פסק-דין בתיק עע 668/06

1.         לפנינו ערעור, לאחר מתן רשות, על החלטתו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (השופטת שרה מאירי, עב10030/04, עב10032/04) מיום 15.6.2006 אשר הורה על מחיקת כל האזכורים של נוהג ומנהג מתצהירי עדות ראשית שהוגשו מטעם המערערים. 

רקע עובדתי

2.         המערערים הגישו תביעה לבית הדין האזורי, לתשלומים שונים הנובעים מעילות שונות בתקופת העסקתם על ידי המשיבות ולאחריה. בין היתר תבעו המערערים שכר עבודה מולן, לפי חישוב שהוצג בכתב התביעה והסתמך על סך כל שעות העבודה ליום, בלא הבחנה בין זמן עבודה בפועל לבין זמן הפסקות ונסיעות ממקום העבודה וחזרה, אשר, לגישתם, מחייב תשלום שכר. בכתב ההגנה שהוגש מטעם המשיבות, נטען כי ככל שייפסק סכום לחובתן, יש לקזז ממנו 3 שעות עבודה לכל יום, באשר תנאי ההעסקה בין הצדדים אינם מחייבים תשלום בגין שעות הפסקה ונסיעה למקום העבודה וממנו. בכתב תשובה לכתב ההגנה, טענו המערערים כי במשך תקופת העסקתם, נחשב זמן ההפסקה וזמן הנסיעה למקום העבודה וממנו כזמן עבודה בגינו משתלם שכר. על כן, מכוח הנוהג ומנהג שבין הצדדים יש לראות בזמן זה כזמן המחייב תשלום שכר לצורך תביעתם. בדיון קדם שנערך בפני בית הדין האזורי, נקבע, לאחר שמיעת טענות המערערים, כי משלא  נעשתה הבחנה בכתב התביעה בין שעות עבודה בפועל לבין שעות הפסקה ונסיעה, ולא הועלתה כל טענה בדבר נוהג ומנהג, יש למחוק מתצהירי עדות הראשית מטעם המערערים כל אזכור שלהם. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור. הבקשה התקבלה, ומכאן הערעור שבפנינו.

טענות הצדדים

3.         לטענת המערערים, אין להתייחס להעלאת טענת הנוהג כאל הרחבת חזית. זאת, משהטענה הועלתה כטענה כנגד טענת הקיזוז שהועלתה על ידי המשיבות בכתב ההגנה, ועל כן קמה להם הזכות להתגונן כנגדה. זאת ועוד, אף אם יש בכך משום שינוי חזית, יש לראות בהתנהגות המשיבות כהסכמה לשינוי זה, שכן המשיבות לא הגישו לבית קמא כל בקשה כנגד העלאת טענה זו,  והדיון בעניין נעשה מיוזמת בית הדין.

4.         מנגד, תומכות המשיבות בהחלטת בית דין קמא, וטוענות כי המקור לחובת התשלום בגין זמן עבודה בפועל לבין המקור לחובת התשלום בגין זמן הפסקה וזמן נסיעות הוא שונה, ומהוות עילות תביעה שונות. על כן, היה על המערערים לאבחן בין המקרים בכתב התביעה, ומשלא עשו כן, מהווה הדבר הרחבת חזית אסורה.

הכרעה

5.         במקרה דנן, המערערים הגישו כתב תשובה לכתב ההגנה, בה העלו את טענת קיומו של נוהג ומנהג לתשלום שעות בגין הפסקה ונסיעה. יצוין, כי קיומו של נוהג ומנהג זה הופיעה אף כפלוגתא ברשימת הפלוגתאות שהוגשה בהמשך לבית הדין מטעם המערערים. על כן, מוטלת על בית דין קמא לשמוע ראיות בעניין, ולהכריע בפלוגתא זו במסגרת ההליך, פלוגתא שאף הופיעה ברשימת הפלוגתאות שהוגשה בהמשך מטעם המערערים.

6.         לאחר שעיינו בכלל החומר שהובא בפנינו במסגרת הערעור, אנו מחליטים כי דין הערעור להתקבל. טעות יצאה מלפני בית הדין עת הורה על מחיקת כל אזכורי הנוהג ומנהג מתצהירי עדות ראשית שהוגשו מטעם המערערים. אף אם ראוי היה כי המערערים יאבחנו מלכתחילה בכתב התביעה בין תביעתם לשכר בעבור שעות עבודה בפועל, לבין תביעתם לשכר בעבור זמן הפסקה ונסיעה למקום העבודה וחזרה, ומבלי לקבוע עמדה בעניין, אין באי הבחנה זו כדי להצדיק את מחיקת אזכורי טענת הנוהג ומהנהג מהתצהירים שהוגשו מטעמם.

7.         אזכורי הנוהג ומנהג הועלו על ידי המערערים בכתב התשובה כהגנה נגד טענת המשיבים " לקזז מכל סכום בו יחוייבו אם יחוייבו סכומים לפי 3 שעות לכל יום עבודה שהוסיף התובע בתביעתו" (סעיף 16 לכתב ההגנה). בין אם המדובר בתביעה להחזרה שכר ששולם בגין עבודה בהפסקות ובנסיעות, ובין אם שכר זה לא שולם, טענת המשיבות היא טענת הגנה עליה רשאים המערערים להגיש תשובה. לשון אחר, בין אם המדובר בקיזוז סכומים ששולמו ובין אם המדובר בהגנה על אי תשלום הסכומים, זכותם של המערערים להעלות את עמדתם בעניין. מטרת הגשת כתב התשובה היא להעלות לפני השופט עובדות חדשות המשיבות על הגנת המשיבות, שבדרך זו יוכלו המערערים ליטול מטענות המשיבות את התוצאה המשפטית העלולה לנבוע מן ההגנה, אם יישארו דברי המשיבות ללא תשובה (ראו: י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית 1995, בעמ' 280-281). 

8.         בשולי הדברים נעיר, כי התביעות מטעם המערערים הוגשו עוד בשנת 2004. עד היום, טרם נקבעו התיקים לדיוני הוכחות. בית הדין מתבקש לעשות מאמץ לקדם את הדיון בתיק, ולהביאו לידי הכרעה, בהקדם וככל שיתאפשר לו במסגרת אילוציו.

9.         סוף דבר - הערעור מתקבל.

            החלטת בית דין קמא המורה על מחיקת כל אזכורי נוהג ומנהג מתצהירי העדות מטעם המערערים - בטלה בזאת.

            המשיבות תשלמנה למערערים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ש"ח בצירוף מע"מ תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישא סכום זה הפרשי ריבית והצמדה כחוק, מהיום ועד יום התשלום בפועל.

ניתן בהעדר הצדדים היום, יא' שבט, תשס"ז (30 ינואר, 2006) וישלח לצדדים.