פסק-דין בתיק על"ח 24311-05-12

1.         לפנינו ערעור לפי סעיף 43 לחוק שירות התעסוקה, התשי"ט -1959, (להלן: " החוק") על החלטת ועדת העררים שליד שרות התעסוקה מיום 12.3.12 (להלן: " הועדה").

2.         הוועדה דחתה את עררו של המערער וקבעה, כי המערער אשר הופנה לעבודות ניקיון בחברת ר.א.ש ובניו בע"מ, הציג עצמו כמוגבל וכמו שלא יכול לעבוד ובכך, הכשיל עצמו בקבלתו לעבודה.

3.         תמצית טיעוני המערער :

טעתה הועדה בכך שקבעה כי המערער הכשיל עצמו בראיון עבודה וכי רישום

הסירוב בוצע כדין, שכן התנהגותו של המערער כלל לא הצביעה על הכשלה

עצמית של ראיון העבודה והוא מעולם לא סירב באופן מפורש לקבל את

העבודה שהוצעה לו, וכי המעסיק הוא זה שסירב לקבל את המערער לעבודה,

כיוון שסבר שהמערער אינו מתאים לתפקיד זה וזאת, לאור מצבו הרפואי,

עניין אשר עלה ביוזמת המעסיק.

4.         תמצית טיעוני המשיב :

א.        המערער רשום בלשכת התעסוקה במחלקת הבטחת הכנסה החל משנת 2002 וכי, בשנה האחרונה נשלח ל-23 מקומות עבודה, אך לא התקבל וזאת, עקב טענות על מוגבלות ועל אף העובדה, כי בשנה האחרונה התייצב המערער בפני 3 ועדות רפואיות, אשר החליטו כי הוא מוגבל רק להרמת משאות מעל 10 ק"ג.

ב.         המערער נשלח לעבודת ניקיון ובמועד הראיון נרשם כי: "המערער טוען שהוא מוגבל ולא יכול לעבוד ".

דיון והכרעה

  5.      חוק הבטחת הכנסה, התשמ"א -1980 אינו מזכה מבוטח בגמלת הבטחת הכנסה מבלי שהתייצב בלשכת התעסוקה ויהיה מוכן לעבוד , ועל המבוטח לעשות מאמץ סביר, בתום לב, לעבוד (דב"ע נג / 91-3 מוחמד אבו ג'אמע נ'. שירות התעסוקהפד"ע כג' 297) ,ונקבע כי "הסבירות של המאמץ תלויה ,בין השאר,בסוג העבודה,בענף העבודה,במקום העבודה ובמצב של המופנה לעבודה. ( דב"ע נז/91-7 משייב נ' שרות התעסוקה,עבודה ארצי,כרך ל(2) 38).

6.         כבר נקבע בפסיקה כי אם דורש העבודה מודיע למעסיק הפוטנציאלי על תנאים מגבילים,  אשר מעסיק סביר לא היה מסכים להם,  אזי רואים אותו כמי שדחה את הצעת העבודה.  

7.         על משקלו הראייתי של רישום המעסיק על גבי טופס ההפניה לעבודה כבר נפסק על ידי בית הדין הארצי לעבודה, כי הפרקטיקה הנוהגת בבתי הדין כי המשיב מביא את דברו של המשיב כפי שהוא מוצא את ביטויו בטופס ההפניה לעבודה וכי אין כל יסוד לפקפק בדברי המעסיק, אשר אין לו אינטרס מיוחד להציג תמונת מצב שאינה מדויקת (ע"ע 1081/02 סואעד פתחי נימר נ. שירות התעסוקה, ניתן ביום 3.10.02).

  8.      במקרה שבפנינו, ובשים לב להלכות אלו, ולאחר שמיעת טיעוני הצדדים ועיון

            במסמכים בתיק, התרשמנו כי אין כל ספק כי המערער הוא זה שגרם לאי

            קבלתו לעבודה בכך שהעמיד קשיים ודרישות וזאת בכל הקשור להצהרתו, כי