פסק-דין בתיק א 12837/06

1. לפני תביעת שיפוי של הנתבעת- קרן סטטוטורית על פי  סעיפים 9 ו- 7 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות הדרכים, התשל"ה 1975 (להלן: "החוק").

2. ביום 15.8.98 נפגע הולך רגל בשם יניב עודה (להלן: "הנפגע") ברח' הרברט סמואל בתל אביב. הנפגע תבע את התובעת לפיצוי בגין נזקיו הגופניים ובסופו של ההליך פיצתה התובעת את הנפגע בסכום הנטען על פי  תדפיסים המצורפים לכתב התביעה, בהם מפורטים הוצאותיה הכוללים שהגיעו, למעט הסכומים שהתיישנו, לסכום של 1,695,218.85 ש"ח.

3. כמו כן, אין מחלוקת כי באותה עת ובמקום התאונה, הנתבע רכב על אופנוע מ.ר.  482965 שהיה בבעלותו ללא ביטוח לפי פקודת הביטוח ולא היה לו ביטוח שכיסה את שימושו ברכב.

המחלוקת העובדתית:

4. פס"ד זה יעסוק בעיקר בשאלה: האם הוכיחה התובעת כי האופנוע בו רכב הנתבע הוא הרכב המנועי שפגע בנפגע ועל כן זכאית לשיפוי מהנתבע בגין הוצאותיה ?

5. מטעם התובעת הוגשו תצהירי עדות ראשית וזומנו לעדות: הנפגע עצמו, מר יניב חנוכה - עד ראייה וחברו של הנפגע, מר אליהו מנשה- עד ראייה וחברו של הנפגע, דו"ח בוחן תנועה על תאונת הדרכים של הבוחן כהן חגי לדו"ח מצורף שרטוט שביצע הבוחן לאחר התאונה, תצהירו של רונן ואנונו- חוקר מטעמה של התובעת אשר בדק נסיבות התאונה לאחריה. תצהיר עדות ראשית של אבו קאעוד סהאם - עובדת מטעמה של התובעת אשר פרטה בתצהירה את התשלומים וההוצאות בהן נשאה התובעת עקב התאונה.

6. מטעם הנתבע הוגשו תצהיר הנתבע, תצהיר עדותה הראשית של נטלי גלר- עדת ראייה ומי שהורכבה על האופנוע. 

גרסת הנתבע:

7.  ראשית טוען הנתבע כי התובעת הגישה תביעתה בחלוף למעלה משבע שנים מיום האירוע במהלך זמן זה לא ביצעה חקירות מהותיות אשר גרמו לתובע נזק ראייתי רב. התובעת לא חקרה עדים רבים בהם את מר אלן גננסיה ז"ל שנפטר במהלך הזמן.

8. טוען הנתבע כי התובעת לא הוכיחה את תביעתה במאזן ההסתברויות, כל העדויות עליהן נסמכת הנם של עדים שלא זכרו את פרטי התאונה וכי גרסתו לתאונה היא הנכונה.

9. הנתבע טוען כי העד רונן ואנונו, חוקר מטעמה של התובעת שמונה כארבעה חודשים לאחר התאונה הודה כי לא חקר עדים רבים בקשר לתאונה למרות ששמותיהם (הרצל ויינברום , יניב חנוכה, נטלי גלר) הוזכרו בדו"ח החקירה שערך והוא ידע עליהם.

10. גרסת הנתבע לתאונה היא באותה עת רכב על אופנועו בעודו מרכיב את העדה נטלי גלר על האופנוע. הנתבע טוען כי הגיע לרח' הרברט סמואל מצפון לדרום נכנס לתוך הנתיב שמאלה הואיל וכוונתו הייתה להיכנס לרח' יונה הנביא לכיוון ביתו. אותה שעה הבחין במונית אשר עמדה באמצע הכביש, על כן בקש לעקוף את המונית מצד ימין אך זו סטתה לפתע ימינה והנתבע בלם מיד כתוצאה מכך איבד את השליטה והחליק על הכביש. הנתבע מציין כי שמע מאחוריו פרפור של צמיגים והמונית עברה לידו במהירות גבוהה ופגעה בגלגלי האופנוע ששכב על הכביש, בעוד הוא נמצא על  האופנוע. הנתבע חזר והדגיש כי המונית הפוגעת נמלטה מן המקום, ואין לו שום ספק כי היא זו שפגעה בנפגע.

גרסת התובעת:

11. התובעת טוענת כי התאונה אירעה עקב סטייה ימינה של האופנוע מנתיב נסיעתו (אולי בכדי לעקוף מימין מונית שעמדה או נסעה נסיעה איטית) ועקב פגיעתו בנפגע שירד באותו רגע מאדנית שבמרכז הכביש לנתיב הנסיעה של האופנוע.

12. התובעת מסתמכת על עדותו של מר אליהו מנשה במשטרה לפיה אמנם הייתה מונית בזמן התאונה, אולם הרכב שפגע בנתבע היה האופנוע שעקף מימין את המונית. גרסה זו מתיישבת לשיטתה עם טענת התובע לפיה עקף את המונית מימין.

13. התובעת מסתמכת גם על תרשים הבוחן (ת/1) אשר התייחס למקום הפגיעה וממנו עולה כי האופנוע נסע מקביל לאדנית ובסמוך אליה (תוך נסיעה בין המונית לאדנית) פגע בנפגע באזור הכיכר והמשיך עד אשר התחיל לבלום כמה עשרות מטרים מהמקום.

14. התובעת טוענת כי גם בעדותו הנוספת של מר מנשה אליהו במשטרה ביום התאונה מאוחר יותר עולה כי האופנוע הוא זה שפגע בנפגע. בחקירתו ציין העד כי הגם שעבר פרק זמן ארוך של תשע שנים ושכח חלק מהפרטים בטוח הוא כי מסר גרסה נכונה במשטרה.

15. התובעת מפרטת גם את עדותו של מר יניב חנוכה- לפיה ראה את האופנוע פוגע בנפגע, את דברי הנפגע עצמו שנאמר לו כי נפגע על ידי אופנוע.

16. באשר לגרסת הנתבע, טוענת התובעת כי הראשון לא הוכיח כי לא פגע בנפגע, הנתבע גם לא ראה את המונית שלשיטתו פגעה בנפגע.