פסק-דין בתיק א 928/00

1.       בתביעתה שלפני עותרת התובעת לכך שהנתבעים יחויבו לשלם לה סך 1,000,001 ש"ח, כערכו בתאריך 25.6.2000 (יום הגשת התביעה).

הסכום האמור נתבע בתורת דמי שימוש ראויים בנכס המצוי ברח' הנביאים 32 (פינת רח' הרצליה 2) בחיפה (להלן - " הנכס"). לטענת התובעת הסכום המגיע לה גבוה מהסכום הנתבע, אך התביעה הועמדה על הסכום הנתבע "לצרכי אגרה בלבד".

2.       הנתבע מס' 1 נפטר, ועל פי בקשת התובעת התביעה נגדו נמחקה (וראה החלטתי מתאריך 1.12.03 בעמ' 64 לפרוטוקול).

          נותר אפוא לדון בתביעה ככל שהיא מתייחסת לנתבעים 2 עד 4 בלבד.

3.       התובעת היא חוכרת הנכס לתקופה של 999 שנים, והמחלוקת בין הצדדים מעבירה אותנו לזמנים רחוקים בעבר, עת מפלגת הציונים הכלליים הקימה את התובעת כחברת גוש 10875 חלקות 181, 182 בע"מ, ובאמצעותה רכשה את זכויות החכירה בנכס. לאחר רכישת הנכס העבירה מפלגת הציונים הכלליים לנכס את "מועדון המפלגה", שעד אז שכן במבנה ברח' פבזנר. אציין, כי על פי תצהיר הנתבע מס' 2, את ההחלטה להקים את התובעת ולרכוש את הנכס בשמה ולא בשם מפלגת הציונים הכלליים קיבל עו"ד נחום חת ז"ל, שעמד אז בראש המפלגה הציונים הכלליים בחיפה, ודגל בהפרדת הבעלות ברכוש מהפעילות הפוליטית.

          בשנת 1961 מפלגת הציונים הכלליים התאחדה עם המפלגה הפרוגרסיבית, והקימו את המפלגה הליבראלית המאוחדת, והנכס שימש את המפלגה הליבראלית בפעילותה.

          בשנת 1988 התאחדה המפלגה הליבראלית עם מפלגת "חירות", וכך נוצרה מפלגת "הליכוד", ומעת הקמתו החל "הליכוד" לעשות שימוש בנכס לצורך פעילותו.

4.       לצורך מימון הפעילות השוטפת, נהגה המפלגה הליבראלית, ולאחר מכן "הליכוד", להשכיר חלקים מהנכס ולגבות דמי שכירות. חלקי הנכס שהושכרו היו אולם אירועים, המצוי בקומה העליונה של המבנה, אשר שימש בין היתר כמקום התכנסות לחברי המפלגה, ובעיקר בתקופת בחירות (לכנסת, לרשויות המקומיות ולהסתדרות), וכן הושכר חלק נוסף לרופא רנטגנולוג ידוע, ד"ר בולדו שמו, שהשתמש בחלק הנכס שהושכר לו לצורך ניהול מרפאתו.

          דמי השכירות שנגבו מהשוכרים הופקדו בחשבון של המפלגה ושמו היה "חשבון ועד הבית", ושימשו לביצוע תשלומים שונים שהיה צורך לבצע לצורך תחזוקתו השוטפת של הנכס, וחלק מהכסף הועבר מחשבון ועד הבית לחשבון המפלגה, ושימשו למימון פעולות ואירועים שונים של המפלגה.

5.       הרוח החיה הפועלת מטעם התובעת הוא עו"ד צבי צימרמן, שהיה פעיל במפלגה הליבראלית ונשלח לתקופה מסוימת לשליחות דיפלומטית מעבר לים. עם שובו ארצה משליחותו, פעל עו"ד צימרמן להחייאתה של התובעת, ופעל להקצאת מניות לאנשים שונים ולמינוי דירקטוריון שהוא עצמו עומד בראשו. אף שמה של התובעת שונה, והשם החדש שניתן לה היה: מרכז לאזרחות טובה ותרבות חיים יהודיים מיסודו של צבי צימרמן בע"מ.

פעולותיו של עו"ד צימרמן בחברה עוררו את התנגדות פעילי סניף חיפה של תנועת "הליכוד", שהחלו את דרכם עוד במפלגה הליבראלית. פעילים אלה, והנתבעים 2 ו- 4 בראשם, סברו כי פעולותיו של עו"ד צימרמן בחברה נועדו להשתלט על הנכס, והאינדיקציות העיקריות לכך היו בעיקר זהות האנשים להם הוקצו מניות החברה וכן איזכור שמו שלו בשם החברה. על כן הגישו פעילי סניף חיפה של "הליכוד" תביעה לבית משפט זה (ה"פ 106/98), בה עתרו לכך שיוצהר, כי סניף חיפה של תנועת "הליכוד" הוא היחיד הזכאי למנות את נציגיו להיות בעלי המניות והמנהלים בחברה, וכן טענו כי שינוי שם החברה נעשה שלא כדין.

התביעה הוגשה מטעם סניף חיפה של תנועת "הליכוד", מר דניאל אסנין (הנתבע מס' 2) ומר מרדכי טיקוצקי ז"ל, ואת התובעים ייצג באותה תביעה עו"ד א' רולוף (הנתבע מס' 4). 

6.       בפסק הדין שניתן בתאריך 18.1.99 (כב' סגן הנשיא השופט ד' ביין) דחה  בית המשפט את חלקה העיקרי של התביעה, הוא החלק העוסק במינוי בעלי מניות ונציגים לדירקטוריון התובעת, אך קיבל את טענות התובעים ביחס לשינוי שם החברה, והורה למחוק משמה את המילים "מיסודו של צבי צימרמן".

          בהתייחסו לטענת הנתבעים, כי לאור ההשתלשלות היסטורית הנוגעת לרכישת הנכס והשימוש בו במשך השנים, התובעת מחזיקה בנכס בנאמנות לטובת מפלגת "הליכוד" (כמי שבאה במקום המפלגה הליבראלית), קבע בית המשפט, כי הנכס "הינו בבעלות החברה ולא קיימת שום נאמנות של החברה כלפי המפלגה" (אציין, כי באותו משפט התייחס בית המשפט לנכס נוסף, שבבעלות עמותה בשם "מועדון האזרח על הכרמל", אך לנכס הנוסף ולעמותה אין קשר לתביעה שלפני, ועל כן השמטתי ההתייחסות אליהן מהציטוט).

7.       בתאריך 18.11.2000 הוגשה התביעה שלפני, בה כאמור עותרת התובעת לתשלום דמי שימוש ראויים, ובתאריך 12.7.01 הוגשה נגד הנתבעים תביעה נוספת, לבית משפט השלום בחיפה (תיק אז' 16873/01), בה עתרה התובעת לכך, שיינתן צו המחייב את הנתבעים לסלק ידם מהנכס. התביעה לבית משפט השלום הוגשה על דרך סדר הדין המקוצר, והנתבעים הגישו בקשה למתן רשות להתגונן מפניה. לאחר דיון שהתקיים בפני רשם בית משפט השלום, דחה בית המשפט את בקשת הנתבעים לקבלת רשות להתגונן, ובתאריך 3.11.02 נחתמה פסיקתה המחייבת את הנתבעים לסלק ידם מן הנכס.

          בתאריך 10.12.02 מסרו הנתבעים את מפתחות הנכס לב"כ התובעת (וראה הצהרת ב"כ התובעת בעמ' 62 לפרוטוקול, וכן מוצג ת/9).

8.       בתביעתה שלפני טוענת התובעת, כי הנתבעים החזיקו בנכס ועשו בו שימוש שלא כדין וללא הסכמת התובעת, ועל כן חבים הם בתשלום דמי השימוש הראויים שניתן היה לקבל עבור הנכס אילו הושכר לשוכר בתקופה הרלוונטית, ולחילופין עליהם לשלם לה הנזק שנגרם לה, ושיעורו כשיעור ההכנסות שנגרעו ממנה.

          לעומת זאת טוענים הנתבעים, כי לא עשו שימוש אישי בנכס, ופעלו כנציגי תנועת "הליכוד", שהשתמשה בנכס בידיעתה של התובעת ובהסכמתה במשך כל השנים, לרבות השנים בהן עו"ד צימרמן עצמו היה יו"ר סניף המפלגה הליבראלית בחיפה.

9.       בסעיף 3 לכתב התביעה נטען, כי הנתבעים "שימשו בזמנים שונים בתפקידים בכירים במפלגה (הליבראלית) ומטעמה עד לחדלונה הסופי בתאריך 25.8.88". נטען, שהנתבע מס' 2 שימש כיו"ר הסניף וגבה משוכר אולם האירועים, מר אבוטבול, דמי שכירות, וזאת גם לאחר שהמפלגה הליבראלית חדלה מלהתקיים, ואף הוסיף להשתמש בקומת המשרדים מבלי לשלם לתובעת דמי שכירות. אשר לנתבע מס' 3, נטען כי נתבע זה שימש כמזכיר הסניף ואף הוא גבה כספים מהשוכר אבוטבול לאחר שהמפלגה הליבראלית חדלה מלהתקיים. בנוגע לנתבע מס' 4 נטען, כי נתבע זה ביצע פעולות שונות בשם המפלגה הליבראלית, גם לאחר שחדלה מלהתקיים "תוך חריגה בוטה מסמכותו".