פסק-דין בתיק עא 4275/07

בפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט מר רמזי חדיד) מיום 28.1.07, ת.א. 13609/00, שלפיו נדחתה תביעתה של המערערת כנגד שני המשיבים, ואולם הערעור מתייחס אך ורק לדחיית התביעה כנגד המשיב מס' 1.

תמצית העובדות הרלוונטיות:

שני המשיבים הם בני זוג שהיו במועדים הרלוונטיים הבעלים והמנהלים של חברת מוריסון שהתקשרה בשנת 1992 עם עירית חיפה להקמת בית ספר בתור קבלן ראשי.

ביום 2.2.93 התקשרה חברת מוריסון בהסכם עם המערערת לפיו מסרה חברת מוריסון למערערת ביצוע של עבודות פיתוח חפירות ותשתיות בפרוייקט בית הספר. ביום 24.10.93 הגישה המערערת תביעה בסדר דין מקוצר נגד חברת מוריסון לתשלום יתרת התמורה המגיעה לה לפיה ההסכם שביניהם בסכום של 86,912 ש"ח, ומשלא התגוננה חברת מוריסון ניתן כנגדה ביום 5.12.94 פסק דין על מלוא סכום התביעה.

חברת מוריסון חדלה מלפעול ונסיונות המערערת לממש את פסק הדין בהליכי הוצאה לפועל לא צלחו.

בתביעתה של המערערת שהוגשה בשנת 2000 כנגד שני המשיבים נטען שהמשיב מס' 1 ערב בעל פה להתחייבויות חברת מוריסון כלפי המערערת וכי במהלך המשא ומתן לכריתת ההסכם נהג המשיבה מס' 1 בחוסר תום לב והציג מצג שווא באשר למצבה הכלכלי האיתן של חברת מוריסון למרות שזו היתה נתונה לקשיים כלכליים והמשיב מס' 1 ידע שחברת מוריסון לא תוכל לעמוד בהתחייבויות שנטלה על עצמה לפי ההסכם. 

ביחס למשיבה מס' 2 נטען שעליה לשלם את סכום התביעה למערערת בהיותה מנהלת בחברת מוריסון וכן בטענה שהיא ידעה על המצב הכלכלי הקשה בזמן ההתקשרות עם המערערת.

המשיבים טענו שלמשיבה מס' 2 לא היה כל קשר להתקשרות עם המערערת, ואילו המשיב מס' 1 פעל בתוקף תפקידו כמנהל חברת מוריסון והוא מעולם לא היה ערב להתחיבויותיה של מוריסון כלפי המערערת. כמו כן טענו המשיבים שהמשיב מס' 1 לא הציג בפני המערערת כל מצג שווא באשר למצבה הכלכלי של מוריסון, שהיה סביר עובר להסכם ולאחר חתימתו וכי חברת מוריסון נקלעה לקשיים כלכליים עקב ביצוע פרוייקט קודם במצפה הושעיה שבגינו לא התקבלה התמורה המובטחת, ומאחר והמערערת הדירה רגליה של חברת מוריסון בפרוייקט באמצעות התקשרות ישירה עם עירית חיפה.

לאחר שמערכת הראיות נפרשה באופן מלא בפני בית משפט קמא, ניתן פסק דינו של בית משפט קמא אשר דחה את תביעתה של המערערת, זאת לאחר שגם שמע, בין היתר, את דבריה של פקידת הבנק (שהוזמנה כעדה מטעמה של המערערת), ומעדותה עלה שאין היא יודעת לאמר מה היתה הסיבה להחזרתם של השיקים (דהיינו, האם מחמת העדר כיסוי מספיק או מסיבות טכניות אחרות), כמו כן עלה מעדותה של פקידת הבנק שמסגרת האשראי השוטף של חברת מוריסון הוגדלה מידי פעם, והפקידה אישרה שנהוג בדרך כלל שבטרם מוגדלת מסגרת האשראי בודק הבנק שאין סיכון מבחינתו בהגדלת מסגרת האשראי וקיימים בטחונות כנגד ההגדלה.

בית משפט קמא קבע שהמערערת לא הגישה ראיות נוספות לענין מצבה הכלכלי של חברת מוריסון במועדים הרלוונטיים לתביעה, ובסיכום הדברים הוסיף בית משפט קמא שקשה להשתחרר מן הרושם שהגשת התביעה ומכלול טענות המערערת כנגד המשיבים באו על רקע כישלון מאמציה של המערערת לגבות את החוב הפסוק מחברת מוריסון.

מונח בפנינו ערעורה המפורט של המערערת על פסק דינו של בית משפט קמא וכמו כן הוגשו בפנינו עיקרי טיעון מטעם המערערת ותיק מוצגים, כמו גם עיקרי טיעון ותיק מוצגים מטעם המשיבים.

לאחר ששקלנו את הטיעונים של באי כח שני הצדדים, ונתנו דעתנו לפסק דינו של בית משפט קמא, לטענות שהועלו מטעם המערערת ומטעם המשיבים, ולרבות האמור במסמכים הרלוונטיים, הגענו למסקנה לפיה אין מקום להתערבותנו בפסק דינו של בית משפט קמא.

פסק הדין של בית משפט קמא מפורט ומנומק היטב, ומבוסס על כנדרש על התשתית הראייתית אשר הונחה בפניו, והמסקנות אליהן הגיע בית משפט קמא נגזרות מן הראיות כפי שהובאו בפניו ועולות בקנה אחד עם הדין, הפסיקה והשכל הישר.

משכך, לא נותר בידינו אלא לאשר את פסק דינו של בית משפט קמא בהתאם לתקנה 460 (ב) של תקנות סדר הדין האזרחי, וכך אנו אכן מחליטים.

התוצאה מכל האמור לעיל היא שאנו מורים בזאת על דחייתו של הערעור.

משנדחה הערעור היה מקום לחייב את המערערת לשאת בהוצאות המשפט של המשיבים, ואולם בשים לב לשיעור שכר הטרחה שהמערערת חוייבה בו כלפי המשיבים בבית משפט קמא, מוצאים אנו לנכון להימנע מפסיקת הוצאות משפט, ואנו מורים איפוא שכל צד ישא בהוצאותיו.

הפקדון, ככל שהופקד, יוחזר על ידי המזכירות לידי ב"כ המערערת עבור המערערת.

ניתן היום כ"ה באדר ב, תשס"ח (1 באפריל 2008) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא את העתקי פסק הדין לב"כ הצדדים בדואר רשום.