פסק-דין בתיק ב"ל 23457-02-13

1.         זהו ערעור לפי סעיף 123 ל חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 (להלן - החוק) על החלטת ועדה רפואית לעררים מיום 26.11.2012 (להלן - הועדה).

2.         הועדה התכנסה על מנת לקבוע את נכותו של המערער בעקבות פגיעה בעבודה מיום 20.7.2009 במהלכה נפגע המערער בגבו. הועדה מדרג ראשון שדנה באותה הפגיעה קבעה כי נותרה למערער נכות בשיעור 10% לפי פריט ליקוי 37(7)(א) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז - 1956 (להלן - תקנות הנכות), בניכוי 10% לפי אותו פריט ליקוי. על החלטה זו הוגש ערר הנפגע.

            הועדה לעררים, שבמוקד הערעור כאן,  קבעה בסיכום החלטתה כי למערער לא נותרה כל נכות בעקבות הפגיעה. מכאן הערעור שלפני.

3.         טענות המערער:

א.        הועדה הפחיתה מהנכות שנקבעה למערער על-ידי הועדה מדרג ראשון מבלי שהודיעה לו על כך.

ב.         הועדה התעלמה במסגרת הדיון שנערך בפניה משאלת המצב הקודם, התעלמה מקביעות הועדה מדרג ראשון בעניין זה, ולעומת זאת סברה בטעות כי נקבעו למערער בעבר נכויות בגין פגיעות בגב.

ג.         הועדה התעלמה ממצאי בדיקת CT  המצביעים בבירור על קיומה של נכות.

ד.         הועדה התעלמה ממסמכים רפואיים המצביעים על טיפול כנגד כאבים.

ה.        הועדה לא התייחסה כראוי לחוות-הדעת של ד"ר גנטוס מטעם המערער.

4.         טענות המשיב:

א.        הועדה קובעת כי התנועות מלאות ותקינות ולכן לא נותרה למערער כל נכות. משהועדה קובעת כי לא נותרה כל נכות בעקבות הפגיעה - אין צורך בדיון בשאלת המצב הקודם.

ב.         אין צורך באזהרה של המערער טרם קביעת 0% נכות, שכן גם הועדה מדרג ראשון קבעה בסופו של דבר 0%, לאחר שמצאה כי מצבו מצדיק קביעת 10% בניכוי נכות באותו שיעור.

ג.         הועדה דנה בממצאי בדיקות הדמיה כראוי וקבעה כי הם מעידים על שינויים ניווניים שהינם חלק מהליך תחלואתי, כלומר אינם תוצאה של הפגיעה.

ד.         אין בכך שהועדה סברה בטעות כי למערער נקבעו בעבר שיעורי נכת בגין פגיעות קודמות בגב - כדי להצביע על פגם משפטי. מדובר בפגם טכני שאין לו השלכה על החלטת הועדה כי לא נותרה כל נכות.

ה.        התייחסו הועדה לחוו"ד גנטוס מספקת, שכן הועדה מצביעה על כך כי ממצאיה שונים משל המומחה מטעם המערער.

5.         אקדים ואומר כי לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים כפי שהועלו בפני מצאתי כי יש לדחות את הערעור, וזאת מהנימוקים שיפורטו להלן.

6.         הועדה ערכה בדיקה קלינית שממצאיה המפורטים צוינו בפרוטוקול, המצביעים על קיומה של תנועה מלאה ותקינה של עמוד השדרה הצוארי והיעדר הגבלה בתנועות הגב התחתון. הועדה בחנה גם ממצאי בדיקת ה- CT  של עמוד השדרה המותני מיום 16.2.11 וקבעה כי הם מצביעים על שינויים ניווניים שהצטברו במהלך השנים כ" תהליך תחלואי רגיל ואינם קשורים לחבלה". כן ערכה הועדה בדיקה קלינית שממצאיה הם, בין השאר, כי: " אין נסטגמוס, כח גס תקין ב- 4 הגפיים, החזרים גידיים הופקו תקינים ושווים, מוסר על ירידה בתחושה ביד שמאל לכל אורכה וביד ימין לכל אורכה ללא פיזור שורשי או אנטומי". לאור ממצאי הבדיקה הקלינית סיכמה הועדה כי למערער לא נותרה נכות אורטופדית ונוירולוגית.

7.         עיון בפרוטוקול הועדה מיום 26.11.2012 מעלה בסעיף 10 לו, כי בפני הועדה הונחו תיקי פגיעה קודמים של המערער באשר לפגיעות בעבודה מהתאריכים 30.12.2006 ו- 12.1.1997, ואשר לגבי אחד מהם נרשם בטעות כי זיכה את המערער ב- 10% (קביעה שאף ב"כ המשיב בדיון הסכימה כי אינה נכונה). יחד עם זאת, עיון בפרוטוקול הועדה לגופו מעלה כי הועדה דנה לגופו של ענין בשיעור הנכות שמצאה על-פי ממצאי בדיקתה, ומבלי שהסתמכה על אותו רישום שגוי. לפיכך - לא נפל פגם משפטי בהחלטה בנוגע להתייחסות לקביעות באשר לפגיעות קודמות בעבודה.

8.         משמסקנתה הסופית של הועדה מדרג ראשון הינה כי נותרה נכות בשיעור 0% בעקבות הפגיעה (לאחר עריכת חשבון עובר ושב)  - אין לומר כי היה הועדה שבמוקד הערעור כאן שהגיעה לכלל מסקנה סופית בדבר קיומם של 0% נכות בעקבות הפגיעה להזהיר את המערער. חובת האזהרה חלה כשהועדה עומדת להפחית מאחוזי הנכות שנקבעו. משקביעות שתי הועדות זהות באשר לנכות כוללת בשיעור 0% אין לומר כי הועדה לעררים ביצעה "הפחתה". עצם העובדה כי הועדה מדרג ראשון הגיעה לכלל מסקנה בדבר קיום נכות בשיעור 0% לאחר שביצעה חשבון עובר ושב אין בה כדי לשנות מצב זה ואין בה כשלעצמה כדי להצביע על כך כי הועדה מדרג ראשון קבעה נכות בשיעור גבוה יותר מזה של הועדה לעררים.