פסק-דין בתיק הפ"ב 5938-05-11

המבקשת עוסקת בעסקי שידוכים. לצורך  עיסוקה רשמה המבקשת תאגיד, וטופסי החוזה עם הלקוחות נחתמים בין הלקוח והתאגיד. המשיבה פנתה למשיבה וביקשה לשכור את שרותיה . נחתם חוזה בין התאגיד והמשיבה , חוזה הכולל תניית בוררות, וכמוסכם שילמה המבקשת עבור השרות סכום של 23,500  בחלוף שמונה חודשים הודיעה המשיבה למבקשת כי איבדה בה את האמון , ודרשה כי כספה יושב לה. דרישתה סורבה. בוררת שמונתה לבירור תביעת המשיבה דנה בטענות הצדדים ובפסק הבוררות  חייבה את המבקשת לשלם למשיבה סכום של 16,30 ש"ח. לפניי בקשה לביטול פסק הבוררות.

\ טענות המבקשת.

א.   חתימת המבקשת על הסכם הבוררות נעשתה מתוך טעות באשר לתנאי הבוררות. המבקשת האמינה כי מוצע לה לחתימה טופס הסכם בוררות זהה לטופס שנשלח על ידי הבוררת לצדדים סמוך לאחר מינויה  וזה כלל סעיף  המקנה לצדדים זכות  ערעור על פסק הבוררות  לפני  בורר שני. רק אחרי  מתן פסק הבוררות , כאשר ביקשה למנות בורר שידון בערעור , הוברר לה שטופס הסכם הבוררות עליו חתמה שונה בנוסחו מהטופס שנשלח לצדדים כאמור,ו אינו כולל תנייה המקנה זכות ערעור על פסק הבוררות.

ב. הסכם הבוררות חייב את הבוררת לנהוג על פי סדרי הדין הנהוגים בבית המשפט, והתיר לה לחרוג מכך רק אם סברה שהחריגה מועילה יותר להכרעה צודקת ומהירה, ולא נגרם עיוות דין.

המבקשת טוענת כי הבוררת חרגה מסדרי הדין המקובלים בבתי המשפט כאשר  לא נענתה לבקשת המבקשת להתעלם מכתב תשובה שהוגש על ידי המשיבה בתגובה לכתב ההגנה של המבקשת, אף שכתב התשובה החזיק 10 עמודים וצורפו אליו  19  עמודי נספחים , בעוד כתב התביעה שהוגש על ידי המשיבה החזיק 3 עמודים בלבד.המבקשת טוענת שבכך נפגעה יכולתה להתגונן מפני הטענות שהועלו בכתב התשובה ,  ומקומן הראוי היה בכתב התביעה.

ג.   בכתב הגנתה העלתה המבקשת טענת חוסר יריבות , שהסתמכה על העובדה שהחוזה נחתם  על ידי המשיבה מצד אחד , והתאגיד במסגרתו פועלת המבקשת מצד שני , ולא הייתה התקשרות חוזית בין המבקשת באופן אישי והמשיבה . בפסק דינה דחתה הבוררת את הטענה תוך שהיא מרימה את מסך ההתאגדות , זאת שלא על פי  סעיף 6ד לחוק החברות. לטענת המבקשת , מאחר והבוררת הוכפפה לדין המהותי , יש לראות בפסיקתה חריגה מסמכות , המהווה עילה לביטול פסק בוררות על פי סעיף 24.(3) לחוק הבוררות.

ד   בסעיפים 13 ו- 17  קובעת הבוררת כי שכר ראוי עבור שירותי שדכנות רגילים הוא 6500 ש"ח , ומעמידה את חיוב המבקשת על הסכום ששולם על ידי המשיבה ,  23,300 ש"ח , בניכוי  6500 ש"ח. המבקשת טוענת כי  לא הונחה לפני הבוררת תשתית כלשהי לממצא בדבר השכר הראוי לשירותי שדכנות רגילים. עוד טוענת המבקשת כי הבוררת ביססה את חיובה  בתשלום למשיבה על עילת עושק , בעוד עילה זו לא נטענה על ידי המשיבה, וממילא קופחה  זכות המבקשת להתגונן.

ה.   בסעיפים 10-14 לפסקה דנה הבוררת בשאלת תום הלב  בשלב הטרום חוזי, אף שלא נטענה בעניין זה טענה כלשהי לא על ידי המבקשת ולא על ידי המשיבה.

ו.  המבקשת מלינה על הקלדת מהלך הדיון על ידי הבוררת  עצמה , כאשר מלאכת ההקלדה נעשית בצורה חובבנית , כשמסך המחשב חוצץ בין הבוררת והעדים ומונע התרשמות  ישירה של הבוררת מהעדים.

טענות המשיבה

המשיבה  דוחה את  טענות המבקשת , ומבקשת לדחות את הבקשה , ולאשר את פסק הבוררת.

הכרעה

א.   המשיבה לא חלקה על טענת המבקשת כי טופס הסכם הבוררות אותו הפיקה הבוררת מהמחשב במשרדה, ועליו חתמו הצדדים במעמד הבוררת בתחילת הבוררות,  שונה מטופס החוזה אותו שלחה הבוררת לצדדים  קודם לכן, תוך בקשה (, שלא קוימה ) , לחתום עליו ולהשיבו אליה חתום.  על פי גירסת המבקשת , חתמה על ההסכם בהנחיית עורך דינה , לאחר שזה עיין במעמד האמור בטופס החוזה שנשלח אליו קודם לכן , ולא עיין בטופס החוזה שנמסר לצדדים על ידי הבוררת במעמד החתימה. לא ברור מדוע לא עיין עורך הדין בטופס ההסכם במשרדו, כשם שלא ברור מפני מה העדיף עורך הדין לעיין במעמד הצדדים דווקא בטופס שנשלח למשרדו , ולא בטופס שנמסר לו במעמד החתימה על ידי הבוררת , ועליו התבקשו הצדדים לחתום. בין כך ובין כך  , אפילו אקבל את גירסת המבקשת כמות שהיא , אין מדובר בהטעיה ,כי אם בטעות , כאשר הטעות לא  מתייחסת למהות ההסכם , כי אם לפרט מסוים בו , והמבקשת לא טענה כי אלמלי הטעות לא הייתה חותמת על ההסכם ולא טענה שהמשיבה הייתה מודעת לטעותה. בסיכומיו נמנע בא כוח המבקשת מהתייחסות לדיני החוזים בסוגיית הטעות., ול א הבהיר אם  הוא מבקש להסתמך על סעיף 14.(א) , או שמא על סעיף 14.(ב) לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג-1973. נראה  שלשתי החלופות שבסעיף 14 אין תחולה בענייננו. לסעיף 14.(א) אין לחולה , שכן המבקשת לא אפילו לא טענה שלולא הטעות לא הייתה מתקשרת בהסכם הבוררות , ואף מפני שלא נטען שהמשיבה הייתה מודעת לטעותה הנטענת של המבקשת , ואילו לסעיף 14.(ב) אין תחולה  גם מפני שביטול על פי סעיף 14.(ב) טעון רשות אותה על הטועה לבקש מבית המשפט, והרשות תינתן רק  מקום שבית המשפט  ראה שמן הצדק  להיענות לבקשה, כאשר בית המשפט מביא בחשבון גם את הנזק לצד השני, ורשאי  לחייב את הצד שטעה בפיצויים בעד הנזק שנגרם לצד השני עקב כריתת החוזה.

המסקנה המתבקשת בעניין זה היא שככל שחלה אצל המבקשת הטעות  הנטענת, אין לה נפקות משפטית.

ב. אין חולק כי הבוררת חוייבה לפסוק על פי הדין המהותי, אלא שאם טעתה בפרשנות הדין או ביישומה , ואיני קובע כי אכן טעתה , אין בכך  פעולה ללא סמכות, גם לא חריגה מסמכות, ועל כן הטענה כי  יש לבטל את פסק הבוררות  על פי העילה הקבועה בסעיף 24.(3) לחוק הבוררות נדחית.

בטענה כי החלטת הבוררת להשית על המבקשת חיוב אישי נוגדת את תקנת הציבור מופרכת ואני דוחה אותה.

ג. טענה בדבר חריגת הבוררת מסדרי הדין הנהוגים בבית המשפט  לא מצאתי ממש. סדרי הדין הנהוגים בבתי המשפט אינם מגבילים את ארכו של כתב תשובה, ואינם קובעים יחס כמותי בין כתב תביעה לכתב תשובה. זאת ועוד, המבקשת טענה על דרך הסתם כי  נפגעה זכותה להתגונן כנגד טענות בכתב התשובה שמקומן הראוי בכתב התביעה , ולא טרחה להצביע על טענה כלשהי   שהבאתה בכתב התשובה פגעה ביכולתה להתגונן. בין כך ובין כך , המבקשת לא טענה כי הבוררת מנעה ממנה הגשת תגובה על כתה התשובה , או מנעה ממנה  טיעונים  או הצגת ראיות  להפרכת טענות שהועלו בכתב התשובה.  אפילו סברתי כי  הבוררת שגתה בהתייחסותה לבקשת המבקשת להתעלם מכתב התשובה , לא הייתי רואה בכך  חריגה מסמכות , ומכל מקום  לא נגרם בעניין זה עיוות דין. 

ד.   בטענות ד, ה, ו של המבקשת לא מצאתי כל ממש , ומכל מקום אין טענות אלה מקימות עילת ביטול פסק בוררות(  ( בסעיף 79 לבקשה פונה בא כוח המבקשת לבית המשפט  כאל "ערכאת הערעורים" . בסעיף 92  לבקשה פונה  בא כוח המבקשת אל בית המשפט  ומבקש  לבטל את פסק הבוררות, לדחות את התובענה לגופה  ולקבוע כי פסק הבוררות בערעור יהא פסק הבוררות כמשמעו ע"פ חוק הבוררות". האומנם? )

הבקשה נדחית , ואני מאשר את פסק הבוררות.