פסק-דין בתיק א 28347/05

ארז נוקד עצמו מכחיש שטקסט זה היה על גבי המסמך בעת שחתם עליו, והוא טוען שהמילים הללו הוספו לאחר המעשה.

בן דודו של רונן בניסטי, אריאל מרמר, מספר שנהג במכוניתו ויצא מחניה שהיתה בצד שמאל, הספיק לנסוע ישר בערך 10 מ' ואז נפגעה מכוניתו מאחור על ידי מכונית שבה נהג ארז נוקד.

מסתבר, שרונן בניסטי חווה תאונה מעט שונה. הוא מספר שהם חנו דווקא בצד ימין, יצאו בנסיעה ימינה מהחניון בגלישה,  ואז נפגעו מאחור.

מכר של ארז נוקד בשם תומר סקרוצקי, מספר שישב בבית קפה סמוך, שמע חריקה של מכונית הנוסעת לאחור, קם וראה את המכונית של אריאל מרמר, פוגעת במכוניתו של ארז נוקד. גם ארז נוקד עצמו סיפר סיפור זהה, שמכוניתו נפגעה ע"י מכוניתו של מרמר שנסעה לאחור.

הצדדים החליטו אחרי התאונה להחליף פרטים, ולהכין שני מסמכים, כך שבידי כל אחד מהנהגים ישאר מסמך חתום על-ידי הנהג האחר הכולל את פרטיהם האישיים, פרטי המכוניות והביטוחים. רונן בניסטי העיד שהדבר נעשה ביוזמתו ושאכן נחתמו שני מסמכים באותו מעמד, כך שחתימת הנהג האחר כוללת "הצהרה" שהמפורט במסמך הוא אמת. המסמך ת/1 נחתם ע"י ארז נוקד. המסמך נ/1 (הכולל פרטי המעורבים, הרכבים והביטוחים) שנותר בידי ארז נוקד נחתם לדבריו ע"י הנהג האחר, אריאל מרמר.  אריאל מרמר עצמו מכחיש שהחתימה על המסמך היא חתימתו. ארז נוקד מסר לניו-קופל את נ/ 1. לא היה בידו מסמך אחר הכולל את פרטי המעורבים בתאונה. מסתבר שאריאל מרמר חתם על נ/1 באופן הניתן להכחשה. מדוע עשה זאת?  אשוב לענין זה אחר-כך.

כפי שהובהר, 8 ימים אחרי התאונה שלחה אימו של ארז נוקד מכתב לניו-קופל והסבירה שהפיסקה המתיימרת לכלול "נטילת אחריות" שבת/1 הוספה למסמך ברווח שנותר בין הפרטים שנרשמו לבין חתימת האישור של ארז על מהימנותם בשולי הדף. השאלה כיצד בכלל ידע ארז אודות מסמך שלכאורה הובא לידיעתו זמן רב אחר כך, קיבלה מענה פשוט: סוכן הביטוח  של "מנורה" שביטחה את מכוניתו של אריאל מרמר שלח מכתב זה עם דרישת תשלום לאימו של ארז נוקד מיד לאחר התאונה.

ניכר שהפיסקה הכוללת נטילת אחריות כתובה באותיות בגודל שונה משאר המסמך. ההסבר שנתן לכך רונן בניסטי היה שכאשר החל לכתוב את המסמך לא ידע כמה ארוך יהיה, וכשהתקרב לסופו הצטמצם. הטעויות שכולל הטקסט הן טעויות לשון ודקדוק שנראות כמתאימות לאופן דיבורו של רונן בניסטי ולא מתאימות לאופן דיבורו של ארז נוקד. יש הבדל בין רכב שכור לרכב מושכר, יש משמעות לשגיאות כתיב, ובעיקר הנוסח "ובגלל טעותי אני מעוניין לשלם לנפגע על הנזק" וגם "אני מודע לנזק שנגרם לרכב שבו פגעתי" נשמע כמו בדייה בלתי סבירה. גם אדם הנוטל אחריות על מעשה שעשה אינו נוהג להביע תשוקה כזו לשלם פיצויים.  אינני מאמין שהמילים המתיימרות להיות נטילת אחריות, אכן היו לנגד עיניו של ארז נוקד, כשחתם על המסמך. נראה שמדובר בתוספת מאוחרת והצורך שראו המעורבים בתאונה לבדות ראיות, מדבר כאלף עדים על מהימנות גירסתם. מתי החליטו לעשות כן?

זה הזמן לשוב להחלטה - יוצאת הדופן למדי - להחליף פרטים על גבי שני מסמכים "זהים" הנחתמים ע"י הנהגים בהצהרה שהכתוב במסמך הוא אמת. רונן בניסטי הסביר שזה היה רעיון שלו. במסמך שנותר אצל ארז נוקד לא פורטו נסיבות התאונה. ההצהרה ש"כל מה שאמרתי אמת" מתרוקנת בנסיבות כאלה מכל משמעות. איזה ערך יש לה, כאשר הקשקוש חסר הפשר שעליה אינו חתימתו של איש - ואריאל מרמר מכחיש שהוא חתם על המסמך? הדברים מתבהרים, כשרואים שבידי אריאל מרמר נותר מסמך שאמור היה להיות "זהה" שכלל אינו זהה. הוא כולל חתימה ברורה (ולא מוכחשת) של ארז נוקד, וסיפור מעשה מפורט של נסיבות התאונה. הפער העובדתי  בין המסמכים מציג את היומרה - שבידי כל נהג יהיה מסמך "זהה" - כיומרה כוזבת. המסקנה המתבקשת מכל אלה היא, שכבר בשלב החלפת הפרטים זממו אריאל מרמר ורונן בניסטי לזייף מסמך ע"י הוספת פרטים שארז נוקד לא התכוון להודות בהם. לארז נוקד נמסר מסמך חסר ערך עם חתימת כזב. בתמורה הוא עצמו חתם על מסמך "תמים" הכולל פרטים זהים, שנכתב בידו של רונן בניסטי באופן שהותיר די מקום להוספת פרטים מאוחרת. ההוספה נוסחה בלשונו העילגת של רונן ובאופן שמגמתיותו בוטה להפליא.

לאור זאת, אני מקבל את עדותו של ארז נוקד כמהימנה לחלוטין. אני דוחה את התביעה העיקרית, מקבל את התביעה שכנגד, ומחייב את הנתבעת שכנגד לשלם לתובעת שכנגד 15,554 ש"ח הנושאים הפרשי הצמדה מיום 6.9.05 ועד התשלום המלא בפועל, שכ"ט עו"ד בשיעור 15% + מע"מ (וזאת בשים לב להתארכות המופלגת של הדיון), אגרת המשפט ששולמה ושכר העדים שנפסק במהלך הדיון.

המזכירות תשלח העתק  פסק הדין  לצדדים בדואר.

ניתן היום ט' בסיון, תשס"ו (5 ביוני 2006) בהעדר הצדדים