פסק-דין בתיק הפ 1173/03

א.         מהות העתירה

בפנינו עתירה למתן צו הצהרתי כי המשיב 1 (להלן "המשיב") הינו הבעלים של מחצית מהזכויות בבית שברח' קפלן 10 בהרצליה פיתוח הידוע כחלק מחלקה 243 בגוש 6669 (להלן: " הבית"), ובהתאם כבעלים של 633/2126 חלקים בחלקה האמורה;

וכן לצוות על עיקול הזכויות של המשיב בבית לצורך גביית החוב הפסוק של המשיב למבקש, נשוא תיק הוצל"פ 7-03-86014-01 בלשכת ההוצאה לפועל בתל-אביב - יפו.

ב.         עובדות רלבנטיות

ביום 30.3.99 הגיש המבקש תביעה כספית כנגד המשיב (בסדר דין מקוצר) לתשלום שכרו המוסכם (ת.א. 1460/99). במסגרת התביעה האמורה, עתר המבקש למתן עיקול זמני על זכויותיו של המשיב, שהיה רשום אז כבעלים של מחצית הזכויות בבית. ביום 13.7.99 ניתן צו כמבוקש.

ביום 20.12.99, במהלך הדיון בבקשת המשיב למתן רשות להתגונן, הגיעו הצדדים לידי הסכמה לפיה תינתן למשיב רשות להתגונן בכפוף לכך שיפקיד את סכום התביעה בקופת בית המשפט.

לאחר הפקדת הערבויות הבנקאיות פנה המשיב לבית המשפט וביקש לבטל את כל העיקולים הזמניים שהוטלו על נכסיו.

לאור העובדה שהופקדו הערבויות הבנקאיות, הסכים המבקש לבקשה, וביהמ"ש הורה על ביטול העיקולים הזמניים.

ביום 30.11.98 חתמו בני הזוג איזנברגר על הסכם גירושין (נספח ח' להמרצה), במסגרתו התחייב המשיב להעביר את חלקו בבית למשיבה 2 (להלן: " המשיבה"), במתנה וללא תמורה, כך שהזכויות בבית "יהיו שייכים ורשומים ע"ש האשה בלבד" (סעיף 9 א' להסכם).

חרף העברת זכויות זו, נקבע בהסכם שהבעל והאשה ימשיכו לשאת בחלקים שווים בתשלומי המשכנתא הרובצת על הזכויות בבית.

באשר לדירה נוספת של  המשיבים, ברח' רות 1 ברמת גן, נקבע בהסכם כי זו תועבר ללא תמורה על שם הבת הקטינה - עמית איזנברגר (סעיף 14 להסכם).

מבחינה כרונולוגית, הסכם הגירושין האמור נחתם לאחר חתימת הסכם "עד מדינה" בפרשת סחר בסמים, לאחר הגשת כתב אישום, כנגד המשיב ועוד קודם שהורשע בדין.

הוא גם נכרת לאחר שביום 18.8.98 שלח המבקש למשיב דרישה ראשונה לתשלום שכרו (נספח ט').

חרף העובדה שהסכם הגירושים הינו מיום 30.11.1998, לא צוין ע"י המשיב כי הנכס עתיד להיות מועבר למשיבה במסגרת הסכם הגירושין. ההסכם לא הוצג ועובדת הגירושין לא התגלתה. לא נטען כי אין להטיל עיקול על הנכס מאחר והמשיבה הינה בעלת הנכס.

בהסכמת הצדדים הועבר הסכסוך לבוררות בפני הבורר עו"ד נתן קנת ז"ל.

ביום 27.7.00 חייב הבורר את המשיב לשלם למבקש סך של 250,000 דולר, וכן השית עליו הוצאות. ביום 20.11.02 אושר פסק הבוררות בבית משפט המחוזי.

המבקש, שפנה לממש את הערבויות הבנקאיות שהופקדו בתיק בימ"ש, גילה לתדהמתו כי הערבויות נגנבו משם ומצאו את דרכן לבנקים אשר בטלו אותן. בעניין זה התנהל הליך משפטי בבימ"ש השלום בסופו הורה ביהמ"ש לבנקים ולמדינת ישראל לשלם 90% מסכום הערבויות למבקש (ת"א (ת"א) 17725/03 קידר נ' בנק הפועלים ואח', תק-של 2005(2) 11058). על פסק הדין תלויים ועומדים ערעורים של הצדדים השונים לתובענה, לרבות המבקש.

ביום 12.10.03 פתח המבקש בהליכי הוצל"פ לגביית החוב הפסוק, וסכום החוב הועמד נכון למועד פתיחת התיק על סך של 1,718,773 ש"ח (נספח ו' להמרצה).

מאז מתן פסק הדין ועד היום מנסה המבקש לגבות את מלוא חובו מן המשיב - ולשווא.