פסק-דין בתיק עפ"ג 17270-02-12

המערער, נאשם 1 בת"פ 2923/07 (בית המשפט השלום בראשל"צ) הורשע לאחר שמיעת ראיות בהתפרצות למקום מגורים בכוונה לגנוב בצוותא עם אחר ובגניבה בצוותא עם אחר, ונידון ל-22 חודשי מאסר לריצוי בפועל, ל-18 חודשי מאסר על תנאי בתנאים המפורטים בגזר הדין, לתשלום קנס בסך 5,000 ש"ח וחויב בפיצוי המתלוננים, בעלי הדירה, בסכום של 5,000 ש"ח.

הערעור מכוון כלפי חומרת עונש המאסר בפועל וב"כ המערער טוען בהודעת הערעור ובטיעוניו בפנינו כי בית המשפט קמא לא התחשב בהיותו של הנאשם האחר היוזם של ביצוע העבירות, שכן ברשותו של הנאשם האחר היה מידע על עובדת יציאתם של בעלי הדירה לחופש, יחד עם בתו, חברתה של בתם, וכל ההתקשרות בין המערער לנאשם האחר הייתה ביום ביצוע העבירה כאשר לא הייתה ראיה למודעותו של המערער בכל הקשור לנסיבות ביצוע העבירה.

ב"כ המערער סומך טענתו על הכתוב בעמוד 113 למעלה לגזר הדין, כדלקמן:

"כשיקול בודד לקולא בעניינו(של המערער) ניצבת העובדה כי בניגוד לשותפו לביצוע העבירות, נאשם 2, עברו הפלילי של הנאשם 1 בעבירות מסוג אלה נשוא תיק זה הינו מועט וישן מאוד".

לטענת ב"כ המערער, מהאמור לעיל, אף כי בית המשפט קמא היה מודע לאחר ששמע ראיות לחלקו המרכזי של הנאשם 2 בביצוע העבירות, לא ייחס לכך שום משקל בגזר הדין, שכן העובדה שהנאשם 2 נידון ל-28 חודשי מאסר בפועל, בצירוף הפעלת מאסר על תנאי, מלמדת על כך שהפער נובע רק בשל העבר הפלילי השונה בין המערער לבין הנאשם 2, כפי שבא לביטוי בגזר הדין.

ב"כ המשיבה מתנגדת לקבלת הערעור ועומדת על חומרת התנהגותו של המערער וטוענת כי הפער בין עונש המאסר בפועל שהוטל על המערער לבין עונש המאסר בפועל שהוטל על נאשם 2 מקורו לא רק בעבר הפלילי השונה, אלא גם בחלק השונה של כל אחד מהם בביצוע העבירות נושא גזר הדין.

עיון בגזר הדין של בית המשפט קמא, שניתן לאחר שמיעת ראיות, מעלה כי בית המשפט קמא היה מודע להבדל בין המערער לבין הנאשם 2 בכל הקשור לחלקו של כל אחד מהם בביצוע ההתפרצות והגניבה, אך אין להתעלם מכך שגם המערער וגם הנאשם 2 פרצו בפועל לדירה וגנבו ממנה תכשיטים ורכוש יקר ערך ומשכך, חלה לגבי כל אחד מהם ההלכה הפסוקה, אשר בית המשפט קמא היה ער לה בדבר המלחמה באלה שפוגעים ברכושו של הציבור ובביטחונו האישי.

מאחר ובית המשפט קמא היה ער לחלקו של כל אחד מהנאשמים בפניו בביצוע ההתפרצות לדירה והגניבה מתוכה, אין בעובדה שנקט במילים "כשיקול בודד לקולא" כדי ללמד על כך שלא התחשב בהבדל בחלקו של כל אחד מהנאשמים בביצוע העבירות שכן הבדל זה בא לידי ביטוי בגזר הדין עובר לאמירה זו.

ההפרש של שישה חודשים בין עונש המאסר בפועל שהוטל על המערער לבין עונש המאסר בפועל שהוטל על שותפו לביצוע העבירות, הוא הנאשם 2, גם אם האחרון היה היוזם שלהם, מבטא לא רק את הפער בהרשעות הקודמות של כל אחד מהם אלא גם את ההבדל באשר לחלקו של כל אחד מהם בביצוע העבירות.

באשר לעברו הפלילי של המערער, לא למותר לציין כי יש לו עבר פלילי החל מהיותו נער בעבירות רכוש וסמים, ותוך כדי ניהול משפטו נושא הערעור עבר עבירות אחרות בתחום הסמים, שבית המשפט קמא צבר את עונש המאסר בפועל של 22 חודש שהטיל עליו לעונש מאסר בפועל לתקופה של 25 חודש שהוטל עליו בתיק האחר, בהעדר נסיבות מיוחדות לחפוף באופן מלא או חלקי בין שני העונשים.

לאור כל האמור לעיל, אנו דוחים את הערעור.

<#3#>

ניתן והודע היום ב' ניסן תשע"ב, 25/03/2012 במעמד ב"כ הצדדים והמערער.