פסק-דין בתיק עב"ל 18733-09-12

1.         לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בירושלים (השופט דניאל גולדברג ונציגי הציבור נוריאל ממליה ואילן לוי; ב"ל 10637/08), בו נדחתה תביעת המערערת להכיר בפגיעתה בשורש כף ידה כפגיעה בעבודה.

2.         לאחר עיון בכלל חומר התיק ובחינת טענות הצדדים, נחה דעתנו כי פסק דינו של בית הדין קמא, ראוי להתאשר מטעמיו, על פי תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה [סדרי דין] התשנ"ב-1991.

3.         בית הדין קמא מינה שלושה מומחים רפואיים לבחינת הקשר הסיבתי בין הפגיעה לה טענה המערערת לעבודתה בקלדנות. על פי חוות דעת שניים מהם, ד"ר פעילן ופרופ' קרב, לא התקיים קשר סיבתי בין עבודתה כקלדנית לתסמונת התעלה הקרפלית לה היא טענה.

            על פי חוות דעת המומחה השלישי, ד"ר יצחקי, עולה מקריאתה כמכלול, כי המערערת לא הרימה את נטל ההוכחה המוטל עליה, בדבר קיומו של קשר סיבתי, בין תנאי עבודתה לבין החמרת התסמונת. על פי אותה חוות דעת, רב הספק על הוודאי במקרה שבפנינו לעניין קיום הקשר הסיבתי.

4.         כאן המקום להדגיש, כי במקרה של תסמונות שכאלה, על הנפגע להוכיח בוודאות של מעל 50% קיומו של קשר סיבתי, וככל שהוכח קיום קשר סיבתי בוודאות הנדרשת כאמור לעיל, מתעוררת שאלת השפעת העבודה על אותה תסמונת, ולעניין זה כאשר מדובר במיקרו טראומה יש צורך להוכיח השפעה בשיעור של 20% לפחות ומעלה.

5.         סוף דבר, לאור האמור, הערעור נדחה בזאת ללא צו להוצאות.

ניתן היום, ה' תשרי תשע"ד (09 ספטמבר 2013), בנוכחות הצדדים.