פסק-דין בתיק א 16015/07

מבוא וטענות הצדדים

1.       לפניי תובענה שטרית על שיק ביטחון בסך 35,000 ש"ח, שמשכה הנתבעת לפקודת התובע, בקשר עם שכירת דירתו של התובע על ידי הנתבעת משנת 2002 עד שנת 2006.

2.       הנתבעת טוענת כי לא חתמה על השיק ולא מסרה אותו לתובע. היא חושדת שהוא גנב את השיק בעת ביקורו בדירה. עוד היא טוענת כי לא התקיים התנאי במסירה, אפילו הייתה - משום שלא נותר כל חוב בקשר עם השכירות.

3.       התובע טוען שהנתבעת חתמה על השיק הנדון לעיניו, ומסרה לו אותו במעמד חתימת החוזה. עוד הוא טוען כי הנתבעת לא אפשרה הצגת הדירה לעיני שוכרים פוטנציאליים, לא פינתה את המושכר במועד, הותירה חשבונות שלא שולמו, וגרמה נזקים למושכר. התובע אומד את הוצאותיו ונזקיו, לרבות עקב אי-התייצבות חוזרת ונשנית של הנתבעת לישיבות שנקבעו, בסך 12,551 ש"ח, וזהו הסכום שאותו הוא תובע מתוך סכום השיק.

4.       הנתבעת מגיבה וטוענת כי הדירה הייתה במצב פיזי ירוד בעת קבלתה, לרבות נזקי רטיבות, חורים וסדקים. תניית הצביעה הוגנבה להסכם האופציה, תוך ניצול לרעה של אי-שליטתה בעברית, בניגוד למוסכם בחוזה המקורי, ובניגוד להצהרת התובע כי אין בהסכם האופציה כל שינוי בהשוואה אליו. העיכוב בפינוי הדירה היה של ימים ספורים בלבד. הנתבעת צבעה את הדירה למרות שלא הייתה חייבת בכך, והחזירתה במצב טוב משהייתה.

דיון והכרעה

5.       טענת הגניבה והזיוף היא טענה חמורה. ברגיל, טענה מעין זו מחייבת מידת הוכחה גדולה ממאזן ההסתברות הרגיל במשפט אזרחי. אמנם, בתובענה שטרית שנטענה בה טענת זיוף - נטל הראיה להוכיח אמיתות החתימה מוטל על התובע. אולם, בענייננו טענה הנתבעת כי לא ניתן לבדוק את אמיתות החתימה, מטעמים הקשורים בהשתנות של כתב ידה.

6.       לא ניתן להעמיד את התובע במצב שבו הוא ייאלץ להוכיח את אמיתות החתימה, מבלי שיוכל לעשות זאת למעשה, מטעמים הקשורים בנתבעת שהעלתה את הטענה. לפיכך חוזרת למכונה הפרספקטיבה של נטל הראיה האזרחי בטענת תרמית.

7.       הנתבעת ניסתה לטעון שלא יתכן שהשתמשה בשיק המשוך מחשבון שלא היה בשימוש, אולם בהמשך הדיון הודתה כי נאמר לה שהיא יכולה להשתמש בשיקים הללו; ועל כן לא מן הנמנע שהיא אמנם השתמשה בהם. לאור האמור, ובהיעדר יסוד מספיק לחשדה של הנתבעת, אני דוחה את טענת הגניבה והזיוף של השיק.

8.       הנתבעת הוכיחה, באמצעות מספר עדויות בכתב, כי מצב הדירה בתחילת השכירות לא היה שפיר. לפיכך לא אוכל לקבוע כי הצילומים שצירף התובע משקפים נזקים שגרמה הנתבעת ביחס למצב המושכר לפני כן.

9.       משהנתבעת ניאותה לצבוע את הדירה בסיום השכירות, אין עוד צורך להכריע בשאלה אם הייתה עליה חובה חוזית לעשות כן אם לאו.

10.   התובע הוכיח, באמצעות עדותו בכתב של השוכר החדש, כי נותרו ספיחים של חשבונות שלא שולמו בסך כ-350 ש"ח.

11.   הנתבעת הודתה באיחור בפינוי הדירה, והשוכר החדש ציין שאמנם נכנס לדירה באיחור מן המועד המובטח. לפיכך התובע הוכיח נזק בפריט זה. הסכום שציין, 1,470 ש"ח, סביר, לא נסתר, ותואם את הפיצוי המוסכם בחוזה.

12.   לא השתכנעתי שיש לזקוף לחובת הנתבעת את ההפחתה בדמי השכירות בסך 50$ בחודש. טענה זו חייבה ראיה שמאית מובהקת יותר מן האמירה הכללית בעניין זה, אף שהשוכר החדש אימץ אותה בניסוח כללי ועמום.

13.   אכן, הנתבעת לא התייצבה לישיבות ולפגישות שונות, וגרמה בכך לתובע הפסד זמן והוצאות, מלבד האגרות בשל ההליכים שנאלץ לנקוט, לאחר שניסיונות הפשרה שלו - שזכו לאסמכתאות בחומר הראיות - לא זכו לשיתוף פעולה מצד הנתבעת. לא הוכחו הפסדי שכר מיוחדים, אולם התובע זכאי לפיצוי בגין כל אלה בסך 2,500 ש"ח (לאחר התחשבות בחובו לנתבעת שקוזז מול הוצאותיה של אחת הישיבות). אציין, בהקשר זה, כי אמנם הסכום בו זוכה התובע נמוך בהרבה מזה שפורט בתצהירו; אולם הוא אינו נמוך משמעותית מזה שהתובע היה מוכן להסתפק בו בשלב מוקדם יותר של ההליך. לפיכך לא מצאתי לנכון לשלול ממנו את הוצאותיו כאמור.

14.   העולה מן המקובץ הוא כי התובע זכאי לפיצוי בסך 4,320 ש"ח, כשהסכום כבר כולל את הוצאות המשפט כאמור.

סיכום

15.   התובענה השטרית מתקבלת בחלקה, בסכום של 4,320 ש"ח.

16.   הנתבעת תשלם לתובע את הסכום האמור עד יום 1.12.07. ולא, יהיה התובע רשאי לפעול למימוש חוב זה בתיק הוצל"פ מס' 01-72657-06-6.

ניתן היום, י"ג בחשון, תשס"ח (25 באוקטובר 2007), בלשכתי.

שלמה פרידלנדר, שופט התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: