פסק-דין בתיק עא 1102/05

המערערת הינה חברה העוסקת במיפוי ממוחשב. היא קיבלה על עצמה, כקבלן ראשי, לבצע עבודות מיפוי ומדידה עבור חברת החשמל והחברה למשק ולכלכלה וזאת בכמה אתרים בארץ. חלק מהעבודות היא מסרה לביצועו של המשיב שפעל כקבלן משנה. העבודה נשוא ההתקשרות כאן אמורה היתה להתבצע בעיר נצרת עילית, באזור הידוע בשמו "אתר ציפורית" ובמרחב ששימש בזמנו את מטה פיקוד הצפון.

בסיומה של העבודה התגלעה מחלוקת בין בעלי הדין באשר לתמורה המגיעה למשיב בגין העבודה. לשיטת המשיב התמורה המלאה שהגיעה לו הסתכמה בסך נומינלי של 122,190 ש"ח בעוד שלטענת המערערת כל מה שהגיע למשיב היה סך של 85,840 ש"ח אותו היא שילמה לידיו. לטענתה המשיב אף לא היה זכאי למעשה לסכום זה באשר היא היתה זכאית לזקוף לחובתו את שיעור נזקיה בגין איכותה הירודה של עבודתו.

מאחר ולא עלה בידי בעלי הדין ליישב המחלוקת ביניהם הם הביאו אותה לפתחו של בית המשפט. תביעתו של המשיב בבית משפט קמא הסתכמה, לאחר שערוך ובצירוף מע"מ בסך של 48,068 ש"ח. נאמנה לשיטתה בקשה המערערת לדחות מכל וכל התביעה. המחלוקות בין בעלי הדין כללו כמה מוקדי חיכוך ובהם היקף העבודות שביצע המשיב, המחירים שנקבעו גבי מרכיבי העבודה השונים, זכותה של המערערת לנכות אחוזים מסוימים בגין עמלת ניהול תיאום ופיקוח, ששולמה על ידי המערערת למזמין העבודה וניכוי הנחה שניתנה לעירית נצרת עילית. גם טיב העבודה שביצעה המערערת היה שנוי במחלוקת.

בעלי הדין הביאו ראיותיהם וטיעוניהם בפני בית משפט קמא ובסופו של יום הוא הכריע הדין בכל המחלוקות לטובתו של המשיב כשהוא דוחה את טיעוניה וראיותיה של המערערת. התביעה נתקבלה והמשיב זכה במלוא הסכום אותו תבע.

בערעורה שבפנינו פורסת המערערת חזית רחבה של טענות ומענות שכולן במישור העובדתי. למעשה מצפה המערערת שאנו נעשה כאן את מלאכתה של הערכאה הדיונית ונקבע מחדש את העובדות, תוך אימוץ גירסתה שלה ועKד נדחה מפניה את זו של המשיב שהתקבלה על דעתו של בית המשפט. אין בדעתנו לשעות לעתירתה של המערערת. כלל ידוע ומושרש הוא שאין זה מתפקידה, גם לא מסמכותה, של ערכאת הערעור להתערב בממצאיה העובדתיים של הערכאה הדיונית, בכפוף לחריגים הידועים, שאינם מתקיימים כאן. יתר על כן. בית משפט קמא הכריע הדין לאחר שקבע כי גרסתו של המשיב מהימנה בפניו שלא כמו זו של המערערת. בעמוד 4 לפסק דינו בתחילת פרק "הדיון"  אומר בית המשפט כדלהלן:

לאחר בחינת כל טיעוניה של המערערת אנו קובעים שלא עלה בידיה לשכנע אותנו כי מקרה זה נמנה על אותם חריגים ויוצאים מהכלל שבהם תתערב ערכאת הערעור בממצאיה ומסקנותיה של הערכאה הדיונית שמבוססת גם על התרשמות ישירה מהראיות השונות וממהימנות בעלי הדין בעיניה. בדעתנו לדחות איפוא הערעור וזאת פרט לנקודה אחת. כאמור העבודה בוצעה בשלושה אתרים. בפרוטוקול הדיון בעמוד 40 נשאל המשיב אם ביצע העבודה גם באתר פיקוד הצפון והשיב "אני לא זוכר בדיוק". (לדעתנו התשובה מעידה על כנותו של העד). מאחר והמערערת כפרה בטענה שהמשיב ביצע עבודה גם באתר זה, ומאחר ולא מצאנו כל ראיה אחרת מטעם המשיב לביסוס הטענה כי ביצע העבודה גם באתר זה, הרי התוצאה המשפטית ביחס אליו, צריכה להיות כי לא עלה בידי המשיב להוכיח חלק זה מכתב תביעתו ולפיכך יש לפטור את המערערת מחובת תשלום בגינו. גם אם אין בפנינו ראיה ישירה באשר להיקף העבודה באתר פיקוד הצפון הרי מתוך הראיות כפי שנקבעו בבית המשפט קמא, ובדרך של אלמינציה, ניתן לגזור את שטחו. על פי הראיות, לרבות דברי מנהל המערערת במהלך השיחה שהתנהלה בזמנו בינו לבין המשיב ואשר הוקלטה, שטח העבודה בו בוצעה העבודה על ידי המשיב ללא אתר ציפורית ואתר פיקוד הצפון, הסתכם ב-6000 דונם (ראה למשל עמודים 4 ו-5 לתמליל). בעדותו מעריך המשיב שהעבודה באתר ציפורית התפרסה על שטח של 1000 דונם (עמ' 60 לפרוטוקול), שמע מיניה שהיקף השטח שיש לנכות כדי לגזור את שטחו של אתר הפיקוד הוא 230 דונם. יש איפוא לנכות מסכום פסק הדין את שווי העבודה בגין שטח של 230 דונם. כשאנו יודעים שעל פי פסק הדין חושב ערך העבודה לפי 17 ש"ח לדונם הרי התוצאה המתקבלת היא כי ערכו הנומינלי של סכום הניכוי צריך לעמוד על סך של 3,910 ש"ח. 

מאחר ונמסר לנו כי המערערת שילמה את סכום פסק הדין, על המשיב להשיב לידיה את הסכום האמור בצירוף מע"מ כחוק, כשהוא נושא הפרשי הצמדה מאז חודש פברואר 1998 ועד מועד הגשת התביעה, 7/9/99 והפרשי הצמדה וריבית כחוק מאז אותו יום ועד ההשבה בפועל.

בכפוף לאמור לעיל נדחה הערעור.

בנסיבות העניין אין אנו עושים צו להוצאות.

הערבון שהופקד על ידי המערערת יוחזר לידיה באמצעות בא-כוחה.

ניתן היום כ"ח בכסלו, תשס"ו (29 בדצמבר 2005) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.