פלוני נ' מדינת ישראל ואח'

           זוהי בקשה להורות על קיום דיון נוסף בפסק הדין של בית משפט זה (כב' השופטים י' עמית, נ' סולברג וד' ברק-ארז) בע"פ 7440/16 פלוני נ' מדינת ישראל מיום 6.8.2017, שבו נדחה ערעורו של המבקש על הרשעתו בשורה של עבירות מין וכן נקבע בו, בין היתר, כי ניתן להרשיעו בביצוען של עבירות מין באחת המתלוננות על סמך עדותה בפני חוקרת מיוחדת לפי חוק הליכי חקירה והעדה (התאמה לאנשים עם מוגבלות שכלית או נפשית), התשס"ו-2005 (להלן: חוק הליכי חקירה), אף ללא העדתה בבית המשפט משנמצא סיוע לעדותה.

רקע והליכים קודמים

1. נגד המבקש הוגש לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו כתב אישום המייחס לו שורה של אישומים שעניינם ביצוע עבירות מין בשלושה קטינים בני משפחה אחת, שעמה היה המבקש בקשרים חברתיים.האישום הראשון התייחס למשיבה 2, המתלוננת ל', כלפיה יוחסו למבקש שורה של מעשים מגונים ומעשי אינוס בין השנים 1999-1995. האישום השני התייחס למשיב 3, המתלונן ל', בו נטען כי המבקש ביצע במתלונן זה שורה של מעשים מגונים בין השנים 1998-1996. האישום השלישי התייחס למשיבה 4, המתלוננת א', ילידת 1993, ובו נטען כי המבקש ביצע בה שורה של מעשים מגונים ומעשי סדום. הפרשה נחשפה בשנת 2012 אז הגישה ל' תלונה, לאחר שנודע לה בעקבות מפגש עם "קוראת בקפה", כי גם אחותה הצעירה א' הייתה קורבן לתקיפה מינית מצד המבקש.

2. ביום 3.2.2016 הרשיע בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטים ג' נויטל, מ' יפרח וג' רביד) את המבקש במיוחס לו בכתב האישום. הבקשה שלפניי נסובה אך על הרשעת המבקש באישום השלישי, ומשכך אין צורך להידרש לקביעותיו של בית המשפט המחוזי באשר ליתר האישומים. במוקד האישום השלישי עמדו, כאמור, עבירות המין שביצע המבקש במתלוננת א'. זו נחקרה ביום 26.6.2012 על ידי יעל, חוקרת מיוחדת לפי סעיף 3 לחוק הליכי חקירה (להלן: החוקרת המיוחדת), לנוכח היותה מאובחנת כבעלת הפרעה על הרצף האוטיסטי, ובשים לב למצבה הנפשי באותה העת. עדותה של א' – כבת 18 וחצי בעת מסירת התלונה – תועדה באמצעות הקלטה חזותית, כדרישת חוק הליכי חקירה, ואולם, לנוכח סירובה לכך שהמצלמה תכוון אליה, הוסטה המצלמה הצידה ולא תיעדה את פניה במהלך גביית ההודעה. סירובה של א' לתצלום פניה מתועד אף הוא בהקלטה חזותית.

3. כעולה מהכרעת הדין של בית המשפט המחוזי, א' העידה בפני החוקרת המיוחדת כי המבקש ביצע בה תקיפות מיניות מאז שהייתה ילדה. בית המשפט המחוזי עמד על כך שבהודעה שמסרה התייחסה א' לאירוע שהתרחש בשפת הים בקרבת ביתו של המבקש. שם – כך סיפרה – הפשיט אותה המבקש בניגוד לרצונה, ולאחר מכן פשט את בגדיו, החל לגעת בה וביקש שתיגע באיבר מינו. עוד תיארה א' אירוע נוסף שבו נגע בה המבקש מעל לבגדיה, ולאחר מכן הכניס את ידו מתחת לבגדיה ולתוך תחתוניה. כמו כן התייחסה א' למספר אירועים שבהם הכניס המבקש את איבר מינו לפיה, כשהייתה בת 7 לערך. א' שללה עם זאת אירועים שבהם החדיר המבקש את איבר מינו לאיבר מינה. היא סיפרה כי שתקה כל השנים עד למסירת התלונה מאחר שהמבקש אמר לה לא לספר על כך לאיש, וכי אם תספר למישהו, לא יהיה לה טוב. לדבריה, כשנה לפני הגשת התלונה חשפה את סודה בפני אמה, ואולם ביקשה ממנה שלא לספר את הדברים לאחיה ולאחותה.

4. בתום חקירתה של א' התירה החוקרת המיוחדת בטופס סיכום העדות את העדתה של זו בבית משפט שלא בנוכחות המבקש, בטלוויזיה במעגל סגור, בחלק ה"המלצות לתנאי העדה בבית משפט". ואולם, בסופו של יום לא העידה א' בבית המשפט המחוזי, משזה נעתר לבקשת המדינה לפי סעיף 20(ב)(2)(א) לחוק הליכי חקירה לפטור אותה ממתן עדות. הפטור התבסס על החומר הרפואי שהונח לפני בית המשפט המחוזי ולפיו יש בהעדתה כדי לפגוע בה. לפיכך נחקרה בבית המשפט רק החוקרת המיוחדת שגבתה את ההודעה. כמו כן מצא בית המשפט ראיות מסייעות לגרסתה של א': עדות אחותה המתלוננת באישום הראשון ועדות אחיה המתלונן באישום השני המעידות על "מעשים דומים", מצבה הנפשי של א', עדויות גורמים טיפוליים שהיו בקשר עם א' ושקרי המבקש, שגרסתו נמצאה על ידי בית המשפט כלא עקבית. בהינתן כל אלה, אימץ בית המשפט את הגרסה שמסרה א' לחוקרת המיוחדת והרשיע את המבקש במיוחס לו באישום השלישי וכן הרשיעו, כמפורט לעיל, במיוחס לו באישומים הראשון והשני.

           בשל המעשים שבהם הורשע, גזר בית המשפט המחוזי על המבקש ביום 19.9.2016 עונש של 9 שנות מאסר בפועל, מאסר על תנאי ופיצויים כמפורט בגזר הדין.

5. המבקש ערער הן על הכרעת הדין, הן על גזר הדין, וביום 6.8.2017 דחה בית משפט זה מפי השופט י' עמית ובהסכמת השופטים נ' סולברג וד' ברק-ארז את הערעור על כל חלקיו וקבע כי לגרסאות המתלוננים נמצאו ראיות מחזקות ומסייעות לרוב. חלק הארי של פסק הדין מושא הבקשה שלפניי, יוחד לדיון באישום השלישי, ובפרט לטענת המבקש כי בית המשפט "מיהר" לפטור את א' ממתן עדות בפניו, חלף התרת עדותה בתנאים מסוימים. לאחר שעמד על הוראות חוק הליכי חקירה הרלוונטיות לעניין, וסקירת השתלשלות האירועים שהביאה לקביעתו של בית המשפט המחוזי לפטור את א' ממתן עדות, קבע בית המשפט כי בנסיבות המקרה דנן עשתה התביעה כל שביכולתה כדי להעיד את א' בבית המשפט, וכי יש לדחות את טענת המבקש שהיה על בית המשפט להורות על העדתה. בשל חשיבות הדברים עמד בית המשפט בהרחבה על התשתית הראייתית שהובילה להחלטת בית המשפט לפטור את א' מלהעיד. תחילה הדגיש בית המשפט כי אמנם החוקרת המיוחדת התירה את עדותה של א' בבית המשפט בתנאים מסוימים. ואולם, בין עדותה של א' בפני החוקרת המיוחדת לבין המועד שנקבע לשמיעת עדותה בבית המשפט חלפו שנתיים. לפיכך, בסמוך למועד שנקבע לעדותה של א' בבית המשפט, ביקשה המדינה לבדוק את יכולתה להעיד. על רקע זה נבדקה א' על ידי ד"ר גדעון אבידן (להלן: ד"ר אבידן), שטיפל בא' באשפוז יום במשך כ-7 חודשים רצופים בשנת 2009, ובמשך תקופה קצרה נוספת בשנת 2011. במכתב מיום 1.6.2014 ציין ד"ר אבידן כי א' סובלת בנוסף לצרכיה המיוחדים גם מחרדה קיצונית ודיכאון ומטופלת בתרופות נוגדות חרדה ופסיכוזה, וכי מהיכרותו איתה ומבדיקה פסיכיאטרית שערך לה עולה כי היא אינה מסוגלת להעיד בפני בית המשפט, אפילו אם הדבר ייעשה בדלתיים סגורות.

6. על רקע האמור במכתב זה ביקשה המדינה לפטור את א' ממתן עדות. במהלך הדיון בבקשה העיד ד"ר אבידן בבית המשפט, וחזר על האמור במכתבו. הוא גרס כי עצם הזימון לבית המשפט הכניס את א' ללחץ קשה מאוד, ובמצבים של לחץ היא נכנסת לחרדה קיצונית שגורמת לה להתנתק מהמציאות, להזיות ולמחשבות רדיפה. צוין כי בית המשפט המחוזי לא הסתפק בעדות זו, ומאחר שא' כבר עברה את גיל 18, הוא נעתר לבקשת ההגנה והורה להמציא חוות דעת של פסיכיאטר מבוגרים. בהסכמת הצדדים התקבלה הצעת בית המשפט המחוזי כי בית החולים אברבנאל הוא שיתן חוות דעת כאמור. לפיכך נבדקה א' על ידי ד"ר ירון גילת (להלן: ד"ר גילת) בבית החולים אברבנאל, שכתב במכתבו מיום 25.11.2014 כי לא חל שינוי במצבה הנפשי של א', ולא השתנו המסקנות העולות ממכתבו של ד"ר אבידן. על מכתב אחרון זה חתמה גם עובדת סוציאלית בשם דרור. בהמשך הדברים, ועל פי הוראת בית המשפט, ערך ד"ר גילת ביום 4.1.2015 חוות דעת מומחה על פי פקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971, שבה כתב כי מתן עדות בבית המשפט, גם בתנאים מקלים, עלול להסב לא' נזק חמור לשלמותה הנפשית, לתפקודה ואף לחייה. בחקירה בבית המשפט חזר ד"ר גילת על הדברים.