אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פלוני נ' דדון

פלוני נ' דדון

תאריך פרסום : 27/02/2019 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום צפת
16580-06-15
14/02/2019
בפני השופטת:
מיכל ברלינר לוי

- נגד -
תובע:
פלוני
נתבע:
אשר דדון
פסק דין
 

 

בפני תביעה אזרחית נגררת להרשעה בפלילים, לפי סעיף 77 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד -1984, לפיצויים בשל נזקי גוף אשר נגרמו לתובע בתאונת דרכים, כמפורט להלן.

 

השתלשלות העניינים בתמצית

 

  1. התובע, יליד 1/4/88, כבן 25 ביום התאונה.

     

  2. התובע נהג בעת התאונה על אופנוע ללא ביטוח (עמ' 17 לפרוטוקול שורות 3-10), כאשר רכבו של הנתבע פגע בו.

     

  3. ביום 27.1.15 ניתן גזר דין בעניינו של הנתבע, אשר הורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בגדרי תיק 5162-07-13 בעבירות שלהלן: התנהגות הגורמת נזק- עבירה לפי תקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 בקשר עם סעיף 68 לפקודת התעבורה; נהיגה ברשלנות – עבירה לפי סעיף 62(2) לפקודת התעבורה, בקשר עם סעיף 38(3) לפקודת התעבורה; ופניה שמאלה תוך כדי נסיעה – עבירה על תקנה 41 לתקנות התעבורה, תשכ"א – 1961.

     

  4. על פי עובדות כתב האישום המתוקן, ביום 11/1/13 סמוך לשעה 16:35 נהג הנתבע ברכבו הפרטי ברחוב החרמון בצפת. באותה עת נסע התובע מאחוריו כשהוא נוהג על אופנוע. בנקודה מסוימת יצא התובע לעקיפת רכבו של הנתבע ובאותה העת הנתבע ביצע פניה שמאלה בחוסר זהירות ופגע באופנוע עליו רכב התובע (להלן: "התאונה").

     

  5. בגזר הדין נגזרו על הנתבע 3 חודשי פסילה על תנאי מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 3 שנים וכן קנס בסך 1,000 ₪ או 5 ימי מאסר תמורתו.

     

    טענות התובע בתמצית

  6. לטענת התובע, כתוצאה מן התאונה נגרמו לו נזקים כבדים.

     

  7. נטען כי התובע פונה מידית באמבולנס לבית החולים זיו בצפת, ובהמשך הועבר לבית החולים רמב"ם להמשך טיפול. בבדיקתו נמצא שבר באגן, שבר באמה שמאל, שפשופים וכוויות בדרגה 2 בגב ובברך שמאל. התובע אושפז במחלקה כירורגית להשגחה, ובהמשך עבר ניתוח שחזור האגן.

     

  8. התובע טוען כי בשל התאונה סבל משברים ברוב חלקי גופו וכי עם שחרורו מבית החולים הועבר לטיפול שיקומי בבית חולים גריאטרי "נאות טבריה" שם שהה במשך שבועיים.

     

  9. נטען עוד כי התובע סובל מכאבים ממושכים באזור האגן והמפשעה המקרינים לגב התחתון; כי הוא מתקשה בישיבה ממושכת ושינוי תנוחה, בהליכה, עליה וירידה במדרגות, וכן סובל מצלקת נרחבת באזור המנותח הגורמת לו אי נוחות רבה.

     

  10. נטען עוד כי לאור מצבו והפגיעה באורח חייו סובל התובע ממצב נפשי ירוד, פגיעה בדימוי עצמי ובושה וכן מפגיעה ממשית בתפקודו היומיומי.

     

    טענות הנתבע בתמצית

  11. הנתבע כופר בטענות התובע לפיהן הוא הגורם לתאונה והאחראי לנזק הנטען. לטענת הנתבע, הוא נהג בזהירות ובאופן סביר בנסיבות, ולמעשה התובע הוא אשר נהג בחוסר זהירות על אופנועו.

     

  12. נטען לרשלנותו הבלעדית והמכרעת של התובע לתאונה, בין היתר לאור נהיגתו המופרזת והמסוכנת, העולה כדי רשלנות תורמת בשיעור של 100%.

     

  13. בנוסף נטען כי הנזקים הנטענים מופרזים ומוגזמים; כי התובע לא עשה די להקטנת נזקיו וכי לא נותרה לו נכות או מגבלה כלשהי כתוצאה מהתאונה.

     

    ההליך

  14. התובע הגיש שתי חוות דעת רפואיות מטעמו: בתחום האורתופדי של ד"ר אילן כהן ובתחום הפסיכיאטרי של ד"ר סונקין סוניה.

     

  15. אף הנתבע הגיש שתי חוות דעת מטעמו: בתחום האורתופדי של ד"ר קליגמן מרדכי, ובתחום הנפשי של ד"ר נאסר סרור.

     

  16. ביום 28/11/16 מונה ד"ר רם מירז כמומחה מטעם בית המשפט בתחום הפסיכיאטרי, וחוות דעתו הוגשה לתיק ביום 15/5/17. כמו כן, מונה ד"ר דורון נורמן כמומחה מטעם בית המשפט בתחום האורתופדי, וביום 22/5/17 הוגשה לתיק חוות דעתו.

     

  17. ביום 14/3/18 התקיים דיון הוכחות בפני במסגרתו העידו מטעם התביעה: התובע, מר ג'קי מלול, מר יוסי לוי ומר שרון צ'רחי. מטעם ההגנה העידו: הנתבע ומר ישראל יוסף ערנטריי.

     

  18. ביום 17/7/18 התקיים דיון מסכם ומשלא הושגו הסכמות, הגישו הצדדים סיכומיהם בכתב.

     

    דיון והכרעה

     

  19. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובחומר לפני, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה – להתקבל באופן חלקי, כמפורט להלן.

     

    המסגרת הנורמטיבית

     

  20. סעיף 77 לחוק בתי המשפט [ נוסח משולב], תשמ"ד- 1984 שכותרתו "סמכות אזרחית נגררת לפלילית" קובע כדלקמן:

     

    "(א) הורשע אדם בבית משפט שלום או בבית משפט מחוזי והוגשה נגדו - ונגדו בלבד - תביעה אזרחית בשל העובדות המהוות את העבירה שבה הורשע, מוסמך השופט או המותב שהרשיעו, לאחר שפסק הדין בפלילים הפך לחלוט, לדון בתביעה האזרחית, אם ביקש זאת מגיש התביעה; לענין זה מוסמך בית משפט מחוזי לדון גם אם התביעה לפי שוויה היא בתחום סמכותו של בית משפט שלום.

    (ב) שר המשפטים יקבע בתקנות את סדרי הדין בתביעה האזרחית, לרבות הוראות בדבר המועד והדרך להגשת התביעה וההליכים בערעור."

     

  21. תקנה 17 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 קובעת כדלהלן:

    מיום 1.9.1989

  22. תק' (מס' 4) תשמ"ט-1989

  23. ק"ת תשמ"ט מס' 5186 מיום 1.6.1989 עמ' 798

  24. הוספת תקנת משנה 16(ד)

  25.  

  26. מיום 29.6.1996

  27. תק' (מס' 2) תשנ"ו-1996

  28. ק"ת תשנ"ו מס' 5756 מיום 30.5.1996 עמ' 932

  29. מחיקת תקנת משנה 16(ד)

  30. הנוסח הקודם:

  31. (ד)הוגשה לבית משפט מחוזי תביעה כאמור בתקנת משנה (ג) מבלי שפורש בה, כנדרש בתקנת משנה (א), הסכום הנתבע בעד נזק כללי, יחולו עליה הוראות תקנת משנה (ג) סיפה ובית המשפט ינהג בה כאמור בסעיף 79 לחוק.""

    "(א) בתביעה אזרחית כאמור בסעיף 77 לחוק בתי המשפט, תוגש לבית המשפט כאמור באותו סעיף, תוכתר במלים "תביעה אזרחית נגררת להרשעה בפלילים, ובנוסף לאמור בתקנה 9 יפרט כתב התביעה את מספר תיק בית המשפט שבו הורשע הנתבע; התובע יצרף לכתב התביעה העתק מפסק הדין שלפיו הורשע הנתבע והעתק מכתב האישום.

    (ב) כתב התביעה יוגש לבית המשפט תוך תשעים ימים לאחר שפסק הדין בפלילים הפך לחלוט.

    (ג) תביעה אזרחית שהוגשה כאמור תידון כאילו היתה תובענה."

     

    1. בכל הנוגע למעמדו של פסק דין אשר ניתן בהליך פלילי כראיה בתביעה אזרחית רגילה, קובע סעיף 42א'(א) לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971, כי הממצאים והמסקנות של פסק דין חלוט במשפט פלילי, המרשיע את הנאשם, יהיו קבילים במשפט אזרחי כראיה לכאורה לאמור בהם. בנוסף, בהתאם לסעיף 42ג' לפקודת הראיות, המורשע או חליפו או מי שחב בחובו הפסוק לא יהיו רשאים להביא ראיה לסתור, או ראיה שכבר נשמעה או הוגשה במשפט הפלילי, אלא ברשות בית המשפט, מטעמים שיירשמו וכדי למנוע עיוות דין.

       

    2. לעומת זאת, בהתאם לסעיף 42ד' לפקודת הראיות: "בדיון בתביעה אזרחית לפי סעיף 35א לחוק בתי המשפט, תשי"ז-1957, יראו את הממצאים והמסקנות שנקבעו במשפט הפלילי כאילו נקבעו במשפט אזרחי." משסעיף 35א הוחלף בסעיף 77 לחוק בתי המשפט, נראה כי בתביעה אזרחית נגררת לפלילית, כתביעה דנן, יהוו הממצאים והמסקנות אשר נקבעו במשפט הפלילי את התשתית העובדתית לדיון גם בתביעה האזרחית.

       

    3. כאמור, במסגרת ההליך הפלילי הודה הנתבע בעובדות כתב האישום המתוקן והורשע על פי הודאתו בעבירות שיוחסו לו בגדרו. לעניין זה נאמר זה מכבר כי "...אין נפקא מינה אם ההרשעה במשפט הפלילי מבוססת על הודאה פורמלית בכל העובדות שבכתב האישום או בחלקן, שהרי הכלל הוא: "מקום שנאשם מודה בעובדות כתב האישום ומורשע לאחר מכן על פי הודאתו, רואים את עובדות כתב האישום כמוכחות כלפיו ובשל כך בגדר ה"ממצאים" שבפסק הדין" (יעקב קדמי על הראיות -חלק שלישי, 1556 (2009)).

       

    4. לאור האמור, הממצאים והמסקנות שבהכרעת הדין יהוו את התשתית לדיוני להלן, ולפיהם הנתבע אחראי לתאונה.

       

      אשם תורם

       

    5. בגדרי ההליך ובקשר עם בחינת שיעור הנזק וגובה הפיצוי הנתבע, התעוררה שאלת אשמו התורם של התובע לקרות התאונה, והדבר מצא ביטוי גם בפרוטוקול דיון ההוכחות (עמ' 6 לפרוטוקול, שורות 16-23).

       

    6. לשיטת התובע, אין להידרש כלל לטענות המייחסות לו אשם תורם, בהינתן שאחריותו הבלעדית של הנתבע לתאונה עוגנה זה מכבר בהכרעת הדין בהליך הפלילי. מנגד טוען הנתבע, כי לתובע אשם תורם בשיעור מכריע לתאונה.

       

    7. לאחר ששקלתי בדבר, באתי לכלל מסקנה כי דין שלל טענות התובע בנקודה זו - להידחות, שכן איני סבורה כי יהיה בקביעה בדבר רשלנות תורמת של התובע, כדי לסתור את אחריותו הפלילית של הנתבע. ראו: ע"א 285/80 שיף נ' אליאסי פ"ד לד(4) 752, עמ' 755:

       

      "...אולם השאלה העומדת לפנינו איננה האם קבילה ההודאה במשפט הפלילי כראיה בהליכים האזרחיים, אלא אם צדק בית המשפט המחוזי כאשר מיאן להתיר העלאת הטענה בדבר רשלנות תורמת בהסתמכו לענין זה על ההודאה בעובדות.

      ראשית, יש לבחון אם אכן יש לראות בראיות הבאות לבסס את טענת הרשלנות או הרשלנות התורמת של המשיב הראשון, כפי שהועלו בכתב ההגנה משום ראיה הבאה לסתור את הראיות שהוגשו מכוח הוראותיו של סעיף 42א לפקודה, כמוזכר לעיל. אשר לכך אין להתעלם מכך כי הרשעתו של פלוני בנהיגה חסרת זהירות, בין על יסוד הודאתו בעובדות ובין על יסוד הראיות שהובאו במשפט הפלילי, איננה עומדת בהכרח בסתירה לקיומה של רשלנות תורמת מצדו של קורבן העבירה או מאן דהוא אחר שהיה מעורב בעבירה. קיומה של רשלנות תורמת אין בה כדי לסתור אחריותו הפלילית של פלוני כביכול והוא יחוייב בדינו לאור מעשיו או מחדליו, גם כאשר יש אדם נוסף שתרם בהתנהגותו לאירוע התאונה. הדברים פשוטים וברורים שהרי מעשה של כל יום הוא ששניים או יותר המעורבים בתאונת דרכים, יוצאים חייבים בדינם ואין הרשעתו בדין של האחד סותרת הרשעתו בדין של השני, כי כל אחד חטא בחלקו הוא ותרם את תרומתו להתוות התאונה, בכך שנהג בניגוד לכללים המותווים בדיני התעבורה. סיכומה של נקודה זו, פסק הדין המרשיע במשפט הפלילי יעמוד על כנו, גם אם ימצא בית המשפט בהליך פלילי נוסף כי גם הנהג השני נושא באחריות פלילית בשל התנהגותו וגם אם ייקבע במשפט האזרחי שנהג השני נושא ברשלנות תורמת." (ההדגשות אינן במקור)

       

    8. השווה גם ע"א 895/80 עיריית נתניה נגד חסן אל מלק, פ"ד לז(2) 119, עמ' 121:

      "ראיה, שהוגשה מכוח סעיף 42א(א) לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א- 1971(כפי שתוקן בחוק לתיקון פקודת הראיות (מס' 2), תשל"ג-1973), קבילה כראיה לכאורה במשפט אזרחי ביחס לאמור בה, אם המורשע או חליפו הוא בעל דין במשפט האזרחי; ואולם המימצאים והמסקנות של פסק-דין חלוט בהליך פלילי, בין שאלה נקבעו לאחר דיון או על-פי הודאת הנאשם, אינם עומדים בהכרח בסתירה לקיומה של רשלנות תורמת של מאן דהוא נוסף, המעורב בתאונה או במעשה, או של הנפגע וקרבן התאונה עצמו. רשלנות תורמת כזו אין בה כשלעצמה כדי לשנות את האחריות בפלילים, אך עשויה להיות לה משמעות לעניין שיעור האחריות בנזיקין ובהליך אזרחי. הוכחת רשלנות תורמת מצד גורם שלא הועמד לדין פלילי או מצד הנפגע עצמו אינה בבחינת "ראיה לסתור" בה מדבר הסעיף 42ג של פקודת הראיות [נוסח חדש], המותרת רק ברשות בית המשפט, מטעמים שיירשמו וכדי למנוע עיוות-דין. אין זה מפחית מהמימצאים כלפי הנאשם בפלילים בדבר אחריותו, ואילו שיעור האחריות יש לו חשיבות רק בהליך האזרחי, אך אינו מעלה ואינו מוריד לעצם האחריות בפלילים, לבד אולי מעניין הטיעון לעונש." (ההדגשות אינן במקור)

       

    9. ועוד ראיתי להפנות לדברים שנאמרו בעניין זה ב- ת"א (ת"א) 25637-03-13 פלונית (קטינה) נ' חברת דואר ישראל בע"מ (5/11/16) סעיף 20:

       

      "...ודוק, אכן הפסיקה הכירה במקרים בהם יכול מי שהורשע בדין הפלילי להעלות טענת אשם תורם כלפי נפגע העבירה ויכול גם שלנפגע העבירה ייוחס אשם תורם ולעיתים אף אשם תורם משמעותי מדובר בעיקר במקרים בהם בוצעה העבירה ברשלנות, כגון תאונות דרכים שמולידות הליך פלילי של נהיגה רשלנית, או כאשר לקורבן היה חלק ממשי בעת ביצוע העבירה עצמה כגון אירוע קטטה שבו חרג אחד מן הצדדים מן הסביר ואולם כאשר מדובר בעבירה כגון שוד מזוין, עבירה מתוכננת שבוצעה מתוך מחשבה פלילית, גם אם עקרונית ניתן לשקול קיומו של אשם תורם, בפועל קביעת שיעור ההשתתפות תהיה אפסית." (ההדגשה אינה במקור)

       

      השווה גם: בר"ע 15/76 יוסף שפין נ' יוסף כהן פ"ד ל(2), 251, עמ' 252; תא"מ (רמ') 51117-01-12 קרדן רכב בע"מ נ' נדב בן ציון ברנד (22/4/13); תא"מ (חי') 12814-05-10 אנדריי גדלביץ' נ' גנדי לוקש (8/8/11).

    10. הנה כי כן, ראוי לאפשר למי שהורשע בהליך פלילי לטעון טענת אשם תורם במסגרת ההליך האזרחי.

       

    11. הדברים אמורים ביתר שאת בנסיבות המקרה הנדון. כך, בית המשפט אינו יכול להתעלם מכך שלאחריותו "הגבולית" של הנתבע לתאונה ניתן ביטוי כבר במסגרת ההליך הפלילי, הן באמצעות תיקון כתב האישום והגשת כתב אישום מתוקן; הן בהחלטת כב' השופט קנדלפת בפרוטוקול הדיון שם מיום 28/4/14, עמ' 6 (הוגשה וסומנה נ/1 ) לפיה: "מדובר בתיק בעייתי שבו התאונה אירעה במהלך עקיפה כאשר העוקף נפגע במהלך פניה שמאלה של רכב הנאשם. בתיקים אחרים שמוגשים לבית משפט זה האישום דווקא הוגש כנגד נהג הרכב העוקף באותה סיטואציה...."; הן בשלב הטיעונים לעונש כפי שנטענו על ידי הסנגור (עמ' 10 לפרוטוקול הדיון בהליך הפלילי מיום 27/1/15, שורות 25-28); והן בגזר הדין אשר ניתן בו ביום, לפיו:

       

      "העבירות בהן הורשע הנאשם הן עבירות חמורות, במיוחד על רקע תוצאות התאונה הקשות מבחינת הנפגע. עדיין, אין להתעלם מסימני השאלה שעלו סביב עצם אחריותו של הנאשם בגרימת התאונה, ולאור תיקון כתב האישום אשר משקף את דרגת רשלנותו הגבולית של הנאשם, יש מקום להקלה משמעותית בעונשו של הנאשם, חרף הפגיעות החמורות שנגרמו לנפגע העבירה." (ההדגשות אינן במקור; עמ' 11 לפרוטוקול הדיון בהליך הפלילי מיום 27/1/15, שורות 3-8). נראה כי הדברים מצאו ביטוי גם בעונש אשר הוטל על הנתבע בגזר הדין (3 חודשי פסילה על תנאי וקנס בסך 1,000 ₪).

       

    12. לסיכום, על אף שיש לאמץ את הקביעה בהכרעת הדין בדבר אחריותו של הנתבע לתאונה, טענה לאשם תורם בנסיבות היא טענת הגנה הרלוונטית לגובה הפיצוי לניזוק. כך, לאחר שנקבע כי המזיק הפר את חובתו כלפי הניזוק והוא אחראי לנזקיו, נבחן האשם התורם ובהתאם, אם יש להפחית את הפיצויים שעל המזיק לשלם לניזוק (ראו: סעיף 68 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]; השווה: רע"א 2809/18 רונית קסברי נ' אברהם רוזן (26/11/18, סעיף 6 ובין היתר לדיון בסעיפים 16-17).

       

    13. לנוכח כל האמור לעיל, אני רואה מקום להידרש לטענות הנתבע בדבר אשמו התורם הנטען של התובע בהתייחס לשאלת הנזק, כמפורט להלן.

       

    14. התובע הצהיר בתצהיר עדותו הראשית, כי רכב על אופנועו אחרי רכב הנתבע, במהירות המותרת, בזהירות, ללא הרמת גלגל בניגוד לנטען כלפיו, וכי הנתבע החל לבצע פניה שמאלה מבלי לאותת, מבלי להסתכל במראות, ופגע בו (ס' 4-5 לתצהירו).

       

    15. בעדותו בפני העיד התובע כי הוא ראה שהנתבע מתמהמה, ומשכך יצא לעקיפה כאשר הנתבע נכנס בו מהצד בזמן שהיה בעקיפה (עמ' 10 לפרוטוקול, שורות 23-24).

       

    16. תצהיר עדותו הראשית של עד התביעה מר מלול תומך לכאורה בטענת התובע, כי לא נהג בפראות באופנוע ולא הרים גלגל. אלא, שהוברר בעדותו בפני כי "פתאום ראה אופנוע עף" וכי הוא בכלל חשב שהאופנוע התהפך (עמ' 18 לפרוטוקול, שורות 16-29). בראי האמור, לא מצאתי שיש בעדותו כדי לשפוך אור על אופן התרחשות התאונה.

       

    17. הדברים אמורים אף לגבי עד התביעה מר לוי, אשר כבר בסעיף 4 לתצהיר עדותו הראשית הצהיר כי לא ראה את התאונה, אלא שמע רעש וראה את התובע שוכב על הרצפה ואת האופנוע זרוק בצד. גם בעדותו של מר לוי בפני העיד הוא כדלקמן:

       

      "ת. שמעתי את הבום והלכנו למקום ראיתי את התובע שוכב על הרצפה ובאנו לתת עזרה. ראיתי את האופנוע על הרצפה ולא ראיתי רכב ולא ראיתי את התאונה. התובע היה שוכב על הרצפה והאופנוע זרוק." (עמ' 21 לפרוטוקול, שורות 14-15).

       

    18. מנגד, הנתבע הצהיר בתצהיר עדותו הראשית כי נהג בזהירות, כי הביט במראות, כי אותת טרם פנייתו שמאלה, וכי למעשה התובע הוא שגרם בנהיגתו הפרועה לתאונה (סעיפים 6-7 לתצהירו).

    19. גם מדו"ח הפעולה (נספח א' לתצהיר הנתבע) עולה כי בסמוך לתאונה הנתבע מסר גרסה לפיה אותת והחל בביצוע הפנייה שמאלה, כאשר לפתע אופנוע אשר עקף אותו משמאל, פגע בו בכנף הקדמית השמאלית ונפל. וראו גם הודעת הנתבע במשטרה תחת אזהרה (נספח ב' לתצהירו).

       

    20. בעדותו בפני חזר הנתבע על גרסתו היסודית לפיה הוא לא חושב שהוא אשם בתאונה; כי הוא לא ראה את התובע מאחוריו, כי כאשר אותת התחיל לפנות שמאלה והוא לא היה מאחוריו, כי תוך כדי שהוא פונה שמאלה, התובע עשה מן סיבוב כזה ובא ועקף אותו מצד שמאל ו"שפשף אותי בתוך הפגוש ופשוט עף..." (עמ' 27 לפרוטוקול, שורות 3-6 ואילך; עמ' 29 לפרוטוקול, שורות 6-12).

       

    21. משקל מהותי באשר לאשמו התורם של התובע הענקתי לגרסתו של עד ההגנה מר ערנטריי.

       

    22. מר ערנטריי מסר למשטרה (ת/1), כי הוא משמש כרב בית הכנסת, וכי בדרכו לבית הכנסת לפתע ראה מולו אופנוע נוהג בפראות, מרים גלגל קדמי ונוסע רק על הגלגל האחורי, במהירות של לפחות 100 קמ"ש ובנתיב הנגדי. לכשנשאל שם אם הוא בטוח כי האופנוע נסע בנתיב הנגדי, השיב: "כן זה היה ממש בולט".

       

    23. בעדותו בפני חזר מר ערנטריי על גרסתו האמורה והעיד כי הוא עומד מאחורי הודעתו במשטרה; כי ראה את האופנוע מגיח מכיוון הסופר; וכי ראה את התובע נוסע בנתיב הנגדי (עמ' 33 לפרוטוקול, שורות 7-20).

       

    24. התרשמתי כי עדותו של מר ערנטריי בפני הייתה קוהרנטית ואמינה וראיתי לאמצה. הדברים אמורים במיוחד משמדובר בעד ניטרלי, הנעדר אינטרס בסכסוך או בתוצאותיו. למעלה מן הצורך, ראו לעניין זה אף עדותו של מר ערנטריי במסגרת ההליך הפלילי (נ/1).

       

    25. במובחן מן האמור לעיל, התרשמתי כי עדותו של התובע אינה מהימנה והתקשיתי לתת אמון בדבריו והדברים מצאו ביטוי אף בחוות דעתו של ד"ר מירז לפיה במהלך הבדיקה התרשם כי התובע מוסר מידע סלקטיבי ולא ניתן לשלול מגמתיות.

       

    26. ועוד יש לתת את הדעת לכל שצוין במסגרת ההליך הפלילי לעניין אחריותו הגבולית של הנתבע לתאונה, כפי שהובאו לעיל.

       

    27. לנוכח כל האמור לעיל, באתי לכלל מסקנה כי על אף שלנתבע אחריות לתאונה בהתאם להכרעת הדין בהליך הפלילי, יש לייחס לתובע אשם תורם משמעותי בשיעור של 40%.

       

      הנזק

      הנכות הרפואית

       

    28. בחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט בתחום האורתופדי, ד"ר נורמן, נמצא כי לתובע נגרמה נכות צמיתה עקב התאונה בשיעורים המפורטים להלן:

       

      • עקב שבר של האצטבולום וקיבוע פנימי, הגורם להשפעה קלה עד בינונית, 15% נכות לפי סעיף 35(1) (ב-ג);

      • עקב צלקת מכוערת בירך ימין עם דלדול שרירים תחתיה 10% לפי סעיף 75 (1)(ב).

      • כן נמצא כי מאחר ולאחר הניתוח אסורה הדריכה למשך כחודשיים עד שלושה חודשים, ניתן לקבוע נכות זמנית מלאה למשך 4 חודשים (ראו פרק הסיכום בחוות הדעת, סעיפים 1-2).

         

    29. בחוות הדעת אשר הוגשה על ידי המומחה מטעם בית המשפט בתחום הנפשי, ד"ר מירז, הוערכה נכותו הנפשית של התובע בשיעור של 10%, כאשר המומחה שייך לתאונה אך את מחציתה, קרי: 5% בלבד. נקבע כי יתרת הנכות קשורה בשימוש לרעה באלכוהול (ראו פרק הסיכום בחוות הדעת, סעיף 8-9).

       

    30. בהינתן שהצדדים ויתרו על חקירת המומחים מטעם בית המשפט, אני רואה לאמץ את חוות הדעת לעניין נכותו הרפואית של התובע. משכך, אני מעמידה את נכותו הרפואית המשוקללת של התובע בגין התאונה על שיעור של 27%.

       

      הנכות התפקודית

       

    31. מושכלות יסוד הן כי הנכות הרפואית מהווה תרגום של הפגיעה הגופנית לאחוזים. אך בצד זה נדרש בית המשפט להצביע על מידת הפגיעה בתפקוד וזאת על יסוד מכלול הראיות והנסיבות שלפניו. כך, בין השאר, יש לתת משקל להיקפה, אופייה ומיקומה של הפגיעה, השפעת הנכות על מקצועו של התובע תוך התחשבות בגילו, השכלתו וכישוריו. משקל ממשי ינתן לראיות הנוגעות להשלכה התפקודית בפועל, לרבות לשינויים שחלו בשכר (ראה ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי נב(3),792;; ע"א 6601/07 אבו סרחאן נ' כלל חברה לביטוח בע"מ [ (23.8.10)).

       

    32. התובע יליד 1/4/88 היה בן כ-25 במועד התאונה. התובע טוען לנכות תפקודית משמעותית בשל התאונה, העולה על נכותו הרפואית, בשיעור של 57.5% (ס' 81 לסיכומיו). מנגד טוענת הנתבעת, כי לתובע לא נותרה נכות תפקודית כלל.

       

    33. בתצהירו הצהיר התובע כי עם שחרורו מהצבא התכוון להתגייס למשטרה, וכי עובר לתאונה עבד בעבודה מועדפת, כנהג משלוחים בחברת שליחויות ג'רבי רחמים, ובמקביל למשך מספר חודשים גם כאיש תחזוקה במכללת צפת, זאת על אף שאין בידו תלושי שכר מלאים בגין תקופות העבודה הנטענות (ס' 2 לתצהירו; ס' 86 לסיכומיו).

       

    34. בנוסף, התובע העיד בעמ' 9 לפרוטוקול, שורות 3-12 כדלקמן:

       

      "ש. מאוקטובר 2009 עד אוגוסט 2010 לפי דוח רציפות בעבודה שצרפת תצהיר שלך לא עבדת בשום עבודה. יש סיבה שלא עבדת שנה שלמה?

      ת. לא. הייתי בבית.

      ש. בסעיף 2 לתצהיר שלך אתה אומר שעבדת עם ג'רבי רחמים כשמונה חודשים ושולם לך שכר חודשי של כ 6000 . אתה יכול להפנות אותי לתלוש שכר אחד מאותו ג'רבי רחמים?

      ת. ג'רבי באותו זמן לא נתן לי תלושים. ככה עבדתי איתו....

      ש .אני רואה שהוא דיווח עליך לפי הדוח רציפות ואם אני לוקח את התקופה של חודש אפריל 2012 עד נובמבר 2012 שמונה חודשים סך הכל הכנסה שלך 38,577 . אם אני עושה את החלוקה הזו אני לא מגיע ל 6000  זה פחות מ 5000  אז מאיפה הטענה של 6000 ?

      ת. את השאר הוא נתן לי מזומן כמה פעמים.

      ...."

       

    35. בהמשך עדותו העיד התובע כי המסמכים הנוגעים לשכר ששולם לו נגנזו לכאורה (שם, שורה 17); וכאשר נשאל מדוע לא זימן את אותו מר ג'רבי שיאמת כי שילם לו "בשחור", השיב כי ביקש לזמנו אך הוא לא רצה להתערב (עמ' 9 לפרוטוקול, שורות 22-23).

       

    36. בהמשך נשאל התובע בעמ' 13 לפרוטוקול, שורות 3-7:

       

      "ש. לפי מה שאני רואה בדוח רציפות לעבודה שצרפת לתצהיר שלך – מחודש אוקטובר 2012 שני חודשים לפני התאונה לא עבדת בכלל. יש סיבה מיוחדת?

      ת. לא זוכר. לא בא לי לעבוד. לא זוכר.

      ש. וגם בחודש של התאונה לא עבדת בכלל. אתה עדיין הולך למכון כושר?

      ת. לפני חודש נרשמתי בחזרה. יש לי גם מסמכים. בסך הכל פעילות אירובית גב וחזה לא נוגע ברגלים." (ההדגשות אינן במקור)

       

    37. בהמשך העיד התובע כי לאחר התאונה לא השתלב בעבודה בשום מקום מסודר. כי הוא "יום פה יום שם ועבודות מזדמנות. ארבע שנים מאז בגלל המגבלה שלי בגלל הרגל אני לא יכול. אני לא יכול להיכנס למשטרה או לכיבוי אש או לשב"ס. גם מפעלים קשה לי בגלל השעות." וכן כי אחרי התאונה הוא לא יכול היה לעבוד, כי לא חזר לעצמו, וכי הוא היה מטופל בבריאות הנפש משך כשנתיים (עמ' 14 לפרוטוקול, שורות 22-29). ראו גם עדות התובע בהמשך לפיה הוא עובד בעבודות מזדמנות "...קצת צבע קצת פה קצת שם. עד עכשיו עזרתי לחבר בפיצה. אני לא עובד בצבע קבוע אבל זה מה שאני עוסק לא למדתי." (עמ' 16 לפרוטוקול, שורות 15-17).

       

    38. חברו, עד התביעה מר צ'רחי, העיד כי עובר לתאונה התובע עבד במפעל באשדוד וכמשלוחן בסופר ואחרי התאונה הוא "כולבוייניק" של דברים שהוא יכול לעשות (עמ' 23 לפרוטוקול, שורות 5-10). עוד העיד כי אם היו דברים קטנים שדורשים כוח פיזי, התובע היה מבקש מחברים שיעזרו לו (עמ' 23 לפרוטוקול, שורות 13-14); כי הוא לא עובד פיזית, וכי אם הוא רוצה לקחת עבודות הוא לוקח עובדים וגוזר קופון על כך. כנשאל: "ש. זה מה שהתובע עושה?" השיב: "סוג של. הוא עובד תוך כדי." (עמ' 23 לפרוטוקול, שורות 16-19).

       

    39. בנוסף העיד מר צ'רחי כדלקמן:

       

      "ש. תבהיר לי מה התכוונת שאמרת יד לפה?

      ת. אין לו שום הכנסה קבועה. הוא חי מהיד לפה אם הוא חבר שלי או אחד השכנים שלו יגידו לו תעשה את זה תיקח כסף הוא יעשה ולפעמים זה עולה לו בבריאות כי הוא עושה נגד מה שהוא יכול ואת הכסף הוא יקנה שתיה. הוא חי אצלי שותה ואוכל בכיף בשמחה אבל זה המצב." (ההדגשה אינה במקור; עמ' 26 לפרוטוקול, שורות 2-4).

       

    40. מכל האמור לעיל עולה, כי מחד גיסא התובע לא השתלב בעבודה קבועה לאחר התאונה, ומאידך גיסא, כי התובע עבד בעבודות מזדמנות, לרבות עבודות הדורשות מאמץ פיזי כעבודות צבע ואף התאמן במכון כושר (עמ' 13 לפרוטוקול, שורה 7- 17).

       

    41. לנוכח האמור, לבטח לא ניתן לומר כי נכותו התפקודית של התובע עולה על שיעור נכותו הרפואית, אף אם אין להתעלם מהשפעות התאונה על תפקודו.

       

    42. זאת ועוד, הנכות האורתופדית של התובע על פי חוות הדעת כוללת 10% בגין צלקת בירך ימין. אלא שנפסק זה מכבר כי משעסקינן בצלקת שהינה אסטטית, אשר אינה במקום גלוי לעין ואינה מסבה כאבים לנפגע, יכול שהנכות הרפואית אשר נקבעת בגינה לא תהיה תפקודית רובה או חלקה (השווה: ע"א (חי') 5321-04-18 פלוני נ' ביטוח חקלאי - אגודה שיתופית מרכזית בע"מ (15/7/18) סעיף 39 לפסק הדין). אף שלא נעלמה מעיני קביעת המומחה כי מדובר בצלקת בירך ימין עם דלדול שרירים תחתיה, לא שוכנעתי בדבר השלכותיה התפקודיות.

       

    43. לנוכח האמור, משלא הוכח כי לצלקת השפעה כלשהי על תפקודו של התובע, אני רואה להעמיד את נכותו התפקודית של התובע בגובה 19% בלבד (בגין 15% נכות אורתופדית בגין השבר באגן ו-5% נכות פסיכיאטרית שיוחסה לתאונה).

       

      בסיס השכר

       

    44. הואיל ולא הונחו בפני בית המשפט תלושי שכר מלאים ומשהוברר בעדות התובע כי הועסק במתכונת עבודה בלתי מסודרת ולעיתים ללא תלושי שכר, ראיתי להעמיד את בסיס שכרו לעבר על יסוד דו"ח שהתקבל מן המל"ל (נספח א' לתצהיר עדותו הראשית), ממנו עולה כי שכרו הממוצע של התובע לחודשים אפריל עד נובמבר 2012 עומד על סך של 5,133 ₪, לפי החישוב שלהלן: 38,577+2,493 = 40,070 ₪/ 8 חודשים = 5,133 ₪ (ראו גם ע"א 2648/11 מתתיהו אסייג נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב (הפול) (25/9/11)).

       

    45. בנוגע לבסיס השכר לעתיד, עלה מעדות התובע בעמ' 15-14 לפרוטוקול, כי הוא אינו יודע לפרט שמות מעסיקיו, תקופות עבודתו, פירוט שכרו וכיוצא באלה. בראי עדותו: "...למה שאני אעבוד במפעל כשרציתי משטרה או כיבוי אש", ולפיה הוא אינו פונה לכיבוי אש כי "אני יודע מראש את התשובה..." (עמ' 15, שורות 7-8, 13), בראי החומר שנפרש בפני בית המשפט באשר להתנהלותו של התובע בקשר עם עבודותיו לפני התאונה ולאחריה, ובשים לב למגבלותיו של התובע אשר אינן קשורות לתאונה כלל ואשר איני רואה לפרט לגביהן (כעולה בין היתר מעמ' 25 לפרוטוקול, שורות 20-26) - אני סבורה כי בנסיבות יש להחיל את החזקה לפיה גובה שכרו של ניזוק עובר לתאונה, משקף דרך כלל את שכרו גם לאחריה (ע"א 785/08 זולפה מחסני מזון בע"מ נ' אופנהיימר (28.2.11)) בעמ' 8).

       

    46. עם זאת, בהתייחס לגילו הצעיר יחסית של התובע במועד התאונה, אעמיד השכר לעתיד על סך של 6,000 ₪.

       

      סיכום הנתונים לחישוב הפיצויים בראשי הנזק השונים

       

    47. לנוכח כל האמור לעיל, להלן יפורטו הנתונים לחישוב נזקי התובע בראשי הנזק השונים:

      שנת לידה של התובע: 1988

      מועד התאונה: 11/1/13

      נכות רפואית: 27%.

      נכות תפקודית: 19%.

      בעת התאונה היה התובע בן: 25

      במועד מתן פסק הדין יהיה התובע בן: 31

      בסיס השכר לעבר : 5,150 ₪ ובשערוך להיום 5,400 ₪.

      בסיס השכר לעתיד: 6,000 .

      גיל הפרישה אלמלא התאונה: 67.

       

      הפסדי שכר לעבר

       

    48. בהתאם לחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט בתחום האורתופדי יש לפסוק לתובע פיצוי מלא בגין 4 חודשים בהם סבל מנכות זמנית מלאה בשל אי היכולת לדרוך על רגלו.

       

    49. משכך יש לפסוק לתובע בגין תקופה זו 4*5,400 = 21,600 ₪.

       

    50. לא ראיתי לפסוק לתובע פיצוי נוסף ברכיב הפסדי השכר לעבר, משהפסדיו הנטענים לא הוכחו כדבעי. כידוע, במובחן מנזק כללי הצופה פני העתיד, נזק מיוחד הוא נזק שהתגבש עד ליום מתן פסק הדין ומשכך הוא טעון הוכחה באמצעות ראיות מספקות, אשר במקרה דנן לא הוצגו. התובע לא הניח ביסוס ראייתי לראש נזק זה, כשבין היתר, לא ידע לפרט שמות מעסיקיו, תקופות עבודתו ושכרו באופן שלא הונח מסד ראייתי כלשהו באשר להשתכרותו בפועל בתקופה שלאחר התאונה.

       

    51. נתתי דעתי אף לעובדה כי התובע לא התייצב בשרות התעסוקה ומעדותו בפני עלה כי ספק אם נכון היה לעבוד בעבודות אשר תאמו כישוריו והשכלתו.

       

      הפסדי שכר לעתיד

       

    52. לנוכח בסיס השכר שנקבע לעתיד כאמור לעיל ובהתייחס בשנים עד גיל פרישת התובע לגמלאות ושיעור הנכות התפקודית, אני פוסקת לתובע בגין הפסד השתכרות לעתיד פיצוי בסך של 300,000 ₪ (בחישוב אקטוארי מלא לפי בסיס שכר של 6,000 ₪, נכות תפקודית בשיעור 19% ומקדם היוון 263.97).

       

      הפסדי פנסיה

       

    53. הפסדי הפנסיה יחושבו בשיעור מדורג מתוך הפסד השכר לעבר כקבוע בטבלה המופיעה בסעיף 6 לצו ההרחבה (ע"א 8930/12 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' טוויג (31.7.2014) ; ת"א (מחוזי חי') 16951-04-10 ע.מ.מ. נ' ע.מ.ר (31.12.2013)), ובשיעור 12.5% לעתיד בהתאם לצו ההרחבה בדבר הגדלת ההפרשות לביטוח פנסיוני במשק 2016 לפי חוק ההסכמים הקיבוציים התשי"ז-1957.

    54. בהתאם לכך יועמד הסכום על סך של 40,000 ₪.

       

      הוצאות רפואיות ונסיעות לעבר ולעתיד

       

    55. כבר נפסק בעבר כי "בכל הנוגע להוצאות רפואיות, ככל שהתובע ייזקק לטיפולים רפואיים בעתיד יכוסו אלה רובם ככולם על ידי קופת החולים לאורו של חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994. מאז כניסתו לתוקף של חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התוכנית הכלכלית לשנים 2009 ו- 2010), התשס"ט-2009, התובע אף לא נדרש לשאת בתשלום של השתתפות עצמית." (ת"א (חי') 19489-10-10 יעקב מלכה נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב ("הפול") (13/3/15) פסקה 40).

       

    56. כמו כן, מתצהיר עדותו הראשית, מעדותו בפני ומסיכומיו של התובע עולה כי לא השכיל לשמור קבלות בגין הוצאותיו.

       

    57. על אף האמור, משאין חולק כי התובע נזקק לטיפולים רפואיים מורכבים ולניתוח, שהה בתקופת אשפוז לא מבוטלת בבית חולים זיו וברמב"ם וכן בתקופת שיקום נוספת בנאות טבריה, אני רואה לפסוק לזכותו ברכיב זה פיצוי בסכום גלובאלי לעבר ולעתיד בסך של 20,000 ₪.

       

      עזרת צד ג' לעבר ולעתיד

       

    58. הנכות הזמנית המלאה ממנה סבל התובע משך ארבעה חודשים כאמור, בשים לב למכלול הטיפולים להם נזקק, לתקופות ההחלמה והשיקום וכן בשים לב לטיב ומהות פציעתו על פי מכלול המסמכים הרפואיים, תומכים בטענה לעזרת צד ג' בעבר החורגת מעזרה רגילה והראויה לפיצוי (ע"א 5774/95 שכטר נ' כץ (19/11/97).

       

    59. לנוכח האמור, אני רואה לפסוק לתובע פיצוי בראש נזק זה לעבר ולעתיד על דרך האומדן בגין עזרת צד ג' בסך של 20,000 ₪.

       

      כאב וסבל

       

    60. בהתייחס לשיעור הנכות הצמיתה והזמנית, טיב הפגיעות של התובע, גילו וימי האשפוז העומדים על 33 ימים, אני פוסקת לתובע ברכיב זה סך של 120,000 ₪.

       

      ניכויי מל"ל

    61. מסכום הפיצוי יש לנכות את תגמולי המל"ל בסך 18,824 ₪ כשהם משוערכים להיום, קרי 19,780 ₪.

       

       

      סיכום

    62. לסיכום מתקבלת הערכת הנזקים הבאים:

       

      הפסד שכר לעבר 21,600 ₪

      הפסד שכר לעתיד 300,000 ₪

      פנסיה40,000 ₪

      כאב וסבל120,000 ₪

      הוצאות לעבר ולעתיד20,000 ₪

      עזרת צד ג' לעבר ולעתיד20,000 ₪

      521,600₪

      בניכוי אשם תורם בשיעור 40%(208,640)₪

      312,960 ₪

      בניכוי תגמולי מל"ל משוערכים להיום(19,780) ₪

      סך פיצוי  293,180 ₪

       

      סוף דבר

       

    63. הנתבע ישלם לתובע הפיצוי בסך של 293,180 ש"ח, בצרוף שכר טרחת עו"ד בשיעור 20% +מע"מ והוצאות משפט לרבות בגין חוות דעת המומחים מטעם בית המשפט.

       

    64. הסכומים האמורים לעיל, ישולמו לתובע בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן, יתווספו להם הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל.

       

       

       

      ניתן היום, ט' אדר א' תשע"ט, 14 פברואר 2019, בהעדר הצדדים.

       

      Picture 1

       

       


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ