פסק דין בתיק ע"ת 84/01

המערער הגיע להסדר טיעון עם התביעה בבית הדין קמא, אשר לפיו הוא הודה בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום: נהיגה באי זהירות, שגרמה לתאונת דרכים, אשר נזק בצידה, שהוערך, על פי כתב האישום, בסכום של 4,000 ש"ח, וזאת בניגוד להוראות התקנה 21(ג) לתקנות התעבורה; עבירה לפי תקנה 83ב לתקנות התעבורה, בכך שלא דאג כי נוסעת חיילת ברכב תחגור חגורת בטיחות.

הסדר הטיעון כלל רכיב של קנס ופיצוי בסכום של 250 ש"ח לכל אחד, ופסילה על תנאי. בית הדין קמא לא קיבל את הסדר הטיעון, מחמת שסבר כי מדובר בתאונת דרכים שאירעה עקב אשמתו של הנהג, בעוד הוא מסובב ראשו לעבר החיילת שישבה במושב האחורי, וסירבה לחגור חגורת בטיחות, למרות שביקשה מספר פעמים, נכנס לצומת כשהאור ברמזור הוא אדום, בלם את רכבו ברגע האחרון, אך לא הצליח למנוע התנגשות ברכבו על ידי רכב אחר, שהגיע משמאלו.

בית הדין קמא סבר כי הסדר הטיעון שאינו כולל פסילת רשיון בפועל, אינו מקובל עליו, בשל כך שהוא "חורג מתקנת הציבור". משום כך, הוסיף לעונש שלפי הסדר הטיעון רכיב של פסילה בפועל של רשיון נהיגה צבאי ואזרחי לשמונים ותשעה (89) יום, תוך שניכה מתוך התקופה האמורה, לגבי הרשיון הצבאי, את הפסילה המנהלית של שלושים (30) יום.

התביעה סבורה היום, שיש לקיים את פסק דינו של בית הדין קמא כמות שהוא, מן הטעם שהסכמת התביעה בבית הדין קמא היתה נגועה בשיקול דעת מוטעה, וכי בחינה מחדש של העניין היום, מעלה שלא היה צריך להגיע להסדר זה כלל ועיקר מתחילתו. התביעה ערה להשלכות בעניין זה, אולם היא מוכנה לשאת בכך כי האינטרס הציבורי מחייב שלא להגן היום, על הסדר טיעון שביקשה התביעה לקיימו בבית הדין קמא.

נראה לי להתייחס לעניין זה בהרחבה בנימוקים מפורטים שיישלחו לצדדים.

אולם, בשלב זה, נראה לי למען איזון התמונה ואיזון האינטרסים השונים, לקבוע כי הערעור יתקבל באופן שעונש הפסילה יעמוד על ארבעים וחמישה (45) יום, ומתוך התקופה הזו תנוכה תקופת הפסילה המנהלית של שלושים יום (30) לגבי הרשיון הצבאי.

הבאתי בחשבון שיקולי לעניין זה, כי המערער אינו יכול עוד לשמש בתפקידו הצבאי כנוהג ברכב, ולמעשה, נאסר עליו לנהוג ברכב צבאי, כך שזה, כשלעצמו, עונש שאינו קל. גם הבאתי בחשבון השיקולים כי היה ראוי מלכתחילה להגיע להסדר שיכלול רכיב של פסילה, אולם לא לתקופה הארוכה שקבע בית הדין קמא, והלוא מדובר בעבירה שבה הודה המערער, שעניינה אי-זהירות לפי תקנה 21ג, שאין בצידה חובת פסילה.

יתר חלקי גזר הדין של בית הדין קמא ישארו בעינם.

הנימוקים לעניין קבלת הסדר טיעון או חזרה ממנו יישלחו לצדדים כאמור.

ניתן והודע היום, 21/08/01, בפומבי ובמעמד בעלי הדין.

                                                                                    אל"ם עזרא קמא       -     שופט