פסק-דין בתיק ע"א 2965/04

ערעורים על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כבוד השופטת שושנה אלמגור) מיום 24.6.04, בת"א 194496/02, שדחה את תביעת המערער בע"א 3181/04 (להלן: - " ערעור המערערים") לתשלום הוצאות שנגרמו לו לטענתו בשל הליכים שנאלץ לנהל נגד המשיבים בע"א 3181/04 (להלן: "המשיבים"). המערער לא חויב בהוצאות בגין דחיית תביעתו, ועל אי החיוב בהוצאות הגישו המשיבים את ערעורם (להלן: - " ערעור המשיבים"). 

1.                    רקע

(א)                בשנת 1985, בעקבות מכרז שבו זכתה, שכרה המשיבה 1 (להלן: "המשיבה") את שירותיו של המערער, מודד מקרקעין, לעריכת חלק מסקר מקרקעין של נכסי חייבים בארנונה, בתחום שיפוטה של המועצה המקומית פרדס חנה (להלן: "המועצה").

(ב)                 המועצה לא שילמה למשיבה את התמורה בגין ביצוע עבודתה, וזו הגישה נגדה תביעה לבית המשפט המחוזי בחיפה, באמצעות עו"ד אריאלי. המערער והמשיב 2 (להלן: "המשיב") התחייבו לשאת בשכרו של עו"ד אריאלי (מע/1) שכן המערער נפגע אף הוא מאי התשלום, אך מאחר שכלפי המועצה לא היה לו מעמד משפטי - הוגשה התביעה בשם המשיבה בלבד. ביום 2.11.94 קיבל בית המשפט המחוזי בחיפה את התביעה וחייב את המועצה לשלם למשיבה סכום של 191,004 ש"ח בצירוף ריבית, הפרשי הצמדה ושכר טרחת עורך דין.

(ג)                  לאחר מתן פסק הדין התנהלו הליכים נוספים (ערעור, תיקון פסק הדין וערעור נוסף) שבסופם הוגדל סכום פסק הדין ל- 390,858 ש"ח.  בין לבין נתגלעה מחלוקת בין המערער למשיבה בדבר חלקו של כל אחד מהם בסכום פסק הדין. הסכסוך גרם לקרע ביניהם, והמשיבה דרשה את פיטוריו של עו"ד אריאלי, ושכרה את שירותיו של עו"ד בן מאיר.

(ד)                 לנוכח הסכסוך, הגיש עו"ד אריאלי בקשה לטען ביניים כדי שבית המשפט יורה לו כיצד עליו לנהוג בכספים שגבה מהמועצה. בדיון בטען הביניים הגיעו הצדדים להסכם שבית המשפט אישר, שהסכסוך באשר לחלוקת הכספים שהגיעו מהמועצה יועבר להכרעתו של בורר, השופט בדימוס אורי שטרוזמן. בפסק הבוררות נקבע שהמערער זכאי למחצית מהכספים, והמשיבה חויבה לשלם לו גם הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסכום של 55,000 ש"ח.

(ה)                עוד הסכימו הצדדים, בהסכם הפשרה במסגרת טען הביניים, שהטיפול בהליכי ההוצאה לפועל יועבר לעו"ד בן מאיר אשר יפקיד את הכספים שייגבו בחשבון נאמנות. את שאלת ההוצאות בגין טען הביניים השאירו הצדדים לשיקול דעתו של בית המשפט, אשר חייבם, בחלקים שווים, בתשלום סכום של 10,000 ש"ח לעו"ד אריאלי.

(ו)                  הצדדים לא שילמו לעו"ד אריאלי את שכרו, והוא הגיש נגדם תביעה לתשלום שכר טרחתו לבית משפט השלום בנתניה. בערעור על פסק הדין הגיעו הצדדים להסכם פשרה ששכרו של עו"ד אריאלי יהיה 800,000 ש"ח ויחולט מכספי הפקדון שהגיעו לידיו כתוצאה מהליכי ההוצאה לפועל.

(ז)                  בתביעה שהגיש לבית-משפט קמא תבע המערער מהמשיבה תשלום הוצאות שונות, בסכום כולל של 644,000 ש"ח  שנגרמו לו כתוצאה מניהול הליכים משפטיים שאליהם נקלע, לטענתו, בעקבות סירוב המשיבה לשלם לו את חלקו בגין ביצוע העבודה עבורה. הוצאות אלו כללו שכירת שירותי עורך דין, אובדן ימי עבודה, עוגמת נפש, שכר טרחה ששילם המערער ביתר לעורך דין אריאלי ואובדן פירות הכספים עקב עיכובם כתוצאה מניהול ההליכים.

2.                    פסק דינו של בית משפט קמא

(א)                בית המשפט קבע שיש לדחות את תביעת המערער לתשלום הוצאותיו בגין שכירת שירותי עורכי דין, אובדן ימי עבודה ונסיעות ועוגמת נפש שכן המדובר בתביעה לתשלום הוצאות שנגרמו לו כתוצאה מניהול ההליכים המשפטיים. עילת התביעה בגין אותן הוצאות נבלעה וקיים מעשה בית דין בכל הליך והליך. לו רצה המערער להשיג על שעור ההוצאות שנפסקו לזכותו היה עליו להגיש ערעור על ההחלטות השונות, ואין לעשות כן בדרך של הגשת תביעה חדשה.

(ב)                 בית המשפט הוסיף כי טענת המערער שנתן את הסכמתו לפשרה במסגרת טען הביניים, מתוך מחשבה שבבוא היום יגיש תביעה להחזר הוצאות, אינה טענה, במיוחד כאשר המערער היה מיוצג בדיונים השונים, ועורך דינו, עו"ד טבקמן, אף טען בשמו במסגרת טען הביניים והצהיר שהוא משאיר את שאלת ההוצאות לשיקול דעת בית המשפט.

(ג)                  בית המשפט קבע עוד שטענת המערער ששילם לעו"ד אריאלי שכר טרחה ביתר בסכום של 210,000 ש"ח לא הוכחה. הצדדים הסכימו ששכרו של עו"ד אריאלי יהיה 800,000 ש"ח מתוך כספי הפיקדון שבידיו, ועו"ד אריאלי העיד ששכרו חולק בין הצדדים בחלקים שווים. המערער לא הוכיח ששילם לעו"ד אריאלי סכום העולה על 400,000 ש"ח.

(ד)                 בית המשפט דחה גם את טענתו של המערער בדבר הפסדים כתוצאה מהעיכוב בקבלת הכספים מהמועצה. הסכומים שגבו עו"ד אריאלי ועו"ד בן מאיר הופקדו בחשבון נאמנות וצברו פירות, והמערער קיבל, לאחר פסק הבוררות, מחצית מהסכומים שנגבו מן המועצה לרבות הפירות שצברו. המערער אף לא הוכיח שנגרם לו נזק כתוצאה מביטול עיקול שהוטל על כספי המועצה.

(ה)                נוכח האמור דחה בית המשפט את תביעת המערער, ואולם בהתחשב בכך שהמערער נקלע להליכים המשפטיים כתוצאה מסירוב המשיבה לשלם לו את התמורה המגיעה לו בגין עבודתו, לא חייב בית המשפט את המערער בהוצאות.

3.                    טענות המערער

ואלו טענות המערער:

(א)                המשיבים הפרו את התחייבותם לשלם למערער את מחצית השכר שיקבלו מהמועצה. בעקבות הפרתם זו הגיש עו"ד אריאלי את טען הביניים, ולא יכולה להיות מחלוקת כי למערער נגרמו הוצאות כתוצאה מהתדיינות מיותרת זו.

(ב)                 המשיבים הפרו גם את חוזה השליחות שחתמו ושלפיו עו"ד אריאלי יהיה בא כוחם המשותף לצורך גביית הכספים (מע/1). הפרת חוזים אלה מקנה למערער את הזכות לפיצוי על כל נזקיו.

(ג)                  בית המשפט שגה בסוברו כי קיים במקרה דנן מעשה בית דין. השאלה שעמדה לדיון בתביעה דנן היא האם הפרת ההסכם לגביית הכספים (מע/1) היתה חסרת תום לב ואילו השאלות שעמדו לדיון בטען הביניים ובבוררות היו שאלות סרק שנבעו מההפרות של הסכם זה והצורך בקיום הליך של טען הביניים.