פסק-דין בתיק עא 4384/07

1.         בפנינו ערעור על פסק דינו מיום 18.3.07 של בית משפט השלום בחיפה (השופט א. טובי) בת"א 1197/03, לפיו נדחתה תביעת המערערת להשיב לה סכום של 120,000 ש"ח ששולם למשיבות בגין היטל סלילה.

2.         עובדות היסוד הצריכות לענין

            המערערת, חברה העוסקת בייזום ובנייה, רכשה זכויות במקרקעין הידועים כחלקה  29 בגוש 11688 ברח' התשבי 36 בחיפה. במועד רכישת החלקה, הגובלת מצד מערב ברח' שומרון, היה בנוי עליה בית מגורים ישן שנהרס ע"י המערערת לצורך הקמת בנין חדש. ביום 1.2.97 קבלה המערערת היתר בניה לביצוע עבודה זו לאחר ששילמה אגרת בנייה, היטל השבחה, והיטלי מים, ביוב ותעול.

            רק לקראת סיום עבודות הבניה, נדרשה המערערת לשלם למשיבות היטל סלילה בסכום של 120,000 ש"ח. אף שלמערערת היו השגות לגבי חוקיות החיוב האמור, בסופו של דבר חילוקי הדעות בענין זה הוסדרו על בסיס הצעה שהועלתה ע"י המערערת כמפורט במכתב מיום 13.1.98 שבא כוחה שלח למהנדס העיר ובו נאמר:

" חברת אולשביצקי פישר תסלול על חשבונה את הקטע המיועד לסלילה של רחוב השומרון, דהיינו מרחוב התשבי ועד הכניסה לחניות הבניין מרחוב השומרון וזאת ברוחבו המלא (8 מ').

חברת אולשיביצקי פישר תשלם לעיריית חיפה היטל דרכים  בסך 120,000 ש"ח בגין יתרת רח' השומרון הגובל עם החלקה.

חברת אולשביצקי פישר לא תחוייב בכל היטל או אגרה נוספים, מעבר להיטל הדרכים כאמור לעיל בגין הבניה הנוכחית בחלקה כולל תחנת הטרנספורמציה".

מהנדס העיר במכתבו מיום 22.1.98 אישר בכלליות את הצעת המערערת, תוך שציין שבהתאם להנחיית היועצת המשפטית ההסדר "יעוגן בהחלטת הועדה המקומית לתכנון ובניה".

ביום 3.2.98 שיגר מזכיר הועדה  המקומית מכתב אל ב"כ המערערת שבו נאמר:

"הועדה המקומית מאשרת את הצעת היזמים כפי שבאה לידי ביטוי במכתבם, למעט המשפט חברת אולשיבצקי פישר לא תחוייב בכל היטל... כולל תחנת הטרנספורמציה.

הועדה מציינת כי סלילת רח' השומרון מרח' התשבי ועד הכניסה לחניית הבניין ברוחב מלא של 8 מ' ותוספת של 120,000 ש"ח מהווים את תשלום היטל הכבישים בלבד".

3.         ביום 24.2.98 שילמה המערערת את היטל הסלילה. בהתאם להתחייבותה היא גם סללה בעצמה ועל חשבונה את קטע רח' השומרון, מרח' התשבי ועד הכניסה לחניית הבנין.

            עבודות הבנייה והפיתוח הושלמו בחודש יוני 1998. הודעה על כך נמסרה למשיבות ולאחר בדיקה שנערכה באשר למילוי כל תנאי היתר הבניה, הונפק למערערת ביום 28.6.98 אישור לאכלס את הבנין.

4.         חלקו האחר של רח' השומרון נשאר בלתי סלול. בהסתמך על ההסדר שהושג בזמנו בענין תשלום ההיטל ולאחר שחלפו מאז כחמש שנים, פנתה המערערת ביום 22.7.02 אל היועצת המשפטית של המשיבות ודרשה להשיב לה את הסכום ששולם.

            מכתב זה של ב"כ המערערת  נענה על ידי מר אלי ויס, מנהל אגף במחלקה לתכנון דרכים במשרד מהנדס העיר. במכתבו מיום 12.9.02 אין כל התכחשות להתחייבות המשיבות לסלול את יתרת רח' השומרון. לגופו של ענין, האחריות לעיכוב שחל בביצוע עבודת הסלילה הוטלה על המערערת, בכך שכביכול היא עדיין לא דיווחה לרשות על גמר הבניה. מר ויס גם ציין במכתבו "שלא יעלה על הדעת לסלול הכביש לפני סיום הבניה. על מנת שנוכל לבצע הסלילה, על מרשך לחתום על התחייבות (לאחר סיום הבניה) כי הסתיימו כל עבודות פיתוח המשק התת קרקעי וכי לא יהיה צורך לפתוח את הכביש הגובל. לאחר מכן, נוכל לסלול את הכביש הגובל".

            נסיון מצד ב"כ המערערת, להעמיד את מר ויס על טעות חמורה בהצגת העובדות נכשל ומכתבו בענין זה מיום 6.10.02 אפילו לא נענה.  עקב כך ראתה עצמה המערערת נאלצת להגיש את התביעה נשוא הערעור שבפנינו.

5.         כנגד התביעה שהוגשה בסדר דין מקוצר בעילה של הפרת הסכם, טענו המשיבות שהיטל, להבדיל מדמי השתתפות, מנתק את החיוב מביצוע עבודות סלילה בפועל. המשיבות גם טענו שלפי ההסדר שהושג בענין תשלום ההיטל, הן לא נטלו על עצמן כל התחייבות כלפי המערערים לסלול את יתרת רח' שומרון ושמכל מקום, העיכוב שחל בביצוע עבודת הסלילה נגרם בשל התנהלות המערערת, כמפורט במכתבו הנ"ל מיום 12.9.02 של מר ויס.

            טענות אלה של המשיבות לא נראו בעיני כב' הרשם א' שדה מצדיקות ליתן רשות להתגונן. ואולם פסק דינו לפיו המשיבות חוייבו להשיב למערערת את הסכום ששולם עבור היטל הסלילה בוטל בהסכמת הצדדים במסגרת ערעור שהוגש על ידי המשיבות וניתנה להן רשות להתגונן.

6.         ההליך בבית משפט השלום