לבער את נגע הסמים. לשיטתה, עונש המאסר בפועל שהוטל על המערער מופרז לקולא, אינו משקף את רוח החוק ואת הפסיקה, וכן את מדיניות הענישה הנוהגת בעבירות כגון דא, במיוחד כאשר המשיב החזיק בסם מסוכן מסוג הירואין בכמות פי שמונים מהכמות המוזכרת בחוק ככזו המוחזקת לצריכה עצמית בלבד.

            מנגד, טען ב"כ המשיב כי המדובר בעונש ראוי ומאוזן, הפנה לנסיבותיו האישיות של המשיב שכוללות מצב רפואי קשה, המשיב סובל משיתוק בפלג גופו התחתון, הוא נעזר בזולת לשם ביצוע פעולות יום יומיות, הפנה לתיעוד הרפואי שהוגש לביהמ"ש קמא, על פיו תוחלת החיים של המשיב קצרה. לדידו, עונש מאסר בפועל לתקופה ארוכה יש בה כדי לסכן את חייו, לגרום להתדרדרות במצבו הרפואי של המשיב.

            נוכח כל האמור, ביקש לדחות את הערעור.

4.         לא אחת נקבע על ידי בימ"ש העליון, כי בתי המשפט נדרשים להירתם למלחמה בנגע הסמים, וזאת על ידי הטלת עונשים מחמירים ולתקופות ארוכות בעבירות סמים.

5.         מעיון בגליון הרשעותיו של המשיב עולה, כי מאחורי המשיב - שהינו יליד 1955 - קופת שרצים של הרשעות קודמות הכוללות 50 הרשעות קודמות, וביניהן עבירות סמים רבות, לרבות עבירות דומות לעבירה בה הורשע בתיק נשוא הערעור, בנוסף לעבירות רכוש, עבירות אלימות, סחיטה באיומים ועבירות של שיבוש הליכי משפט ועוד. המשיב ריצה בעבר מספר פעמים מאסרים מאחורי סורג ובריח, דבר המלמד כי בפנינו אדם אשר כנראה לא למד לקח, וחרף מצבו הרפואי הקשה, הוא ממשיך בביצוע עבירות חמורות.

6.         מעיון בגזר דינו של בימ"ש קמא עולה, כי בימ"ש קמא התייחס תחילה לחומרת העבירות שהורשע בהן המשיב, וכן למדיניות הענישה הנוהגת בעבירות אלה, אולם בבואו ליישם מדיניות זו, הוא נתן שיקול דומיננטי לנסיבותיו האישיות של המשיב, ולא נתן שיקול ראוי לנסיבות ביצוע העבירה, לעברו של המשיב, לכמות הסם ולסוגו.

7.         לאחר שערכנו איזון ראוי בין האינטרס הציבורי המחייב הטלת מאסר בפועל ממושך בעבירות של החזקת סמים שלא לצריכה עצמית בכמות כה גדולה מול נסיבותיו האישיות של המשיב  כפי שפורטו על ידי ב"כ המשיב, בשקלול הסופי נראה לנו כי בימ"ש קמא חרג לקולא, דבר המצדיק התערבותנו.

8.         לאור כל האמור לעיל, וכדרכה של ערכאת ערעור אשר אינה ממצה את הדין עם הנאשם, אנו מקבלים את הערעור, ובמקום המאסר בפועל שהוטל על המשיב בבימ"ש קמא, אנו גוזרים עליו עונש מאסר בפועל לתקופה של 15 חודש מיום מעצרו.

            יתר מרכיבי גזר הדין של בימ"ש קמא, יישארו על כנם.

9.         לאור טענותיו של הסניגור באשר למצבו הרפואי הקשה של המשיב, אנו ממליצים בפני שירות בתי הסוהר לתת מענה הולם לטענות אלה.

ניתן היום א' בניסן, תשס"ז (20 במרץ 2007) במעמד הנוכחים.

____________________       ________________________             _______________

זיאד הווארי, שופט - אב"ד        גבריאלה (דה-ליאו) לוי - שופטת                        הלמן אסתר- שופטת

001039/07עפ 054 ערין בראנסה