פסק-דין בתיק עפ"ת 32520-09-13

לפני ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה בחיפה, אשר ניתן ביום 29.4.2013 על ידי כב' השופט שלמה בנג'ו, בתיק תעבורה מס' 5203-02-13 וכן על החלטתו מיום 12.8.13 שלפיה נדחתה בקשת המערער לביטול פסק הדין שניתן בהעדרו.

הערעור מופנה כנגד ההחלטה ולחלופין כנגד חומרת הדין.

המערער הובא לדין בגין עבירה של שימוש בטלפון שלא באמצעות דיבורית, בניגוד לתקנה 28(ב) לתקנות התעבורה, תשכ"א - 1961. 

בכתב האישום נטען כי העבירה בוצעה ביום 27.10.11 בשד' ההסתדרות, במחלף הצ'ק-פוסט.

המדובר בעבירה של ברירת משפט שבגינה קבוע קנס בסך 1,000 ש"ח.

המערער ביקש להישפט ועל כן זומן לדיון ליום 29.4.13, אך הוא לא דרש את הזימון. על כן, הורשע ונדון בהעדרו לעונשים הבאים:

קנס בסך 1,800 ש"ח ושני חודשי פסילה על תנאי לשנתיים.

המערער ביקש לבטל את פסק הדין שניתן בהעדר בנימוק כי הזימון לא הגיע לידיו וכי באותה תקופה הוא שהה בכנס סוכני הביטוח באילת, אך בקשתו נדחתה ומכאן הערעור שבפני.

המערער חזר וטען כי אישור המסירה לא הגיע לידיו וכי הוא ביקש להישפט כי יש בפיו טענות ביחס לנסיבות ביצוע העבירה.

המערער הכחיש את העובדות שבכתב האישום מיד כשעוכב לביקורת על ידי השוטר שרשם את הדו"ח.

עוד טען המערער שבית משפט לתעבורה טעה משקבע כי הוא לא התייחס לטענות ההגנה והסתפק בכפירה כללית.

המערער טען כי הוא לא דיבר בטלפון הן בבקשה והן בתצהירו שצורף לבקשה.

לדעת המערער השארת פסק הדין על כנו עלולה לגרום לעיוות דין ממשי.

המשיבה סבורה כי המערער זומן כדין ולא התייצב לדיון ועל כן בית משפט לתעבורה פעל בהתאם לסמכותו כשדן אותו בהיעדרו.

לדעת המשיבה, אין כל חשש לעיוות דין.

לאחר שעיינתי בפסק הדין, בהחלטה הדוחה את הבקשה לביטול פסק הדין שניתן בהעדר, ושמעתי את טענות הצדדים, אני מחליט לקבל את הערעור ולבטל את פסק הדין שניתן בהעדר.

אמנם המערער זומן כדין ומשלא דרש את ההזמנה היה רשאי בית משפט לתעבורה לדון אותו בהעדרו, אם כי הוא מעלה טענות הנוגעות לעובדות ביצוע העבירה ומתכחש לנאמר בכתב האישום.

המדובר בגרסה מול גרסה, כאשר עפ"י כתב האישום השוטר טוען כי המערער עשה שימוש בטלפון לעומת זאת האחרון מתכחש לכך ולכן ראוי שבית משפט יכריע במחלוקת העובדתית דנן.

בנסיבות העניין נראה לי כי עלה בידי המערער להראות קיומה של העילה השנייה, קרי, קיומו של  חשש ממשי לעיוות דין היה ופסק הדין יישאר על כנו ללא הכרעה עובדתית בין שתי הגרסאות.