פסק-דין בתיק עמה 523/05

א.        נושאי הערעור

1.         בפני ערעורה של המערערת כנגד דחיית השגותיה על שומות המס שהוצאו לה ע"י המשיב לארבע שנות המס 2000-2003.

המערערת [אלמז] הינה חברה בבעלותה ובשליטתה המלאה של חברת נטו מ.ע. אחזקות בע"מ [להלן: "חברת האם"].

בבעלות המערערת נכס מקרקעין גדול בשטח 18,186 מ"ר באזור התעשיה של קרית מלאכי [להלן: "הנכס"].

מקור ההכנסות הבלעדי והיחידי של המערערת בארבע שנות המס שבנדון, ולמעשה עוד מאז שנת 1994, הינו בדמי השכירות המשולמים לה ע"י חברת האם עבור השכרת הנכס מהמערערת לחברת האם.

בדוחותיה ל-4 שנות המס דנן, הפחיתה המערערת כהוצאות מהכנסות דמי השכירות שלה סכומים נכבדים אותם הגדירה כ"השתתפות בהוצאות משכורת" ששילמה לחברת האם [שהינה כאמור שוכרת הנכס].

המשיב בשומותיו לא הכיר בכל סכומי ההוצאות הנ"ל [להלן: "הוצאות משכורת"], כמו כן לא הכיר המשיב בסכומי הוצאות נוספות שקיזזה המערערת מהכנסות דמי השכירות שקיבלה מחברת האם בשנות המס שבנדון, סכומים שלטענת המערערת שילמה גם אותם לחברת האם [השוכרת] כשהשתתפותה "בגין הוצאות שונות" - משרדיות, ביטוח, ייעוץ משפטי וכו' [להלן: "ההוצאות הנוספות"].

2.         בשנת המס 2002 זכתה המערערת בתביעה משפטית, וזאת ביחס לסכום חוב שהוכר לה בעבר כ"חוב אבוד" [המדובר בפעילותה בשנת 1994 ולפני כן].

המערערת אינה חולקת כי המדובר בהכנסה עסקית חייבת, אולם כנגד הכנסה זו ביקשה לקזז את הפסדיה מפעילותה העסקית הנטענת בשנות המס דנן.

המשיב בשומתו ביטל אותו הקיזוז מכח הוראות ס' 28 (ח) לפקודת מס הכנסה, שכן כל אותם הפסדים נטענים לא ניתנים לקיזוז אלא כנגד הכנסות מהנכס המושכר על ידה - שהוא מקור הכנסותיה ופעילותה היחידי.

יצויין כי למעשה טענה זו של המשיב הינה חלופית לטענתו העיקרית, ולפיה לא נצברו למערערת הפסדים כלשהם בפעילותה, שכן הוצאותיה הנטענות [שהם המקור ל"הפסדים"] אינן מוכרות על ידו כל עיקר.

ב.         ההסכמים שבין המערערת לחברת האם

1.         ביום 15.12.98 נערך הסכם שכירות לפיו השכירה המערערת את הנכס לחברת האם לתקופה של 5 שנים [1.1.99-31.12.03] תמורת דמי שכירות חודשיים של 23,000$. הסכם השכירות מצורף כנספח א' לתצהיר המשיב.

            הסכם זה בא כהמשך להסכמי שכירות קודמים בהם שכרה חברת האם את הנכס מהמערערת, וזאת החל מ-1994.

            עוד נקבע בהסכם השכירות כי השוכרת [חברת האם] תישא על חשבונה משך כל תקופת שכירות "בכל המסים והתשלומים החלים על מחזיקים ומשתמשים לרבות מסי עיריה, מים, חשמל, טלפון וכו' " [סעיף (ה)(1)].

            השוכרת [חברת האם] התחייבה בהסכם לבטח על חשבונה את הנכס מפני כל הסיכונים [סעיף (ה)(2)].

2.         ב-18.1.96 נערך הסכם בין המערערת לחברת האם שכותרתו "הסכם השתתפות בהוצאות".

            במבוא לאותו הסכם נאמר:

"הואיל ולאלמז [המערערת] אין מערך כח אדם לטיפול בנושא ניהול, כספים הנה"ח, עריכת דוחות כספיים, ייעוץ מקצועי בנושאי כלכלה, פיננסים, משפט וביטוח והואיל ולמאיר עזרא [חברת האם] יש את כח האדם הנדרש לכך ומעוניינית היא לספק את העזרה הנדרשת [למערערת - י.א. ] בין השאר כדי לעמוד בדרישות של חברה בורסאית [חברת האם] על כל המשתמע מכך והואיל ולאלמז אין את המקום והציוד הנדרש לצורך ניהול משרדים, מחשב, טלפון וכד' והיא מעוניינת בקבלתו והואיל ולמאיר עזרא יש את המקום והציוד הנדרש ומעוניינת לספק את כח האדם והציוד הנדרש בתמורה לתשלום".

            לאור הצהרות אלה של המערערת וחברת האם במבוא ל"הסכם ההשתתפות", מונה ההסכם בקצרה את שתי ההתחייבויות של המערערת כלפי חברת האם כדלהלן: