עב"ל
בית דין ארצי לעבודה ירושלים
|
1340-02
06/06/2006
|
בפני השופט:
1. הנשיא סטיב אדלר
2. יגאל פליטמן
3. ורדה וירט-ליבנה
|
| - נגד - |
התובע:
רבקה מימון
עו"ד דוד מימון
|
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
עו"ד עמי סבר
|
| פסק-דין |
השופטת ורדה וירט-ליבנה
1. הערעור שבפנינו נסוב על פסק דינו של בית הדין האזורי בירושלים (השופט אייל אברהמי; ב"ל 2460/98) אשר דחה את תביעתה של המערערת להכיר בתקופה שמיום 1.3.98 ועד ליום 31.10.98 כתקופה המזכה אותה בתגמול טיפול רפואי כמשמעו בחוק נפגעי פעולות איבה התש"ל-1970.
2.
הרקע לערעור
א. המערערת נפגעה בפעולת איבה בשנת 1974.
ב. המערערת עבדה שנים רבות כאחות בבית חולים ע"ש סורוקה בבאר שבע ובחודש אפריל עברה ניתוח לקיבוע הקרסול השמאלי. לאחר הניתוח המערערת נעדרה מעבודתה עד ליום 31.10.98.
המוסד לביטוח לאומי אישר למערערת תשלום תגמול טיפול רפואי מיום הניתוח ועד ליום 28.2.98 ודחה את תביעתה לאשר לה את התגמול גם עבור תקופה שבין 1.3.98 ועד ל-31.10.98.
ג. בית הדין האזורי מינה מומחה רפואי - ד"ר י. אנגל מבית חולים שיבא תל השומר - על מנת שיחווה דעתו הרפואית בשאלה השנויה במחלוקת.
המומחה הרפואי קבע כי לא היה מקום לאשר תקופת אי כושר כה ארוכה בעקבות הניתוח בקרסול.
בהסתמך על חוות דעתו של המומחה דחה בית הדין האזורי את תביעתה של המערערת.
על כך הערעור שבפנינו.
3. בישיבת קדם הערעור הצדדים הסכימו לטעון את טענותיהם לפרוטוקול והנרשם בפרוטוקול יהיה במקום סיכומים בכתב ובכך יועבר למתן פסק דין על ידי מותב.
4. לאחר שבחנו את טענות הצדדים סברנו כי יש מקום, לאור טענת המערערת כי חלק מן המסמכים הרפואיים לא היו בפני המומחה ולמען הסר ספק, להחזיר את עניינה של המערערת אל המומחה עם כל המסמכים אותם מבקשת המערערת להביא בפניו.
לא מצאנו כי יש מקום למנות מומחה אחר. או אז התברר כי המומחה הרפואי שמונה על ידי בית הדין האזורי - ד"ר י' אנגל - אינו מעוניין עוד ליתן חוות דעת רפואיות בבתי הדין ולכן ביקשנו מן המוסד לביטוח לאומי להודיע עמדתו בדבר מינוי מומחה אחר.
בא כוח המוסד לביטוח לאומי הסכים כי ימונה מומחה אחר ובכך נתמלאה גם בקשתה של המערערת.
5. א. בהחלטה מיום 6.6.2005 מונה ד"ר אליה סלטי לשמש כמומחה-יועץ
רפואי (להלן -
המומחה) ובפניו פורטו העובדות הבאות:
"
א. המערערת נפגעה בפעולת איבה (אירוע מעלות) בשנת 1974. בין היתר נפגעה בקרסול רגלה השמאלית. עם חלוף השנים, חלו שינויים במצבה. המערערת נאלצה לעבור מספר טיפולים רפואיים שבעטים נעדרה מעבודתה עד חודש פברואר 98 כולל. אף לאחר מועד זה, המשיכה המערערת להעדר מעבודתה מיום 01.03.98 ועד יום 30.10.98. לטענתה, היה זה בעטים של הטיפולים הרפואיים בעקבות הפגיעה והיא היתה בתקופת אי כושר שיש להכיר בה ככזו.
ב. המשיב טוען, כי הכיר בתקופת אי הכושר עד סוף חודש פברואר 98, ומיום 01.03.98 לא היתה הצדקה להמשך העדרותה מהעבודה. המשיב הסתמך בענין זה על אישור רפואי של פרופ' רייס שניתן ביום 20.01.98 ממנו עולה שהמערערת תוכל לשוב לעבודתה ביום 01.03.98. בסופו של דבר, שבה המערערת לעבודתה רק ביום 01.11.98, והשאלה איפוא האם יש להכיר בתקופה שמיום 01.03.98 ועד 10.98 כולל כתקופת אי כושר המזכה בתשלום גמול.
ג. בסופו של דבר, לאחר שיח וסיג בין הצדדים, הוסכם כי בית הדין ימנה מומחה רפואי שלידיעתו יובא כל החומר הרפואי הרלבנטי וזה יחווה דעתו בשאלת כושרה של המערערת לעבודה מיום 01.03.98 ועד 30.10.98 ולאור חוות דעתו ינתן פסק דין על ידי בית הדין."
ב. המומחה התבקש להשיב על השאלות הבאות: