פלוני נ' שיבק

1. עניינה של תביעה זו, נזקי גוף שנגרמו לתובע, כבן 7 במועד התאונה, לאחר שננשך על-ידי כלב בתוך שטח המקרקעין שבבעלות הנתבעת.

הרקע העובדתי וטענות הצדדים

2. הצדדים אינם חלוקים על כך שכלב מגזע אמסטף (להלן גם: הכלב) שהסתובב בחופשיות בחצר הבית שבו מתגוררת הנתבעת תקף את התובע בעת שזה נכנס עם אביו לשטח החצר וגרם לו נזקי גוף.
3. מנקודה זו ואילך קיימת מחלוקת בין הצדדים בנוגע לנסיבות הגעתו של התובע אל בית הנתבעת. לטענת אבי התובע, לבואו לבית הנתבעת, שהייתה באותה עת סוכנת הביטוח שלו, קדם תיאום עמה, שבמסגרתו סוכם כי יסור לביתה כדי למסור לה מסמכים וליטול ממנה מסמכים אחרים הנוגעים לתאונת דרכים שעבר. לדבריו, בנה של הנתבעת, ששהה באותה עת מחוץ לבית, פתח לו את שער הכניסה, ולאחר שנכנס לחצר הבית, תקף כלב האמסטף, שהיה משוחרר בחצר, את בנו שהתלווה אליו. לטענת התובע, חרף העובדה שהביקור תואם מראש, הנתבעת התרשלה בכך שאפשרה לכלב המסוכן להסתובב בחצרה ללא הגבלה, ובכך חשפה אותו לסיכון. ממילא טוען הוא, כי מתקיימים בנסיבות העניין תנאי סעיף 41א לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: פקנ"ז), המטיל על בעליו של כלב או על המחזיק בו דרך קבע, אחריות לכל נזק שגרם הכלב, אף בהיעדר התרשלות.
4. מנגד, הנתבעת מכחישה כי ביקורו של אבי התובע בביתה תואם מראש ומוסיפה כי לא הייתה כל סיבה מקצועית להגעתו לביתה באותה היום. לדבריה, אבי התובע בא אל הבית כדי לבקר את בנה-חברו, ללא כל התראה, ונכנס אליו על דעת עצמו לאחר שהקיש את קוד הכניסה שהיה ידוע לו. ממילא מדגישה היא כי הכלב שבנדון אינו בבעלותה אלא בבעלות בנה, ואין לה כל זיקה אליו או שליטה עליו ומכאן שלא היה בידה למנוע את הנזק.
5. יצוין כי הנתבעת הגישה תביעה שכנגד, שבמסגרתה טענה כי תביעת הנתבע שכנגד שקרית ומופרכת והיא גרמה לה לנזק נפשי ולקשיי תפקוד. לדבריה, נוכח הצורך להתגונן מפני תביעה זו היא התמוטטה במשרדו של בא כוחה. דא עקא, שהתובעת שכנגד זנחה את טענותיה בנוגע לתביעה שכנגד במסגרת סיכומיה, ולא העלתה כל טענה בנוגע לה. ממילא, כפי שיובהר להלן, משעה שמצאתי כי דין התביעה העיקרית להתקבל, נשמטת הקרקע מתחת עילתה של תביעה זו.
6. קודם שנפנה לדיון לגופו, יצוין כי חודשים אחדים לפני דיון ההוכחות עדכן ב"כ הנתבעת כי מרשתו עברה שבץ מוחי ממנו טרם השתקמה. חרף כך, ביקש ב"כ הנתבעת לקיים הדיון (גם אם בהיוועדות חזותית) במטרה "לנסות לשים סוף לסאגה שכידוע לא מיטיבה עמה". מעדות הנתבעת לפניי ניכר שהיא סובלת מבעיות בריאות שאף הכבידו על דיברה והקשו עליה להעיד. חרף כך, לא מצאתי (ואף לא נטען) כי אין ביכולתה להעיד או כי יש לתת לעדותה משקל מופחת, ואף התרשמתי כי התאפשר לה להעלות כל טענה ולהשיב על השאלות בחקירה הנגדית.

המסגרת הנורמטיבית

7. סעיף 41א לפקנ"ז קובע כי –

בתובענה בשל נזק לגוף שנגרם על ידי כלב, חייב בעליו של הכלב או מי שמחזיק בכלב דרך קבע (להלן – הבעלים) לפצות את הניזוק, ואין נפקא מינה אם הייתה או לא הייתה התרשלות מצדו של הבעלים.

8. סעיף 41ב לפקנ"ז מסייג את סעיף 41א וקובע כי בהתקיים שלושה מקרים, לא תכונן אחריות מכוח הסעיף, ואלו הם –

(1) התגרות של הניזוק בכלב;

 (2)תקיפת הניזוק את הבעלים, את בן זוגו, הורו או ילדו;