פסק-דין בתיק א 580/97

1.         המשיבים (להלן: " התובעים") הם מפרקים של שתי חברות גל יוזמה ופיתוח בשומרון בע"מ ואהליבה לימיטד בע"מ (להלן: "החברות"). החברות עסקו ברכישת קרקעות בשטחי איו"ש על מנת למכור אותן לרוכשים ישראלים. המבקשים (להלן: " הנתבעים") היו בעלי מניות ונושאי משרה בחברות. עניינה של התביעה הינן טענות בדבר הונאה של רוכשי הקרקעות והברחת כספי החברות על ידי הנתבעים.

הנתבעים טענו כי התביעה נגדם התיישנה.

            בישיבת יום 24.11.05,  הסכימו הצדדים כי שאלת ההתיישנות היא שאלה משפטית שאינה מצריכה בירור עובדתי, והוסכם כי הצדדים יסכמו תחילה בשאלה זו.

טענות הנתבעים

2.         הנתבעים טוענים, כאמור,  כי התביעה התיישנה.

            לטענתם, העובדות העיקריות נשוא התביעה התרחשו, על פי כתב התביעה (שהם מכחישים את תוכנו), בשנים 1981 ו-1982.

            הנתבעים טוענים כי טענות הרשלנות וההונאה הנטענות כנגדם, נולדו לכל המאוחר בסוף שנת 1983, וכי הן נודעו למי שרכשו קרקעות מהנתבעת, בתחילת 84.

            כך, נטען כי בשנים 1984 ו-1985, הוגשו תביעות נגד הנתבעים, באמצעות מי שמונו אח"כ כמפרקי החברות.

            כבר באחת התביעות של רוכש קרקעות, תביעת ברוש שהוגשה בשנת 1985, נטען כי אין סיכוי לקבלת הקרקע, והועלו טענות על העלמת כספים והברחתם.

3.         בקשת הפירוק הוגשה בתחילת שנת 1987, כשהיא נתמכת בתצהירים של רוכשים, בהם נטען בין היתר כי נערכה ביקורת, ונמצאו ממצאים כדוגמת הוצאת כספים מהחברה וכד'.

            התובעים מונו לתפקידם כמפרקים בשנת 1987.

            הם הגישו דו"ח בשנת 1989, ובקשה למתן הוראות להגשת תביעה, בשנת 1991.

            ביום 23.12.93, הוגשה תביעה על ידי התובעים (להלן: "התביעה הראשונה"). התביעה הראשונה נמחקה ביום 5.7.95, עקב אי תשלום האגרה, אחרי שבקשות התובעים לפטור מאגרה - נדחו.

ביום 17.4.96, הגישו התובעים בקשה בתיק הפירוק לפי ס' 373 ו-374 לפקודת החברות.

            ביום 28.1.97 נדחתה הבקשה על ידי כב' השופט לויט, שהורה לתובעים להגיש תביעה רגילה.

            התביעה דנן הוגשה ביום 6.5.97. ביום 9.7.01 ניתן פטור מאגרה עד סך 2.1 מליון, וכתב תביעה מתוקן הוגש ב-10/01.

4.         הנתבעים טוענים כי תקופת ההתיישנות חלפה בחלוף 7 שנים מיום שנולדה עילת התביעה. לטענתם, לא חלים בענייננו תנאי ס' 8 לחוק ההתיישנות. הטעם לכך הוא כי המועד הרלוונטי שממנו ניתן לקבוע כי החברות שאותן מפרקים התובעים, ידעו את העובדות נושא התביעה, אינו מועד מינויים של המפרקים.

            ניתן בהקשר זה לייחס "ידיעה" על מעשי המנהלים החוטאים גם ל"גורם רלוונטי אחר", כאשר גורם זה עשוי להיות גם נושה או משתתף.

            לכן, ידיעתם של רוכשי הקרקעות מהחברות - כעולה מהמצוין לעיל, רלוונטית גם לתביעת המפרקים, ואין להתחיל את המנין רק מהיום בו התמנו המפרקים, אלא מהיום בו נודעו העובדות לרוכשים.

5.         הנתבעים מוסיפים וטוענים כי אין מקום להאריך את תקופת ההתיישנות מכוח ס' 15 לחוק ההתיישנות, חרף ההליכים הנוספים שהתנהלו על ידי התובעים, ושפורטו לעיל.