פסק דין בתיק ע"ת 88/01

המערער הורשע על פי הודייתו בעבירה על תקנה 21(ג) לתקנות התעבורה, שתוצאתה תאונת דרכים, שגרמה נזק לרכב הצבאי, המוערך ביותר משנים עשר אלף ש"ח. את נסיבות האירוע מתאר המערער עצמו, בטיעוניו לעונש, באומרו כי לא היה מרוכז, היה עייף, לא אכל, לא ישן באותו יום טוב, עבר רמזור שלושים מטר, ומישהו צפר מאחוריו. הוא הרים את ראשו כדי להביט מי צפר, וכשהביט במראה, אירעה התאונה בתוך שניות. בית הדין גזר עליו פסילה בפועל של שלושה (3) חודשים, וכן פסילה על-תנאי של חודשיים (2) לשנתיים.

הערעור הוא ערעור הנאשם, בעוד שהתביעה, למעשה, לא ערערה על כך שלא הוטל על המערער עונש של קנס או פיצוי לטובת הצבא, אשר בדרך-כלל הוא עונש מוצדק בנסיבות שבהן אירעה תאונת דרכים, שתוצאתה נזק לרכוש בשיעור כזה.

עיקר טיעונו של המערער מתייחס לאורך תקופת הפסילה בפועל. לדעת סניגורו המלומד, במקרים רבים, אין בתי הדין גוזרים עונש חמור כזה של פסילה, בשים לב לתוצאה של הנזק. אוסיף גם זאת, כי המערער לא בקש עיכוב ביצוע כל עונש הפסילה והוא, הלכה למעשה, פסול זה חודש ושמונה עשר יום.

שקלתי אם יש הצדקה להפחית את עונש הפסילה בפועל, הגם שנראה לי כי ביחס למקרים רבים, הוא ברף הגבוה של תקופת הפסילה המוטלת במקרים מעין אלה. נראה לי, שאין הצדקה שאתערב בעונש, וכי כל התערבות כזו לא תהיה התערבות מהותית, ומשום כך ראוי שלא בכל מקרה יתערב בית הדין לערעורים - לכאן ולכאן.

לפיכך, אני דוחה את הערעור.

ניתן והודע היום, 30.7.01, בפומבי ובמעמד הצדדים.

אל"ם עזרא קמא - שופט